ערך השולחן אבן העזר צז

דהרי התנה בגוף המתנה שיהיו אחריה לפ' ולא לבעל אבל להרא"ש והטור דבעי' דגם לבתו אינו נותנו לכל דבר וכו' א"כ ה"נ אפי' התנה בפי' ע"מ שלא ירשנה לא מהני לכן צ"ל דה"נ הוי כאומר לאשה עד"ז שאינו נותנו לכל דבר וכו'. ונראה אע"ג דבת זו יורשת היא וקי"ל דאם היה הראשון ראוי ליורשו אין לשני כלום ה"ד במתנת שכ"מ דהוי כירושה אבל הבריא שנתן מתנה אפילו ליורש יזכה השני ומדכ' הרמב"ם שכ"מ שאמר לאשה פנויה וכו' וכ"כ רבי' ירוחם דוק' במתנת שכ"מ וכו' נרא' דס"ל דבריא שנתן מתנ' כזו נכסיו לא' ואחריו לפ' וקנו מידו כיון דסתם קנין הוי כמעכשיו הו"ל כאומר ואחריך מעכשיו לפ' וא"כ אין הא' יכול למכור ואחריך מוציא מיד הלקוחות כמ"ש ה' נתיבות משפט דף קל"ג ע"ש וכ"ש אם אמר מעכשיו בפי' וא"כ אשה זו אע"פ שהיא יורשת אינה יכולה למכור ואם מכר' זרע' אחריה מוציאי' מהלקוחו' ומ"ש מרן בתשו' מדיני כתוב' סימן יו"ד כיון שבת זו איתה יורשת אין לה הפסק ומ"ש ואחרי' לבני' אינו כלום שבעל' יורש' וכ' ה' כנה"ג בהגה"ט אות ד' לכאור' יש לתמו' למה הבעל יורש' הא קי"ל בהאומר לאש' נשואה נכסי לך ואחריך לפ' אין הבעל יורשה ושמא ס"ל דהא דאמרי' אחריך ליקני בעל לא ליקני היינו בנותן למי שאינו ראוי ליורשו אבל בנותן למי שראוי ירוש' אין לה הפסק והבעל יורש' וכ"נ מדברי הפוסקי' ע"ש וזה פשוט דאומר נכסיי לך ואחריך לפ' אם היה הא' ראוי ליורשו אין לב' כלום דירוש' אין לה הפסק ודעת הגאוני' והרי"ף והרמב"ן והר"ן דאפי' אמר לשו' מתנה בהדיא אין לה הפסק וכבר כ' הריב"ש דכיון שיש מחלוקת בין הא' מוקמי' הנכסים בחזקת היורשי' ונמשך אחריו הרשב"ש סי' ק"ץ וסימן תרנ"א ע"ש וא"כ אפי' אומר לשון מתנ' אפי' ליורש נכסיי לך ואחריך לפ' אין לב' כלום דירוש' אין לה הפסק וה"נ הבעל יורש הוא מיהו ה"ד במתנת ש"מ אבל מתנת בריא אפי' ליורש י"ל הפסק כמבואר בח"מ סי' רמ"ח ע"ש והכנה"ג שם אות ז' כ' דהרא"ש והטור ס"ל דאפי' במתנת בריא ירושה אין לה הפסק וכ"כ מהרשד"ם חא"ה סי' קפ"ה ומהר"י הלוי סי' ע"ב ושם בהגב"י אות כ"ב תמה על מהר"ש הלוי שכת' בפשיטו' דמתנת בריא י"ל הפסק ולא ראה דהרא"ש והטור חולקו' ע"ש וכבר כ' מהרימ"ט בתשו' ח"ב סי' מ"ח על תשובת הרא"ש וז"ל אבל ממ"ש שם באותה תשו' כיון שהגדול ראוי ליכנס לא יועיל שום תנאי וכו' ואי במתנת בריא מיירי בזה לא אמר ריב"ב דירוש' אין לה הפסק דהא במתנת בריא יהיב לה כדמוכח בפ' י"נ אלא במתנת שכ"מ מיירי וכו' ע"ש הרי שכ' דמתנת בריא יש לה הפסק לכ"ע שכן מוכח בפ' י"נ וכ"כ מהר"י מיוני בתשו' מהרש"ך ח"ג סי' י"ב ע"ש וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ס"ז דאין חולק בדבר ע"ש גם הפריש' בח"מ סי' רמ"ח הביא רבוות' דס"ל דמתנת בריא יש לה הפסק ותמה על הטור שכ' מתחל' הנותן מתנ' לחברו וכו' דמיירי אפי' במתנת בריא ובקנין למה סתם וכ' עליו דאם היה ראוי ליורשו שוב אין לו הפסק דמשמע אפי נתנו במתנת בריא וכו' ואם הוא חולק עליהם ודאי לא היה שותק וכו' וגם נר' דהוא דלא כמשמעות מסקנ' הגמ' דפ' יש נוחלין וכו' לכן נר' שגם רבינו ס"ל