ערך השולחן אבן העזר צח

סימן ס"ז ע"ש. אבל אינו מוכרח דהרי הרמ"ה ס"ל דלא אמרו הרי היא כירוש' אלא באומר נכסי לך וכו' אבל בל' מתנה יש לה הפסק וכשאין שם יורש אחר אלא הוא אפי' מתנה אמרי' ירושה אין לה הפסק ואין לאחריך כלום וכן נר' דעת מהר"ם כמ"ש ואם כן אפשר דרשב"ם והרז"ה ואחרים ס"ל הכי וכן חי' מהרח"ש חלק ב' סי' ו' ומשמע שם דרשב"ם מודה בזה ע"ש

ומ"מ דלמ"ד דבל' מתנה אפי' אין יורש אלא הוא יש לה הפסק הרי כ' הריב"ש כיון שיש מחלוק' בין הראשונים אין מוציאי' מחזקת היורש ונותני' לאחריך וא"כ בנ"ד שזו הבת יורשת היא הבעל יורש אותה ואין לזרעה אחריה כלום ולכאורה נראה דה"ד בירוש' דאורייתא מדכ' הטור בח"מ סי' רמ"ח אבל אם הוא ראוי ליורשו מן התורה שוב אינו יכול להפסיק ירושה דאוריית' וכו' דהא דאינו יכול להפסיק משום דהוי מתנ' עמ"ש בתור' כמ"ש רשב"ם בבתר' דף קל"ג ע"ש וא"כ ירוש' דהוי דרבנן יכול להפסיק כדאמרינן בכתו' דף נ"ו לר"מ דאמר כל המתנה עמ"ש בתור' תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ע"ש בתו' ועוד דבאומר לשון מתנה בהדיא פלוגתא דרבוותא היא אם יש לה הפסק או לא וכתב הריב"ש דמספק אין מוציאי' ממון מחזקת היורשי' ואם כן בירושת הבעל דרבנן לא אמרי' הכי וכה"ג כתב התוס' בבתרא דף קנ"ח בד"ה וב"ה וכו' וז"ל קשה לר"י מ"ש דהכא אמרינן נכסי' בחזק' ומפ' בגמרא בחזק' יורשי האשה ואלו בסיפא וכו' ותי' דהאי תנא ס"ל ירושת הבעל דרבנן ולכך לא הוי אלא בחזקת יורשי האשה וכו' ע"ש וה"נ כיון דפלוגת' אם בלשון מתנה אמרי' ירושה אין לה הפסק או לא לגבי ירושת הבעל דרבנן (אין מוציאי' הנכסי' מחזקת היורשי' ואין לבעל כלום) מיהו הרא"ש בפ' מ"ש סי' י"ו כ' דירושת הבעל דאורייתא והר' מעדני מלך שם תמה דברפ"ט דכתובות מסקינן דירושת הבעל דרבנן ושמא משום דאמרינן דעשו לה חיזוק כשל תורה ע"ש ולא ראה דהראב"ד והרשב"א ס"ל דירושת הבעל דאוריית' והביאו ראיות כמ"ש המ"מ פ"א מה' נחלות וכן הוכיח הרשב"ץ בתשו' חלק ב' סימן רכ"א ע"ש וכ"כ התו' בס"פ י"נ בד"ה גבי יובל וכו' ע"ש ואם כן נר' שכן דעת הרא"ש וכ"כ הטור ס"סי צ"ב דאם התנה אחר שנשאת אינו מועיל לבטל ירוש' דאורייתא וכת' מרן הב"י לכאור' נר' דלא דק וכו' מיהו הה"מ כתב דבס"פ מ"ש משמע דהוי דאורייתא ושכן דעת הראב"ד והרשב"א ע"ש משמע דמסקנתו דהטור ס"ל הכי דהוי דאורייתא מיהו הטור בסימן ס"ט כת' בהדיא דירושת הבעל מד"ס ע"ש ואם כן נראה דהרא"ש בפ' מ"ש והטור בסי' צ"ב שכ' דתנאי אינו מועיל לבטל ירושה דאורייתא היינו משום דעשו לה חיזוק כשל תורה כמ"ש הרב מעדני מלך וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"ג מהלכות אישות ובפ"ו מהלכות נחלות דירושת הבעל אע"פ שהיא מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תור' ואין התנאי מועיל בו אא"כ התנה עמו כשהיא ארוסה ע"ש במ"מ וה"נ אין לה הפסק מה"ט דהוי כמתנה על מ"ש בתורה וכן פסק בספי"א מהלכות שמיטה ויובל דעשו לה חיזוק ואינו מחזיר ביובל ע"ש

