ערך השולחן אבן העזר צה

זכותו ויש לסלק אותו אחר שיקנה אא"כ קנו מידו ולמ"ד התם שאם אמר בפני עדים הוו עלי עדים שנסתלקתי א"צ יותר שרוצה לומר נסתלקתי כדין בקנין נראה דה"נ אם אמרה האשה בפני עדים הוו עלי עדים שנסתלקתי א"צ יותר שר"ל נסתלקתי כדין בקנין ע"ש בהסמ"ע

(מה) שטר שכתוב בו וקנינו מפ' ומאשתו וכו' נ"ל דחוששי' שכ' כמו שהיה מעשה דכיון דכבר הורגלו הכל להקפיד בדבר מפני הדין הזה של נח"ר ואם העדי' והסופר האלו אינם יודעים דין זה א"כ אנו חוששי' בטעות שמן האיש קנו תחלה וכו וא"ת והלא בב"מ אין אנו חוששי' לעדים עושי' שלא כהוגן וכדר"ל דאמר חזקה וכו' לא היא דהתם הוא שאסור לעדים לעשות כן אא"כ נעשה גדול ואפי' רצו שניהם אבל כאן ניתן הוא ליכתב כן והלוקח יחוש לעצמו זהו שנ"ל בדין זה אם טענה האשה הדין עמה הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שע"ט

(מו) אם סלקה שעבוד כתו' מעל קרקע א' בינה לבין בעלה כ' בתשו' הרא"ש הביא' הטור דאינו כלום ומרן בבדק הבית כתב דהרמב"ם חולק דס"ל דסלוק לגבי בעלה מהני עש"ב. וכבר תמה עליו ה' נתיבות משפט דף רע"ה דמי עדיף סלוק ממכירה שאם מכרה לבעלה לא מהני וכ"ש סלוק לבעלה ודברי הרמב"ם הם כשכתב' סלוק ללוקח קודם שיקנה וכ"כ התוס' בפ' מי שהיה נשוי עש"ב. וכן הסכי' מהריק"ש בתשו' בספר אהלי יעקב סימן ק ודקדק כן מלשון הרמב"ם עש"ב ועיין בתשו' הרשב"ש סימן רצ"ה

(מז) שטר שכתוב בו וקנינו מפ' ומבעלה לא סגי בכך דאין זה ראייה דממנה קנו תחל' דאין אומרי' כל הקודם בשטר נעשה תחלה כדאמרי' בר"פ לעיל גבי שכ"מ דאין אומרי' כל הקודם בשטר זכה אא"כ כתב בפי' קנינו מפ' ואחר כך מבעלה וכו' הריטב"א בחי' פרק הניזקי' בשם רבו ע"ש וא"ל דלפרש"י שם גבי כגון מי טוענין ללוקח וכו' דאפי' למ"ד אין טוענין ללוקח הכא מודה דטוענין לו משום דלא שדי זוזי בכדי וכו' ה"נ אפי' כתב קנינו מפ' ומבעלה אמרי' מסתמא קנו מן האשה תחלה מה"ט דלא שדי איניש זוזי בכדי אבל התוס' שם כתבו דגרע ע"ש ונר' דס"ל להריטב"א כיון דספק אם קנו מיד האשה תחלה או מיד האיש תחלה לא נפקע שעבוד האשה שהיא מוחזק' בשעבוד ועל הלוקח להביא ראייה וז"ל מהר"ם בתשוב' דשייכי לה' אישות סימן ה' ולא שייך נמי לומר טועני' ליורשי' ואלו היה אביה' קיים היה מברר שלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש דה"מ לגבי בעל הקרקע וכו' אבל לבדות דבר חדש מלבנו כדי להוציא הקרקע מיד בעליו לא טועני' דקרקע בחזק' בעליה קיימ' עד שיתברר לנו שיצא מחזקתו וא"כ שעבוד הקרקע הוי בחזק' ב"ח וכתובת אשה שקדמו עד שיתברר שמחלו לשעבוד הילכך וכו' לא נבדה נמי מלבנו לומר שמא לקח מן האשה תחלה דלא טעני לבדות דבר חדש לאפקועי קרקע מחזקתו וכל מאי דטעני' ליתמי מאי דמצי אבוהון למטען טעני' ה"מ להחזיק בשלהם וכו' עכ"ל ונראה דאפי' הלוקח טוען ברי שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה אינו נאמן בלא ראייה מה"ט דשעבוד הקרקע הוי בחזקת ב"ח וכתובת אשה עד שיתברר שמחלו לשעבודן אלא דס"ד דטועני' ליורשי' שמא היה אביהם מברר שלקח מן האשה ואח"כ מן האיש לזה אמר דאין טועני' ליורשים כה"ג ואפ' דמיירי ביתומים קטנים דאפי' טענה שלא היה אביהם נאמן עליה עד שיביא ראייה טועני' להם וה"ד להחזיק בשלהם כמ"ש מהרימ"ט ח"מ סי' כ"ה וז"ל ולא תימא דגבי יתומי' קטני' אשכחן דטועני' להו מאי דאבוהון לא מהימן למטען בלא ראייה כדאמרי' בפ' שום היתומי' דאין נזקקי' לנכסי יתומים משום צררי ואפי' מלוה בשטר דאלו אבוהו' לא מהימן למטען הך טענה דצררי בלא ראייה מ"מ גבי יתומים אמרי' אי אבוהון קיים הוה מייתי ראייה הא ליתא דהתם לאפוקי ממונ' מיתמי לא מפקי' כל היכא דאיכא למיחש אפי' חשש רחוק אבל במילתא דליתא בחזקתייהו ולא בחזקת אביהם כגון קרקע זה וכו' הרי דיורשי' קטני' טועני' להם אפילו טענה שלא היה אביהם נאמן שלא להוצי' מהם אבל יתומים גדולים ודאי דאין טועני' להם טענה שלא היה אביהם יכול לטעון אפי' להחזיק בשלהם כמו שהוכיחו התוס' והרא"ש בפ' ח"ה גבי א' מן האחי' שהיו שטרות יוצאות על שמו וכו' והרשב"א בתשובה ח"ב סי' מ' ע"ש אבל ליתומים קטנים טועני' להם שמא היה אביהם מביא ראייה להחזיק בשלהם כמו שטועני' להם שמא צררי אתפסיה ואם כן א"ל דמהר"ם מיירי ביתומים קטנים וז"ש ה"מ להחזיק בשלהם

