ערך השולחן אבן העזר ק

דכיון דהוי בעל כלוקח והו"ל שוים ולא חזי' בשו' דוכתא ב"ח דעדיף מלוקח אלא מוקדם עכ"ל

(ג) אינה נגבית מהבעל וכו' כ' ה' ב"ש היינו דאינו יכול להוציא מהבעל אבל אם תפס המלוה אין מוציאי' ממנו דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דלא נפשט' הבעיא וכו' וכ"כ הש"ך בח"מ סי' קי"ב סק"ו דהרי"ף והרא"ש שפסקו בלותה ואכלה לוקח הוי לאו דפשיט' להו הכי דאיך פשיט' להו מילתא דמיבעיא לתלמוד ולא איפשיט' אלא כיון דלא איפשיט' אכ' אין מוציאי' מהבעל שהוא מוחזק ונר' דגם הרמב"ם וכו' ע"ש וכ"כ מהר"ם אלשיך סי' י"ז ומהרח"ש בתשוב' חא"ה סי' ן' ע"ש וא"נ כן מדכ' הרמב"ם סתם דא"כ הול"ל לפחות שהוא ספק וממילא ידעי' דין התפיסה וכבר כתב הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן רצ"ה דמהר"י בן מיגש סובר דאיפשיטא בעייא דלוקח וכן דעת הרמב"ם וכו' ודברי מהר"י בן מיגש הם בסוף פרק יש נוחלי' וז"ל וכיון דאסק' רב אשי דבעל שויוה רבנן כלוקח וכו' מתחזי' מילתא דלענין לותה ואכלה ועמדה ונשאת נמי בעל לוקח הוי ולא גבי מיני' כלום משום פסידא דבעל וא"ת והא איכא פסידא דמלוה וכו בשלמא גבי דדיב"ח אע"ג דאיכא פסידא דלקוחות אמרי' אינהו דאפסיד אנפשייהו דידעי דאית לה גברא וזבני מינה אלא היכא דלותה ואכלה ועמדה ונשאת מאי אפסידו אנפשייהו איכא אטו מי הוו ידעי דלבתר הכי קיימ' ומינסבא ול"ל האי נמי איהו אפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה לאוזפ' אלא בשטר חדא דכי אמרי' דאפסיד אנפשיה ה"מ היכא דמתכוון למזכי לנפשיה במקום דידע דאיכא פסידא לאחרים כגון לקוחות וכו' ועוד התינח לענין גבייה מן הקרקע דאיכא הפרש בין מלוה בשטר למלוה ע"פ לענין גבייה מן המטלטלי' לבתר דתקון רבנן דמתיבת' השתא למיגבי ממטלטלי' דשבק להו גבי יורש דליכא הפרש בין מלוה בשטר בין מלוה ע"פ דאפילו מלוה בשטר לא טרפא ממטלטלי' דזבין להו מאי אפסיד אנפשיה איכא י"ל דכי חיישי' לפסידא דבעל הוא דחיישי' ולא לפסידא דמלוה משום דנכסי בחזק' בעל קיימי ומלוה הוא דקבעי למטרתה מיניה וכיון דמלוה ע"פ דלית ליה קלא חיישי' לפסידא דבעל וכו' עכ"ל: הרי דס"ל דלוקח הוי דחיישי' לפסידא דבעל ואם כן נראה דעת הרמב"ם כשטת רבו מהר"י ן' מיגש ועוד נעלם מהם מ"ש הסמ"ג עשין צ"ד האשה שלותה מלוה ע"פ אינה משלמת עד שתתגרש או שתתאלמן שרשות בעל כרשות לוקח כדאי' בב"ב בפ' י"נ לרבא וגם לרב אשי במקום שאין פסידא לאחרים ואע"פ שיש כאן פסידא למלוה איהו דאפסיד אנפשיה שלא היה לו להלוות בע"פ לאשה העומדת לינשא וכו' ע"ש מבו' דס"ל דודאי הוי לוקח מטעם דהמלוה אפסיד אנפשיה שלא הי"ל להלוות בע"פ לאשה העומד' לינשא וכן ל' בעל התרומות שער מ"ג והרשב"א ח"א סימן תתקכ"ו וח"ג סי' ק' שכ' ואסיקנא דלוקח הוי וכו' משמע דס"ל הכי דודאי הוי כלוקח וה' עבודת הגרשוני סי' נ' נדחק דס"ל דנפשט' הבעיא במקום אחר ע"ש וליתא דאסיקנא וכו' משמע דהמסקנא דהתם הכי והיינו כיון דמסיק רב אשי דבעל שויוה רבנן כלוקח וכו'