ושוב ראיתי בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' ש"ו שכת' באשה שנתנ' מתנה לבעל' ואחריו להקדש וכו' דלא אמרי' ירוש' אין לה הפסק אלא בירוש' של תור' אבל ירושת הבעל אינה מן התור' וכו' ע"ש ואין נר' דאפי' תנאי שלא ירש הבעל לא מהני דעשו לה חיזוק כירוש' דאורייתא כמ"ש וכ"ש במתנ' לבעל ואחריך לפ' דזכה הבעל דאין לה פסיק'

מיהו כבר כת' מרן הב"י בסימן פ"ה תשוב' הרשב"א בנותן מתנ' לבתו נשואה וא"ל ע"מ שאין לבעלה רשות בה אלא מה שאת נותנת לפיך והיא בת יורשת לא מהני תנאה אלא בחיי האב אבל לאחר מיתה לא דעכשיו זוכה בכל מכח ירושה והרי הם לפניה כנ"מ ופסקו רמ"א שם וכת' הכנה"ג שם הגב"י אות י"ב עוד יש דרך להפקיע ירושת הבעל והוא כשמסלקו אביה מחיים שאומר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן עד עולם אלא מה שאת נותנת לפיך כמ"ש הרמב"ן ז"ל סי' ק"ו הר"ם אלשיך סי' י"ח ולכאור' נראה דס"ל דלשון זה מסלקו מן הירוש' אפי' לאחר מיתת האב ולא היא שה' מיירי בנ"ד שמתה הבת בחיי האב וכו' אבל אה"נ שאם מת האב קודם הבת זכה הבעל ואם מתה יורש' כדין נ"מ ע"ש א"כ לא מהני תנאי זה אלא כשמתה הבת בחיי האב אבל בנ"ד שמת האב קודם הבת' זוכה היא מחמת ירוש' והו"ל כשאר נכסי מלוג ומבו' במיוחסות סימן ק"ו ובתשו' מהר"ם אלשיך שם דאין חי' בין מתנת בריא למתנת שכ"מ ובתשו' מקור ברוך סימן נ"ט כת' דה"ד במתנת בריא ולא במתנת שכ"מ ע"ש הטעם ולית' דבשו' הרשב"א מבואר דאין חי' ע"ש ונרא' דאפי' באומר נכסי לך ואחריך לפ' מעכשיו דאחר מיתת הבת זוכה אחריך מעכשיו מכח הנותן ה"ד אם מתה הבת בחיי האב אבל אם מת האב בחיי הבת דעדיין לה חלה מתנת אחריך הרי הבת יורשת ואין לאחריך כלום וכ"ש אם לא אמר מעכשיו דזכת' הבת ואין לאחריך כלום וכה"ג קי"ל בח"מ סי' קי"א מי שנתן קרקע לבנו על תנאי שלא יחול עליו שום שיעבוד ואין לו בן אחר ומת האב בע"ח של הבן גובה ממנה וכ' הסמ"ע כשאין לו בן אחר גובה ממנו כל השדה אבל אם היה לו עוד בני' אחרי' לא היה גובה ממנה אלא כפו חלק ירושתו המגיע לזה הבן שלו' ממנו שהרי ודאי אף לאחר שחזר המתנ' לאביו גם הוא יורש חלקו עם אחיו ממנו דאין לומר כיון שאביהם גלה דעתו שלא יטול ממנו ב"ח אם כן מסתמא ניחא ליה לאביו שירשוהו שאר בניו כולו והו"ל כאלו התנ' כן בפי' דא"כ וכו' ע"ש ואם כן ה"נ בנ"ד שנתן האב לבת יורשת מתנת בריא ואחריך לפ' לא מהני תנאו אלא בחיי האב אבל לאחר מיתתו היא זוכ' מחמת ירוש' והרי הם כנכסי מלוג וה"ד בחצי שזוכ' בו מחמת ירוש' אבל השאר שאינו זוכה מחמת ירוש' אחר שיש לו בת אחרת יורשת אלא שזו זוכ' מחמת המתנ' תנאו קיים ואין לבעל זכות בפירו' וכ' הדריש' בח"מ שם מדכ' הרא"ש וחזר לבן מכח השיור וכו' מוכח מזה דאם מכר' או נתנ' הבן לאחר קודם שמת אביו אף שלו' קודם המכיר' או הנתינ' מ"מ אינו טורף ממנו המלו' אף לאחר מות אביו דהא בשעת מיתה לא חזר להיות לבן שום דבר כיון שמכר כבר ע"ש וה"נ דכוות':