ערך השולחן אבן העזר צד

וחזר ולקח מן האשה וכו' ומסיק דמתני' מיירי בנכסי מלוג דוקא וכו' וא"א לוקמ' אף בנכסי צ"ב שמחלה לו וכו' ע"ש וכבר כ' הרמ"ה בפ' ח"ה סי' קצ"ב וז"ל ומסתברא הדין דנכסי צ"ב בהא מילתא כדין דנכסי מלוג דמי דהא אידי ואידי חד טעמא נינהו דבלא סירכ' דגירושי' ומיתה קפדא עלייהו משום שבח בית אביה דכי היכי דגבי נכסי מלוג איכא שבח בית אביה כדאמ' בכתובות בפ' האשה שנפלה לה נכסים ה"נ גבי נכסי צ"ב כדאית' בפ' אלמנה לכ"ג תדע מדמוקי לה גמ' למתני' דלקח מן האיש באותן ג' שדות וכ"ש בשאר נכסי' דידיה דבעל דלא שייכ' בהו איתתא אלא מחמת שעבוד כתובת' וכו' וכת' א"כ מאי דוחקיה דגמ' לאוקמ' בנ"מ לוקמ' אף בנכסי צ"ב הא ל"ק דכיון דאשמעי' בגמ' דלא מיתוקמ' מתני' דלקח מן האיש אלא באות' ג' שדות ומאי דדמי להו דלא שייכא בהו איתת' אלא מחמת שעבוד כתובת' למעוטי נכסי מלוג דשייכ' בהו מטעמא אחרינא דשבח בית אביה ממילא אימעיטו להו נמי נכסי צ"כ דשייך בהו נמי שבח בית אביה וכו' ע"ש הרי דס"ל דגם נכסי צ"ב הוו כנכסי מלוג מיהו נר' דה"ד נכסי צ"ב הקיימי' בעין שהם שבח בית אביה אכל אם אינן בעין שהוציאה הבעל שייך טענת נח"ר אם מחלה ודברי הרמב"ן הם בס' א"ז בפ' נערה דף נ"ג וז"ל איכא דק"ל מוחלת כתו' היכי אב"ל תימא נח"ר וכו' והר"א אב"ד ז"ל מפרש לה כגון דקבלה עליה אחריות ואיכא למימר דודאי אם נתנה לבעלה נכסי צ"ב וג' שדות שבכתו' יכולה לו' נח"ר עשיתי לבעלי וכו' אבל במוחלח עיקר כתו' אין זה נח"ר וכו' וכ"כ הראב"ד בתשו' וכן תי' הרא"ה וכו' ונר' דה"ה מוכרת עיקר כתובה לבעלה אין בה נח"ר וכו' כמו במוחלת דהא מ"ל נמי התם מוכרת כתו' לבעלה יש לה כתו' ב"ד וכו' וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב בתקון ג' דאם מכרה אותה לבעלה יכולה לו' נח"ר עשיתי לבעלי כדעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א ובעיקר כתובה אם מכרה או מחלה אותו לבעלה אינה יכולה לומ' נח"ר עשיתי לבעלי והכי מוכח בפ' נערה וכו' ע"ש והר"א אב"ד דמפ' לה בקבלה עליה אחריות נר' לכאורה דס"ל דגם בעיקר כתובה יכולה לומר נח"ר וכו' מיהו אפשר דהוא ס"ל דהתם לא מיירי במוחלת עיקר כתו' דהא אסו' לאדם לשהות עם אשתו בלא כתו' אלא דמיירי במוחלת נדונייתא כמו שתי' הרא"ה שם וכ"כ הריטב"א בשם אחרים שלא מחלה עיקר כתו' וכו' וכתו' ב"ד במקום תוס' ונדוניי' היא וכו' ע"ש והרשב"א בתשובה ח"ב סי' רצ"ח כ' וז"ל והא דאמרי' בכתו' פר' נערה בעי רבא מוכרת כתו' לבעלה כמוכרת לאחרים דמי ויש לה כתו' ב"ד או כמוחלת לבעלה דמי ולית לה כתו' ב"ד דאלמא בין מוכרת בין מוחלת כתו' לבעלה מעשיה קיימי' ואינה יכולה לו' נח"ר עשיתי לבעלי לא היא דהתם כשיש עדים שראו וידעו שהיא מכרה לבעלה מרצונה ומשום שהיתה צריכה למעות וא"נ במודה וכו' ומ"מ מוחלת כתו' לבעלה וכו' ולא שייך טענת נח"ר וכן נר' מדברי הרמב"ם בפ' כ"א מה' אישות וכן בהשגות הראב"ד וכו' עכ"ל ונראה דס"ל דמוכרת ומוחלת כתובת' דפ' נערה מיירי במוכרת ומוחלת סתם דגם הנדונייא בכלל כתובה וכבר הק' שם מוחלת כתובת' לבעלה היכי משכחת לה הא אסור לארם שישהא עם אשתו בלא כתובה ותי' הרא"ה מוחלת נדונייא התוס' ולא מנה ומאתים וכו' וכ"כ הריטב"א בשם אחרים שלא מחלה עיקר כתוב' וכתובת ב"ד במקום תוספת ונדונייא היא וכו' ע"ש ואם כן בנדוני' יכולה לטעון נח"ר עשיתי לבעלי אלא דמיירי כשיש עדים שמכרה ומחלה מרצונה או שהיא מודה והתימ' על מהראנ"ח ח"א סי' כ"ד שכתב דמוחלת כתובה ותוס' לכ"ע קיימת ותלמוד ערוך הוא בפרק נערה ע"ש דהרי הרשב"א מוקי הך דפ' נערה כשיש עדים או שמודה והר"א אב"ד מוקי לה בקבלה עליה אחריות וא"כ אפי' הם מוקמי לה במוכרת ומוחלת כל כתובת' ונדוניית' מ"מ א"ל דה"נ במוחלת עיקר כתו' שייך טענת נח"ר והתם מיירי במודה היא או בקבלה עליה אחריות:

ומ"מ דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והרא"ה דמוחלת עיקר כתו' ותוספת לא שייך טענת נח"ר וכ"כ הרב נמקי יוסף בחי' שם מה שא"כ בנצ"ב והריב"ש סי' קמ"ט כתב דברי הרמב"ן הם בנכסי צ"ב שהם בעין שבאלו אין מכירת' ומתנת' בהם לבעלה קיימי' לפי שיכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי אבל אם אינם בעין וקיימי' אלא שקבל הנדונייא במעות ככתובתה בשעבוד כל נכסיו דעת הרמב"ן שגם הם ככתוב' ומכירתה ומחילת' קיימי' בהם כיון שהנכסי צ"ב בכלל כתובה בכל מקום כשהיא באה לגבות מבעלה כמ"ש בחי' ר"פ אע"פ וכ"נ שהיא דעת הרשב"א שכ' המוכרת או המוחלת הכל בכלל שהכל נק' כתובה וא"ל שגם הרמב"ם כן דעתו דפרק כ"ב שלא כתב מוחלת אלא מוכרת ונותנת לפי שדבריו הם בנכסי צ"ב שהם בעין ואין לשון מחילה נופל בהם אלא מתנה ומכירה וכו' ומרן בתשו' חא"ה סי' ד' כ' דנר' פשט דברי הרמב"ם דבנצ"ב בין קיימי' בין אינן קיימי' אין מחילת' בהם כלום וכ"נ דעת המ"מ וכו' והתימא עליו שהשוה דעת הרמב"ם עם הרמב"ן והרשב"א והרי דעת הרמב"ן והרשב"א לחלק בנצ"ב בין קיימי' לשאי' קיימי' וכו' ע"ש ותמהני עליהם דנר' גם דעת הרמב"ן והרשב"א דאין חי' דלעולם בנכסי צ"ב אין מחילת' כלום דאל"כ הו"ל לאוקמי ההיא דפ' נערה במוחלת כתובתה כשאין הנדונייא בעין ועיין בתשו' תורת חסד סימן פ"א והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' רל"ב כתב דנכסי צ"ב שהם בעין אין מחילת' כלום אבל במה שאבד או נגנב מחילת' מחילה ואינה יכולה לומר נח"ר וכו' וכ"כ הרמב"ם פ' כ"ב מהל' אישות ואעפ"י שיש חולקי' אין לנו אלא דברי הרב ז"ל דאתריה דמר הוא ונראה ליה טעמו כיון דליתנהו בעין אם לא תמחול אותם לא תהוי לה איבה כיון שאין לו כ"כ הנאה במחילתה וכיון שכן אינה יכולה לומ' נח"ר עשיתי לבעלי אבל נצ"ב דאיתנהו בעין כיון דאית לה הנאה במחילת' אם לא תמחול הו"ל איבה ומש"ה מצי' למימר נח"ר עשיתי לבעלי ע"ש

(מג) דין י"ז הבעל שמכר נכסיו וכו' וכן משכנת' או שכירות יכולה לומ' נח"ר עשיתי לבעלי הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תרמ"ו עש"ב

(מד) אבל אם קנו מיד האשה תחלה וכו' שצ"ל דין ודברים אין לי על שדה זו דדוקא בקנין אבל בדבור בעלמא לא מהני וכו' הרשב"ש בתשובה סי' רצ"ה ע"ש וכה"ג קי"ל בח"מ סי' קע"ה הכ"ט בא הלוקח ונמלך בב"מ ואמר לו הרי פ' רוצה למכור לי שדך זו אלך ואקח ממנו וא"ל לך וקח לא בטל