(מח) מי שמשכן קרקע והיה בשטר סילוק יד האשה ואחר זמן מכר אותו קרקע להממשכן ואבד שטר המכר ולא נודע אם סילק' ואחר מיתת הבעל לא מצאה האשה לגבות כתובתה וטענה שלא סילקה במכר ובאה להוציא מיד הלקוחות כתב בית יהודה דף קי"ז סי' ד' שפסק רבו דמסתמ' כיון שבמשכונה שעדיין היה לה זכות בקרקע נצטרכו לסילוק כ"ש במכר שלא נשאר לה ממה לגבו' דודאי הלוקח הקפיד שלא לקנות בלא סילוק מיהו מחרימי' וכו' דאם היה שטר לפנינו דאין בו סילוק פשיטא דמוצאי' מן הלקוחות וכו' ע"ש ונראה דאם לא היה שטר משכונה אלא שטר מכר לבד ונאבד ולא נודע אם סילק' האשה או לא ודאי טורפת מן הלקוחות כמ"ש מהר"ם בתשובה דשייכי לה' אישות סימן ה' בד"ה אוהב כסף וכו' דשעבוד הקרקע הוי בחזק' בע"ח וכתובת אשה שקדמו עד שיתברר שמחלו לשעבודן וכו' ע"ש

(מט) ואח"כ מכר אותו הבעל וכו' כת' הב"ש ה"ה אם כתבה שטר בפני עצמו מהני אפי' כתבה אחר מכירת הבעל ואין יכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי דכולי האי לא עבדה עיין בתוספת דכתובות דף צ"ה ולא דק דז"ל התוס' בד"ה כתבה וכו' יש מקשים והא בהניזקי' אמתני' דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקנה אבל בשטר קנה ותי' רבי דהתם כשכתבה לו שטר בפני עצמה דהואיל דיכול להוציא שטר שלה בלא שטר של בעל לא אמרי' נח"ר וכו' אבל הכא מיירי שחתמה לו בשטר של בעל וכו' וכ"כ המרדכי שם והיינו לרב ואם כן לשמואל דפליג אפי' כתבה לו שטר בפני עצמה יכולה לומר נח"ר וכו' עד שתקבל אחריות וקי"ל כשמואל וז"ל ר' ירוחם נתיב כ"ג ח"י ואפילו קנו מידה וכתבו