ערך השולחן אבן העזר צב

בעלמא וכו' כיון שיש עדים שגזל שוב אינו נאמן לומר פרעתי או החזרתי אבל בעל בנכסי אשתו שהכל מסור בידו לא חשיב גזלן לענין שלא יהיה נאמן לומ' פרעתי נהי דאסו' להוציאם שלא מדעתה אבל לא חשיב גזלן וכו' ע"ש וה"נ אף ע"ג דאינו יכול למכור אם מכר או משכן לא חשיב כגנב דעשו בו תקנת השוק ומדברי ר' האיי וראב"ן והרמב"ם והסמ"ג נר' דקנו הלקוחות ואפי' נותנת להם האשה דמיו אינה יכולה להוציא החפץ מידם ואי הוי כגנב ומכר או משכן בשעת הלואה חוזר החפץ לבעלי' שנותן ללוקח הדמים שנתן ואפשר שז"ש הרמב"ם והסמ"ג קנו הלקוחות ואין האשה יכולה להוציא מידם אשמועי' דלעולם אפי' נותנת הדמים אינה יכולה להוציא מידם ושוב ראיתי להרשב"א בתשו' ח"ב סי' רפ"ו על מי שהלוה מעות על כסות אשתו וכו' שכ' ועוד דשפיר קאמרת דאף בזה יש משום תקנת השוק דאפילו במשכנתא דגזלן עשו תקנת השוק וכ"ש בעל בנכסי אשתו עכ"ל

(ל) נראה דמודה הרמב"ם שאין בע"ח נוטלן וכ"נ מדבריו בה' הלואה הרשב"ץ בתשובה ח"ב סי' רצ"ה ע"ש

(לא) הגה וי"א דאם אמר שברשותה עשה מה שעשה נאמן בשבועה וכו' בתשו' מ"ך בב"י כ' דהיא נאמנת נגד המלוה לומר שמשכן שלא ברשות' ותשבע והמלוה יחזיר לה והמרדכי כ' מסתמ' ברשות' משכן וכ"כ הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סס"י ע"ג והיא בתשו' תולדות אדם סי' רפ"ו ע"ש וכן הסכי' ה' ב"ש ס"ק מ"ט דאפילו אין הבעל כאן ואינו טוען שעשה ברשות' אמרי' מסתמא עשה ברשות' ע"ש. וכבר כ' בס' עה"ש סימן ע"ב ס"ק י"ב דאם הבעל כאן ומודה לאשה שעשה שלא ברשות' אין מוציאי' מיד המלוה דהודאתו אינה כלום להפסיד למלוה מיהו ה"ד שלא להוציא מיד המלוה אבל אם האשה מוחזק' אפי' אמר הבעל שעשה ברשות' האשה נאמנת שלא להוציא מידה עש"ב וי"ל למה אין יכולה לטעון נח"ר עשיתי לבעלי ואפי' משכן ברשות' מוציאין מיד המלוה וכבר כ' הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תרמ"ו דמ"ל מכר ומ"ל משכון בהא קי"ל בס' קונה משכון ואדרבה שייך טענת נח"ר במשכון יותר ממכר עש"ב

(לב) דין ט"ו מטלטלי' שנתן לה וכו' בתשובה הרשב"א ח"ד סי' קנ"ד כ' על אשה שיש לה בגדי משי ותכשיטי' וטוענת שהבעל נתנם לה והם נכסי מלוג וכו' הדין עם האשה שכל שנתן לה הבעל הרי הם שלה להתקשט בהם בעודה תחתיו ואינו רשאי למוכרם ולפרוע חובותיו כיון שבאו לידה וזכתה בהם שאפי' בכלים שצבעה לשמה אם הקדישם לא' מלשונו' הגמ' אינם מוקדשי' ואפי' הקדיש בפי' אבל מ"מ כל שנתן לה ובאו לידה לכל הלשונות זכתה בהם האשה ואינו יכול לא למוכרם ולא להקדישם ואף על פי שהוא טוען שהיא החזירתם לו למוכרם ולפרוע חובותיו הרי היא כופרת בכך וכיון שהנכסי' בידה היא נאמנת בשבועת הסת כדין כופר בכל עכ"ל נראה דס"ל דכל שנתן לה הבעל הרי הם שלה כנ"מ ואם הבעל מכר מכרו בטל אלא שאם טען שהיא החזירתם לו למכור ולפרוע חובותיו נאמן בשבועת הסת דדוקא כשיש בידה היא נאמנת ועיין בה' ב"ש ס"ק נ"ב: ובתשו' מהר"ם הארוכות סי' ר"ט כ' על אשה שלוותה על בגדיה או על תכשיטיה ואח"כ הלך בעלה והוסיף ולוה עליהם יותר אם מידיעתה עשה הבעל אז המלוה יכול לתופסם עבור כל ההלואה אבל אם שלא מדעת' הלוה הוא יכולה להוציא מן המלוה באותם מעו' שלותה היא ואין כח ביד המלוה לתופס' עבור הלואת הבעל וכו' ואפי' אם לוה הבעל מתחלה עליהם והיא אומרת שעשה בלא ידיעת' דין הוא שיחזיר לה כי אינך יכול לומר ודאי שלו הם ואינו שלה כי היאך באו בגדיה לידו שלא מדעת' זה אינו כי אדרבא יותר הם מצויים בידו מדברים העשוי' להשאיל ולהשכיר שאנו אומרי' אינו יכול לטעון אתה מכרתם לי כי אינה שומר' בגדיה מבעלה אך היא צריכה לישבע שבעלה לוה עליהם שלא מדעת' ויחזיר לה עכ"ל