(ד) כתב מהריב"ל ח"א סי' ע"ד שכן דעת הרי"ף והרמ"ה והרא"ש דאינו גובה מהבעל דהוי כלוקח ורשב"ם ור"ח ורבי' ישעיה הא' ס"ל דגובה מהבעל דהוי כיורש לענין זה וא"כ יכול המוחזק לו' קי"ל כהרי"ף והרמ"ה והרא"ש ע"ש ומ"ש דהרמ"ה ס"ל כהרי"ף והרא"ש ל' הטור ורשב"ם פי' שאף מלוה ע"פ גובה ממנו וכן פסק ר"ח והרמ"ה ורב אלפס כתבו כסברא א' וכ"כ א"א הרא"ש וכו' וכ' ה' כנה"ג הגה"ט אות כ' דנר' דהרמ"ה סובר כהרי"ף וכ"כ הגאון מהריק"ו שרש י"ח ומהריב"ל ח"א סי' ע"ד וכ"נ ברור מדברי הר"ם מפדוא סי' נ"ה וזה פשוט והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי להר"ם מטראני ח"ג סי' צ"א והרשד"ם חח"מ סי' קפ"ט ומהרימ"ט סי' י"ט כ' שדעת הרמ"ה שגובה מן הבעל כדעת ר"ח ורשב"ם כנראה שהבינו שמ"ש הטור וכן פסק ר"ח והרמ"ה וכו' והרמ"ה נמשך למעלה וה"ק וכן פסק ר"ח והרמ"ה כסברת רשב"ם אבל רב אלפס וכו' ונר' שהביאם לזה שאם אמת הוא שהרמ"ה סובר כרב אלפס אין סדר למשנה שהי"ל להטור לומר ורב אלפס והרמ"ה כ' כסברא א' שרב אלפס קדם להרמ"ה בזמן ולא היא אלא שמ"ש והרמ"ה נמשך למטה כמ"ש שאם כדבריהם דהרמ"ה נמשך למעלה היל"ל וכן פסקו ר"ח והרמ"ה בל' רבים וכו' עש"ב וכ"כ השה"ג ס"פ י"נ דהרמ"ה ס"ל כהרי"ף והרא"ש ע"ש אבל האמת כמ"ש מהר"ם מטראני ומהרשד"ם ומהרימ"ט דהרמ"ה ס"ל דגובה מן הבעל כדעת ר"ח ורשב"ם שכן הכריח בשיטתו לבתרא בס"פ י"נ סי' ר"ב ור"ג דגובה מהבעל דכל דאיכא פסידא לאחרים דקדם שעבודייהו לבעל לא חשו רבנן לפסידא דבעל עש"ב א"כ רשב"ם ור"ח ורבי' ישעיה הא' והרמ"ה ס"ל דגובה מהבעל וכ"כ הג"א שם דר"ח ורשב"ם ורבי' ברוך מארץ יון פסקו דבעל כיורש שוייוהו רבנן כי היכי דלא ליפסיד מלוה ושלא תנעול דלת בפני לווין ומסתבר טעמא וכן הלכה מא"ז ע"ש וכ"כ בעל העיטור בדיני כתובה דף ע"ז וז"ל לותה ואכלה ועמדה ונשאת לא איפשיט' ולא גבי מיניה דבעל דאיהו דאפסיד אנפשיה ומסקי' דאפשיט' דשויוה רבנן כיורש משום פסידא דידיה עכ"ל. הרי דגם בעל העיטור ס"ל דלמסקנ' גובה מהבעל דכיורש שויוה רבנן משום פסידא דמלוה אבל הרי"ף והרא"ש ס"ל דהוי כלוקח וכ' מהריב"ל שם שכ' רבי' ישעיה הא' דהא דמ"ל לותה ואכלה ועמדה ונשאת מהו אם יורש הוי או לוקח הוי דוקא בנכסי מלוג אבל בנכסי צ"ב שכתב' לו בכתוב' פשיט' ליה דלוקח הוי וזכה בגוף מיד וכו' ופשיט' דאין בע"ח גובה מהם מלוה ע"פ ע"ש וא"כ למ"ד דאינו גובה מהבעל היינו אפי' בנכסי מלוג אלא דנ"מ אם תפס המלוה דאם היו נכסי מלוג אין מוציאי' מידו דבעיי' לא איפשיט' אבל בנכסי צ"ב אפילו תפס המלוה מוציאי' מידו דפשיט' דבעל לוקח הוי וזכה בגוף מיד ואין המלוה ע"פ גובה מלקוחות

(ה) הגה מיהו אם המעות בעין חייב לשלם וכ"כ הרמב"ם בפ' כ"ו מה' מלוה והמרדכי בס"פ י"נ הביא דברי הרמב"ם וכ' המ"מ שהוא כדברי רב שרירא ורבי' האיי שכ' למעלה אפי' בלותה משנשאת ואפשר שיצא להם בכאן ממ"ש בגמ' לותה ואכלה וכו' משמע דלא מ"ל אלא דוקא באכלה הא איתנהו בעין מחזירי' למלוה ע"ש והרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן דצ"ה כ' דמסוגי' דשמעת' משמע דאפי' היא עדיין קיימ' אינו גובה מהבעל וכו' ע"ש וכן הוכיח הר' כנה"ג בהגב"י אות ו' דהא בעי למפשט הבעל יורש הוי מדתנן נישאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל וכו'