ערך השולחן אבן העזר צג

הכותב ע"ש ועיין בתשו' מהרימ"ט ח"א סי' מ"ה

(לה) האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנכסי צ"ב וכו' זה דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור דבנצ"ב שהכניסה לו שייך לומר נח"ר עשיתי לבעלי וכ"כ ראב"ן בס' דף ק"ד וז"ל והא דתנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל דמצי אמרה נח"ר עשיתי לבעלי היינו בשאר נכסי' דידיה וכו ואפי' באותן שדות כגון אם כ' לה שדה בכתובתה להתפרע ממנה או ייחד לה שדה בכתו' וכו' או אם הכניסה היא לו שדה בשומ' בכתובתה משלה שקורי' נצ"ב מצי אמרה נח"ר עשיתי לבעלי דאי לא עבר' הו"ל איבה כיון ששלו הם ואפי' מה שהכניסה כיון דקבל בשומ' הוי שלו אבל נ"מ שהם שלה ליכא איבה ולא מצי אמרה נח"ר עשיתי לו וכו' עכ"ל וכ"כ בעל העיטור בדיני כתובה דף פ"ז ע"ד ע"ש

(לו) או שדה שכ' לה בכתו' וכו' שלא נתנו לה במתנה גמורה אלא שהוסיפו לה משלו על כתו' ולכשתבא לגבות כתו' וכו' שזהו שדה שכ' לה בכתו' שהוא א' מן הג' שדות שאם לקח מן הבעל וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל כסברת הגאוני' וכו' הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שצ"ט ע"ש

(לז) או שדה שהכניסה לו שום משלה וכו' כתב הח"מ ה"ג בהרמב"ם או שדה שהכניס לה שום משלו כלומר שכ' לה שדה נגד שום שהכניסה לו מנכסי נדוניית' וכ"כ הרמב"ן במלחמות בפ' אלמנה לכ"ג וז"ל אלא שאני אומר שפי' שום שהכניס לה כגון שהכניסה לו מעות בנדונייא ושמו שדה שלו נגד אותו מעות וכ' לה אותו שדה שיהיה לה במקום השום וקבל אחריות אותו שדה על כל נכסיו בזה אף על פי שלא הוחזק לבני משפחתה הרי הוא כאלו הכניסתו לו ויש בו משום שבח בית אביה והדין עמה ליטול אותו לפי' אמרו מכרו בטל מעכשיו וכו' עכ"ל וכן גי' רבי' האיי בס' המקח שער ז' ע"ש

(לח) חוזרת בכל עת שתרצה וכו' מרן הב"י כ' דנראה דוקא כשהיא טוענת כן אבל כ"ז שאינה טוענת מכירתה ומחילתה לבעלה קיימת ונ"מ למי שכו' בכתו' שאם תמות בחיי בעלה יחזיר חצי נצ"ב ליורשיה צר' דאם מחלה לבעלה ולא עירערה ומתה מעשיה קיימי' ע"ש ומהראנ"ח סי' כ"ד כ' דלא משכחת שום נפקות' במתה בחייו אלא בנוהגי' בתקנה אבל ע"פ הדין כל שמתה תחתיו הבעל יורש' א"כ הרמב"ם שכ' חוזרת משום דלא נ"מ כפי הדין ע"ש וכבר כ' הפמ"א סי' יו"ד דנ"מ אם התנה עמה שלא יירשנה וכו' דתנאו קיים כמ"ש הרמב"ם בפכ"ג ע"ש דאם מכרה לבעלה ולא חזרה לומר נח"ר עשיתי לבעלי ומתה זכה בהם מצד המכירה וכן כשמכרו שניהם בנצ"ב וקנו תחי' מיד האיש ואח"כ מיד האשה שהיא יכולה לבטל המכר בטענה נח"ר ואם מתה ולא עירערה מעשיה קיימי' ע"ש וכן ראיתי למהריק"ש בס' אהלי יעקב סי' ז' שכ' דכ"ש במכרה לאחרים דהמכר קיים אם לא טענה דהא טפי שייכא טענת נח"ר במכרה לבעלה ממוכרת לאחרים מדכ' רשב"ם דהך טענה יכולה האשה שתטעון לאחרים בקנו מהבעל וכ"ש שמכרה לבעל עצמו ע"ש

