ערך השולחן אבן העזר צו

שטר לא קנה וכו' זולתי אם כתבה שטר בפני עצמה אחר מכירת הבעל ושיכתבו בו אחריות וכו' וכ' ה' נתיבות משפט דף רע"ד ולא ידעתי מנ"ל דלר' דאמ' בשטר קנה הוא דכתבו התו' דה"ד בשטר בפני עצמו אבל לשמואל דאמר עד שתכתוב אחריות מנ"ל דבעי' ג"כ שטר בפ"ע דנר' לכאור' דכל שקבל' אחריו' אפי' בשטר של הבעל סגי ונרא' דס"ל דשמואל אדר' דאמ' דבשטר קנה עלה קאמר דלא סגי בשטר לבד עד שיכתוב בו אחריות וצ"ע ע"ש ואפשר דהכריח רי"ו מה שהקש' הר' שם על התו' דמאי פריך לרב מברייתא דקתני עד שתכתוב לו אחריות ודחק מאי אחריות שטר לימא דבריית' מיירי כשלא כתב' לו שטר בפני עצמו אלא באותו שטר ולכך בעי' אחריות וצ"ע וכבר התו' דכתובות דחו תי' אחר מהא דא"כ נימ' דבריית' דקתני עד שתכתו' אחריות בדלא א"ל לך חזק וקנה ורב כדקאמר ליה לך חזק וקנה בהדי שטר וכ' ולתי' ראשון ל"ק כולי האי ע"ש ונר' משמע דלעולם לא קנה עד שתכתו' אחריות דאל"כ ליתני נמי או שתכתוב שטר בפ"ע אבל רי"ו הכריח מזה דגם לשמואל בעי' עד שתכתוב אחריות בשטר בפ"ע אבל בשטר של בעל אפילו קבלה אחריות יכולה לומר נח"ר עשיתי וקבלתי אחריות. ומ"מ כשלא קבלה אחריות אפי' כתבה שטר בפ"ע לשמואל דקי"ל כוותיה לא קנה והתו' והמרדכי אליבא דרב שתי' כן דלא תק"ל מבריית' ועיין בהג"א ס"פ מי שהיה נשוי

(נ) וכן אם קבלה עליה אחריות בפי' וכו' התוס' בגיטין בפרק הניזקין בד"ה אבל בשטר וכו' כ' בשם הר"א משזנ"א דשמואל לטעמי' דאחריו' לאו ט"ס במו"מ ורב ס"ל דאחריות ט"ס וא"כ למאי דקי"ל דאחריות טעות סופר ה"נ קי"ל כרב דאפילו בשטר סתם קנה וכ"כ הרשב"א בחי' שם אבל הריטב"א בחי' שם כ' איכא מ"ד דשמואל לטעמי' דאמר אחריו' לאו ט"ס וכיון דאיהו כתב ליה אחריות גמר וקא מקנה ואינו יכול לומר נח"ר עשיתי לסיקריקון דלית ליה לקבוליה אחריות עליה אבל לדידן קי"ל בהא כשמואל ואיכא מ"ד דאפי' לדידן דאית לן אחריות ט"ס אי פריש ליה בהדיא ואמר כתבו לי' אחריות גמר ומקנה דכ"כ אין לו לפרש ועוד נר' לומר דבכי הא לא קי"ל אחריות ט"ס דמוכר מתוך האונס אין לך אלא מ"ש בפירוש ואחריות לא קבל מיהו תליוה וזבין כיון דאגב זוזי גמר ומקנה מכר גמור הוא ומסתמ' קבל אחריו' ואמרי' דאחריות ט"ס ע"ש