(גל) ואם קרובים נתנו לה וכו' יוכל הבעל למוכרם ולפרנס עצמו לא ליהנות גם בגופם אלא הוו כנ"מ שילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות ול"ד לפרנס עצמו שהוא דחוק אלא בכל ענין מוכר לפירו' תשו' בית יהודה סי' י"ב עש"ב

(לד) דין ט"ז מכרו ב' וכו' כ' מהרשד"ם בח"מ סי' ע"ר על ראובן שקנה בית משמעון בפני אשתו והחזיק בה וכו' והבית היא מאשת שמעון שהכניסה בנדוניא וכו' וא"כ בנ"ד נמי היה א"ל דהוי כמכרו שניהם יחד כיון שהיתה האשה שם בשע' הקני' ובפניה החזיק הקונה וכו' עש"ב ואין נראה דבשתיקה לא איבדה זכותה כמ"ש הרא"ש בתשובה ופסקו רמ"א דין יו"ד במכרה האשה מנכסי מלוג וכו' ראה שמכרה ושתק לה לא אבד משום זה זכותו וא"כ כ"ש כשמכר הבעל נ"מ ושתק' האשה דלא איבדה זכותה וכן מצאתי להרמב"ן בס' הזכות סי' י"ב וז"ל ומ"ש הרב דאיש שמכר בפני אשתו ולא מיחתה אינה מוציאה מיד הלקוחו' חס ליה למרן דנימא הכי א"א שלא חזר בו הרב דהא אפי' בחותמת אחריו מקחו בטל בקרקע וה"ה במטלטלי' דנח"ר עשיתי לבעלי שייך בכולהו וכ"ש ברואה ושותקת דאפי' בנ"מ דלא שייך בהו נח"ר לא הפסידה כלום שאין אדם מפסיד זכות שבשדהו מפני מכירת אחרים ואפי' בזיל וזבון כדאיתא בח"ה וכ"ש ברואה ושותק וכו' ע"ש. הרי דגם בנ"מ דוקא אם לקח מהאיש וחזר ולקח מן האשה קיימה המכר בקנין אבל אם מכר האיש והאשה רואה ושותק' אינו כלום ואפי' א"ל זיל זבון ובנצ"ב אפי' חזר ולקח מן האשה שקיימה המכר בטל בין בקרקע בין במטלטלי' וכ"כ הרשב"ש בתשובה סימן רצ"ה דבלא קנין בדיבור בעלמא לא מהני ע"ש וכן קי"ל בח"מ סי' קע"ה סכ"ט בא הלוקח ונמלך בב"מ וא"ל הרי פ' רוצה למכור לי שדה זו אלך ואקח ממנו וא"ל לך וקח לא ביטל זכותו ויש לסלק אותו אחר שיקנה אא"כ קנו מידו וכ"כ הטור בסי' קי"א סעיף יו"ד כגון שסילק שעבודו ולקח מהמלוה בקנין שלא יגבה מהם אינו גובה מהלקוחו' שיאמ' לו הנחנו לך מקום וכתב הדרישה לפי שלא מחל גוף החוב ללוה אלא שסילק עצמו וכו' דאל"כ למה צריך שיקנה מהמלוה בקנין הא מחילה אינה צריכה קנין אבל מחילת השיעבוד צריכה קנין דהו"ל כאלו חזר ומכר לו השיעבוד וכו' וכ"כ עוד הטור ומרן ברסי' קי"ח וקנו מידו ע"ז וכ' הלבוש שם דבלא קנין אינו מסולק מן השדה בדברים בעלמא וכו' והכי אמרי' בריש פ' הכות' וכ' הפרישה דבלא"ה פשיטא דלא מהני ליה דין ודברים אין לי בנכסייך בדבר שכבר נשתעבד לו כדאמרינן בר"פ