(לט) אא"כ קבלה עליה אחריות בפי' כ' הרדב"ז בתשובה ח"ב סימן תנ"א על ראובן שחייב לשמעון ואשתו כ' על עצמה בשטר ובקנין שאם לא יפרע בעלה בזמן פ' שתפרע היא וכו' דאינה יכולה לומ' נח"ר עשיתי לבעלי דהא במכר אם קבלה אחריות עליה לא אמרי' וה"נ להתחייב היא לפרוע בכתובתה לא עבדה משום נח"ר דדוקא לסלק שיעבודא עבדה משום נח"ר ע"ש וכ"כ הרשב"א בס' תולדות אדם סי' כ"ה דאין אונס הבעל גדול כ"כ שתהיה מחייבת עצמה במה שאינה חייבת משום נח"ר תדע לך דהא אמרי' בפ' ח"ה דבנ"מ אינה יכולה לו' נח"ר עשיתי לבעלי לפי שאין אשה מוכרת נ"מ משום נח"ר של בעלה וכ"ש לחייב עצמה במה שאינה חייבת כלל וכו' ע"ש. והרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' ר"ה כ' שאפי' ערבה לבעלה במשכונ' לא איבדה זכותה שיכולה לו' נח"ר עשיתי לבעלי כדאיתא בפ' מי שהיה נשוי ואינה מאבדת זכות' לעולם עד שתסלק זכותה מבעל המשכונא ותאמר לו דו"ד אין לי עליך ותקבל עליה אחריות המשכונה בקנין וכו' ע"ש וק' דאם ערבה בשעת מתן מעות דאם לא יפרע בעלה המשכונה חייבת לפרוע מכתו' והוי כאחריות ואינה יכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי

(מ) כתב הרשב"ש בתשו' סי' רצ"ה על מי שהיה לו קרקע ונשא אשה וכ' לה כתו' וייחד לה אותו קרקע ואח"כ מכרו ומת וכו' האשה טורפת קרקע זה אם אין שם נכסי' אחרי' וכו' וזה אפי' לא נתייחד לה בכתו' וכ"ש שייחדו לה בכתו' בשטר וכו' ע"ש ולא דק דבפ' ח"ה דף מ"ט אמר רבה בר ר"ה דמתני' דלקח מן האיש וכו' לא נצרכה אלא לאותן ג' שדות א' שכ' לה בכתו' וא' שייחד לה בכתו' וכו' למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסי' כ"ש דהו"ל איבה וכו' ופי' רשב"ם דס"ד דוקא בג' שדות כיון דמשועבדי' לה כ"כ שהם מיוחדין לה ודאי לא גמרא ואקניי' אלא נח"ר עשתה לבעלה אבל בשאר שדות שאין משועבדי' לה כ"כ שאין מיוחדין לה ודאי גמרא ואקניי' וכו' ודחי' כ"ש דמצי' אמרה נח"ר עשיתי לבעלי וכו' דאם לא כתבה ללוקח א"ל בעלה עיניך נתת בגירושי' או במיתה וכו' אבל בהנך ג' שדות לא א"ל בעל הכי דמאחר שייחדם לה דין הוא שתערער במכירת' ולכך רבות' הוא דקאמר לא נצרכה האדתני קחו בטל לא מיבעיא בשאר נכסי' דפשיט' דמצו' אמרה נח"ר עשיתי לבעלי כדי שלא יאמר עיניך נתת בגירושי' ובמית' אלא אפי' בהנך ג' שדות דל"ל הכי אפי' הכי מקחו בטל וכו' עש"ב הרי דאם לא נתייחדו לה בכתו' טפי המ"ל נח"ר עשיתי לבעלי אלא אפילו ייחד לה בכתו' יכולה לו' נח"ר וכו' וכ"כ ראב"ן בס' דף ק"ד ע"ש

(מא) הגה אבל אם מחלה לבעלה וכו' דעת הרא"ש דלא שייך לומר נח"ר עשיתי לבעלי אלא כשהבעל מוכר והיא שותקת אבל מוחלת לבעלה לא וכו' אבל הרמב"ם חולק עליו וגם הראב"ד והרשב"א והרמב"ן וכו' ומ"מ לדעת כולם אין מחילת' בנכסי צאן ברזל כלום שלא כדעת הרא"ש ועליהם יש לסמוך הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תר"ד ע"ש

(מב) כ' המ"מ דהרמב"ן והרשב"א העלו דמוחלת עיקר כתובה ותוס' אינה יכולה לטעון נח"ר עשיתי לבעלי משא"כ בנצ"ב וכן דעת רבי' ע"ש וה' משפט צדק ח"ב סי' ל"ב הק' על הראב"ד דס"ל דגם בנכסי צ"ב מחילת' מחילה דבפ' ח"ה מק' אדתנן אין לאיש חזקה וכו' הא ראייה יש והתנן לקח מן האיש