ערך השולחן אבן העזר צ

והו"ל פיקדו' וכו' אבל אחילפנהו אע"ג דחילוף בידה מסתברא דאינו חייב לשלומי וכו' ע"ש ועי' בתשו' רבי' ישעיה הא' בס' המכריע סי' מ"ו

(כא) נתארמלה או נתגרשה מכרה קיים כן איתא בירוש' וכ"כ הנ"י והטור וז"ל הרשב"א בתשו' בס' תולדות אדם סי' ש"ז ומ"ש שאם מכרה מנכסי מלוג בחיי בעלה ששניהם מוציאין מיד הלקוחו' ולומר שאפי' מת הבעל בחייה האשה מוציאה מיד הלקוחות הא ליתא והדברי' מבוררי' ממקומ' שגוף הנכסי' לאשה הם ואין לבעל בהם בחייה אלא אכילת פירות בלבד וכו' ועוד דבהדיא אמרו בירוש' האיש שמכר בנ"מ בחיי אשתו ומתה האשה בחייו הבעל מוציא מיד הלקוחות דלמה הדבר דומה לבן שמכר בנכסי אביו ומת האב הבן מוציא מיד הלקוחו' והאשה שמכרה בנ"מ בחיי הבעל ומת הבעל אין האשה מוציא מיד הלקוחות דלמה הדבר דומה לאב שמכר בנכסיו בחיי הבן ומת הבן אין האב מוציא מיד הלקוחו' עכ"ל

(כב) הלוקח יכול למחות מיהו אם רוצה לבנות כדי שרבות הפירות ומתנה שאם יזכה הלוקח יהיה ידו על התחתונה מסתברא לי שלא יוכל הלוקח לעכב וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' קי"ח ע"ש

(כג) כתב הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תשפ"ג על מי שהיו מעו' אשתו שאין לו רשות בהם והוציאם שלא מדעת אשתו בפני עדים וכו' נאמן לו' פרעתי שאין זה דומה לגזלן בעלמא וכו' כיון שיש עדים שגזל שוב אינו נאמן לו' פרעתי או החזרתי אבל בעל בנכסי אשתו שהכל מסור בידו לא חשיב גזלן לענין שלא יהא נאמן לו' פרעתי נהי דאסור להוציאם שלא מדעתה אבל לא. חשיב גזלן וכו' הילכך נאמן לומר פרעתי לה או ליורשיה אם מתה והכל בשבועת היסת ע"ש ונר' ודאי משום דס"ל דהגוזל את חבירו בעדים אין נאמן לו' החזרתי בלא עדים כמ"ש ה' בתשו' סי' ק"ח וסי' רפ"ג עש"ב לכך צ"ל דבעל בנכסי אשתו לא חשיב גזלן דנאמן לו' החזרתי בלא עדים אבל אנן קי"ל שגם הגוזל את חבירו בעדי' א"צ להחזירו בעדי' כמ"ש מרן בח"מ בב"ה סי' צ' דהכי נקטי' וכן הסכי' הסמ"ע והש"ד בסי' שס"א ע"ש וא"כ כ"ש בעל בנכסי אשתו דנאמן לו' פרעתי

(כד) דין יו"ד ואם הבעל מודה או שיש עדים שברשותו מכרה וכו' דלא תקנו אלא אם מכרה שלא מדעת הבעל אבל מדעת הבעל לא תקנו וכ"ש אם כתב לה בהדיא שאם תמכור או תתן לאחר לא תוציא מיד הלקוחות או מיד מקבל המתנ' דפשיטא שאם מתה אין הבעל מוציא מידם הרדב"ז בתשובה ח"ד סי' ע"ד ע"ש. ויש להסתפק אם יש חובות על הבעל אם יכולים לטרוף מה שמכרה האשה דאפילו מודה הבעל שמכרה ברשותו אין הודאתו כלום לחוב לב"ח דחיישי' לקנוניא או"ה

(כה) כתב ר' האיי בס' המקח שער ה' הדרך ה"ט אם קדמה האשה בלא רשות בעלה ואחר כך הרשה אותה הבעל והעיד ע"ע בכך הרי ממכרה ממכר וא"צ שיקנו ממנו בקנין קודם מכירתה כמו שאנו צריכים לקנין האשה תחלה קודם מכירת האיש וכו' לפי שלא בא בגמ' שיהיה האיש יכול לו נ"ר עשיתי לאשתי כמו שהאשה יכולה לו' נ"ר עשיתי לבעלי עכ"ל ונר' דא"צ קנין כלל אלא אפי' אחר שמכרה האשה רצה הבעל מכרה קיים