(נא) הגה וי"א דאם האשה קבלה המעות וכו' רשב"ם בפ' ח"ה כ' וחזר ולקח מן האשה נתן לה דבר מועט והקנתו לו וכו' ונראה דאפי' נתן לה כל מה ששוה סילוק שעבוד' יכול' לומר נח"ר עשיתי לבעלי כדכ' רשב"ם שם דלא דמי לתליוה וזבין דזביני זביני ואגב אונסי' גמר ומקנה אבל הכא דליכ' אונס כ"כ לא גמרה ואקניי' ע"ש ובמוכר באונס כבר הוכיח מהרח"ש בקו' המודעא דף ב' מדברי הר"ן הביאו מהריב"ל בתשו' וכ"ה בא"ז לבתרא דף מ"ח ע"ב בשם הרשב"א דכל שהוא פחות משוויו אין מכירתו מכיר' עד שיתן לו כל דמיו עש"ב וכן נראה מדכ' רשב"ם דף מ"ח אלא רב הונא מסברא קאמר דמתוך יסודי' גמר ומקני הואיל ואיכא תרתי יסורי' ומתן מעות דלא מפסיד מידי עכ"ל. ושם דמקשי' בגט מעושה התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומגרש פי' רשב"ם דהא לא מפסיד מידי דומיא דזביני שמקבלה דמי שדהו דכיון שאשתו שונאתו ובלא גט נמי לא תעמוד אצלו וגט זה אינו אלא להתירה לאחרים לא מפסיד כלום עכ"ל. משמע בהדיא דבעי' כל דמיו דלא מפסיד כלום ומשום דאיכא תרתי יסורי' ומתן מעות גמר ומקני וא"כ הכא בלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה ליכא אונס כ"כ ואפילו נתן שוויה לא גמר ואקניי' אבל הרמב"ן שם כ' ואינו מחוור לי שאם אין כאן אונס גמור מקחו קיים אלא התם משום דלא יהיב לה זוזי הוא שאינו אלא שלקח מן הבעל וחתמה לו דומיא דרישא דלקח מסקריקון וכו' וה"נ משמע ליה דגמ' דקאמר מודה שמואל היכא דיהיב להו זוזי כלומר לאשה ולבעל הבית מדלא קאמר דיהיה ליה זוזי ולא כדברי הר"ש שפי' וחזר ולקח מן האשה בדמי' עכ"ל ועיין בתשו' מהריק"ש בס' אהלי יעקב סי' ז' שפסק כן עש"ב

(נב) דין י"ח נכסי צ"ב שאבדו וכו' ומסתברא דאם אכלם הבעל ושוב מחלה אותם האשה אין מחילת' כלום ויכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי דאחריות דאתי מעלמא סילקה מעליו אבל אחריות דאתי מיני' לא סילקה וקרוב אצלי שגם הר' מודה בזה וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרי"ב ע"ש

סימן

צ"א

(א) דין ב' אבל האומר לנשואה נכסי לך ואחריך לפ' ומתה וכו' על א' שיש לו ב' בנות א' נשואה וא' פנויה וכ' לנשואה כך נכסיו ואחריה לזרע' מלבד סך ידוע לפנויה וכו' ואח"כ מת האב אם זכה הבעל בפירות בחייה ואם מתה יורשה נראה ודאי דהבעל אוכל פירות בחייה דאפי' אחר שנתן לנשואה נכסי לך ואחריך לפ' דקנה אחריך ולא הבעל פשיטא דהבעל אוכל פירות בחייה כשאר נכסי מלוג ודוקא לאחר מיתת האשה זכה אחריך ואין הבעל יורשה וכן אמרי' בס"פ מי שהיה נשוי בעל מוציא מיד הלקוחות וכו' ופירש"י במ"ק הביאו הר"ב שם בס' א"ז וזל דאשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות וה"נ נכסי מלוג נינהו ובעל הוי לוקח ראשון ואחריך מיד הבעל דכיון דכשהיא נשואה א"ל אחריך לפ' וכו' הוה ידע דכל מאי דאית לה הוי דבעל לפיכך א"ל אחריך לפ' לאפוקי בעל הוי דהכי קא"ל אחריך ליקני בעל לא ליקני וכו' אם כן דוקא לאחר מיתת האשה זכה אחריך ונסתלק הבעל אבל בחייה הבעל אוכל פירות ומ"ש הסמ"ע בסימן רמ"ח ס"ק ל"ג כאלו א"ל בפי' וכו' כ"כ הרמב"ם ולדידיה מהני כשא"ל כן בפי' אבל להרא"ש והטור דס"ל דהרוצה ליתן לבתו ושלא יהא לבעל אפי' פירות צ"ל שגם לבתו אינו נותנו לכל דבר כי אם לדבר פ' וכו' ובא"ה סי' פ"ה דצ"ל דה"נ הו"ל כאלו אמר לאשה עד"ז מיהו י"ל וכו' ע"ש נראה דס"ל דלדעת הרמב"ם דאע"ג דהנותן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות בה קנה הבעל והרי היא כשאר נכסי מלוג שאוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה אא"כ התנה הנותן בגוף המתנה שיהא לכך וכך וכו' ה"נ דהוי כאלו א"ל בפי' אחריך ליקני ולא בעל לכך בחייה אוכל הבעל הפירות אבל אינו יורשה