הדין כן בפשיטו' ומ"ה לא הוצרך לכתבו בפי' ורמזו במ"ש ואם הוא ראוי ליורשו ואין להפסיק ירוש' דאורייתא דשם ירוש' אינו חל כ"א ביורש ובשע' שהוא שכ"מ וכו' עש"ב וכ"כ בפריש' סי' רמ"א סי"ב בתשו' הרא"ש ע"ש א"כ לכ"ע אם היא מתנת בריא יש לה הפסק מיהו אפשר לומר דאם אין יורש אחר אלא הוא אפי' נתן לו מתנת בריא אמרי' ירושה אין לה הפסק וכה"ג כ' הרמ"ה בפ' י"נ סי' ו' וקכ"ו וקנ"ז דאם און יורש אלא הוא אפי' אמר לשון מתנה בהדיא הוי ירוש' ואם יש יורשי' אחרים ונתן לא' מהם הנוגע לחלקו בירוש' הוי ירוש' והיותר על חלקו בירוש' הוי מתנה ויש לה הפסק ע"ש וכ"נ דעת מהר"ם בתשו' הקצרות סי' ר"ס והובא במרדכי פ' י"נ וז"ל וכיון דעל בן הבנים אמרי' הכי וכו' כ"ש בנדון זה בבן בין הבנות וכו' ומשום דאמר בהדיא פלוני בני יטול בית זה במתנ' ל"ל דהורע כחו מאלו אמר בלשון ירושה או סתמא נכסי לך וכו' כיון דאלו לא אמר מידי נמי הוה ירית ליה וכו' דס"ל דכשאין לו בן אחר אפילו נתן לו במתנ' הוי ירוש' כיון דבלא מתנתו יורש מאליו אבל בבן בין הבנים שנתן לו כל נכסיו אם אמר לשון מתנה בהדיא יש לה הפסק וא"כ אפשר שכן סובר הרא"ש דבתשו' כלל ע"ט דמיירי באין יורש אחר אלא הוא כ' דאפי' הזכיר נתינ' לבן ירושה היא כיון דראוי ליורשו אבל בכלל פ"א דמיירי שנתן ממונו לשני בניו וריבה לזה ומיעט לזה לא הוי ירוש' אלא מתנ' וכן מצאתי למהרימ"ט סי' ע"ד שכ' דכשאין יורש אלא הוא אפי' במתנת בריא אמרי' ירוש' אין לה הפסק ע"ש ומצאתי להרשב"א בתשו' סי' אלף וקמ"ז שכתב וז"ל עוד נר' שאין לנותן הזה בן או בת זולתי הבת הזו ומיד שמת האב נתרוקן כל הזכות לבת שאין אני רואה שאמר האב במתנתו ואם תמות הבת יירשו אחרים תחתיה ולא עוד אלא שאפי' אמר כן לא אמר כלום לדעת הגאונים שאומרים שאין לשון מתנה למי שראוי לירש אלא לשון ירוש' וירוש' אין לה הפסק באיזה לשון שיתן וכו' משמע דהחולקי' על הגאונים ס"ל דבל' מתנה יש לה הפסק אפי' אין שם יורש אלא הוא אבל לדעת הגאוני' אפי' במתנת בריא אמרי' ירושה אין לה הפסק ושם בסי' אלף ול"א כת' דבמתנת בריא אם אמר ואחריך לפ' דבריו קיימי' אבל הריב"ש בתשו' סי' קס"ז על שכ"מ שהיה לו בן וב' בנות וצוה מחמת מיתה ונתן לבן בתורת ירושה ספרים ידועי' שהיה לו ושאר כל מטלטליו ונכסיו הניח בתור' מתנה בין הבן וב' הבנות שיחלקו' בשוה וכו' ואם ימותו יהיו הנכסים מחצית' להקדש וכו' כ' וז"ל גם בשאר הנכסי' שנתן לבן ולבנות בתורת מתנה יש לספק בחלק הבן בי יש מן הגאוני' והרי"ף מכללם אומרים שאפילו נתן בלשון מתנה כיון שהוא ראוי ליורשו הרי הוא כאלו אמר בל' ירושה וירושה אין לה הפסק אבל רשב"ם והרז"ה ואחרים סוברים דכל שאמר בלשון מתנה יש לה הפסק ולא אמרו שהיא כירוש' אלא באומר נכסי לך וכו' וכיון שיש בזה מחלוקת בין הראשוני' חלק הבן בנכסי' בחזקת היורש הכא לירש הוא ואין להקדש בחלק ההוא כלום שאין מוציאי' מחזק' היורש על הספק לתת להקדש עכ"ל משמע בהדיא דאפי' בבן שאין יורש אלא הוא אם אמר לשון מתנה יש לה הפסק וכן משמע בתשו' המבי"ט ח"ג סי' רכ"ט ומהראד"ב סי' ר"ו והרדב"ז בתשו' ח"ב