(כו) דין י"ב וכן הפירות שימצאו וכו' ר"ל אפי' היה הקרן נודע לו ולא היה נודע לו מהפירות אז כשיודעו לו יהיו גם הפירות נ"מ וילקח בהם קרקע וכו' ה' בית יהודה דף קי"ג ע"ש

(כז) דין האשה שמכרה או נתנה וכו' אשה שכת' לבעלה שקיבלה ממנו ך' דינרי' אינה יכולה לומ' נח"ר עשיתי לבעלי שהרי תנן בפ' אע"פ רי"א רצה כו' לבתולה מאתים והיא כו' לא התקבלתי ממך מנה וכו' אלמא ר"י ור"מ סוברי' שהתקבלתי' מועיל ואין בו טענת נח"ר עשיתי לבעלי וכן במחילה אינה יכולה לומר נח"ר וכו' ואם כ' מודעא או שיש עידי מודעא שאמ' בפניהם קודם שמחלה שאינה מוחלת ברצונה אלא מפני קטטת בעלה אז המחילה בטילה וכן אם יש לה עדי' שהיה מתקוטט עמה ומיצר לה עד שכ' לו שובר אפי' לא מסרא מודעא כיון שיש עדי' שיש אונס במחי' או במתנה הכל בטל תשו' הרשב"ש סי' שמ"א ע"ש ובתשו' הרשב"א ח"ב סי' כ"ה באשה שכ' עליה שט"ח לבעלה וכו' כ' דלא אמרי' נח"ר עשיתי לבעלי דאין אונס הבעל גדול כ"כ שתהא מחייבת עצמה במה שאינה חייבת משו' נח"ר וכו' וכן האשה שכ' שובר לבעלה ודאי אין האשה יכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי דאלמל' שגמר' בדעת' להקנו' ולהשתעבד לא עשתה כן משו' נח"ר הילכך אפי' יש שם עדים שהיה בעלה מפתה ומתקוטט עמה עד שחייבה עצמה בסך זה זכה דמסתמא גמרה ונתחייבה אא"כ אנסה בפניהם אונס הראוי לעשות מחמתו דבר כזה בין שאנסה ממש כגו' שתלאה או שהכה אותה מכה רבא בין שהפחידה לעשו' לה אונסי' הראויים להתפחד מהם ושיש בידו לעשו' לה כן ושיהיו אותם אונסים שהוא מפחידה בהם ראוי' לעשות מחמתם חיוב כזה שאם העידו כן חיוב' בטל ומ"מ וכו' עש"ב

(כח) דין י"ד אין האיש רשאי למכו' מטלטלי' של נצ"ב וכו' א' מכר מנצ"ב והאשה הלכה לבית אביה ולא רצתה לחזו' לו עד שישב' שלא ימכו' נידוניית' ולא רצה הדין עמו שאינו רוצה לחדש תנאי שלא היה אבל אין לדון את האשה מורדת דטענתה טענה דאף ע"פ שמכר ברשו' מ"ל א"א לעמו' בקטטא כל הימים אם לא אתן רשו' למכו' ואין כאן מורד הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תמ"ז ע"ש

(כט) ואם מכרם או משכנם מה שעשה עשוי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והנ"י ר"פ אלמנה לכ"ג ס"ל דממכרה בטל מיד ודחו דברי הרמב"ם עש"ב וכ' הריב"ש שכן עיקר ע"ש וכ"כ ריא"ז בפ' מציאת האשה ע"ש וז"ל מהר"י ן' מיגש בתשובה סי' ק"ב המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכו' אם קדם הבעל ומכר אין ס' שאותה מכירה בטילה הואיל ומכר מה שאין לו למכו' ומה שאין הדין נותן לו למכו' וראיה ממ"ש ההוא גברא וכו' הנך רואה כי לא אמרו מה שעשה עשוי אלא לפי שפירשוה אמיתנא ונעשה כהקדש שהוא מפקיע מידי שיעבו' אבל וכו' כגון שמכרה אותו אז היה ממכרם בטל וכמו שמעשה היורשי' במכר ובמתנה בטל כן אם הוציא למלתי ההקדש לא עשה כלו' דהא בהא תליא שאם היתה מכירתו אם קדם ומכר קיימת היתה גם כן מכירת היורשי' מכירה להיותם במקומו בכל מה שהי"ל וכו' וא"כ הדין הוא להוציא הדבר ההוא מאת הלוקח מעתה ולא יאחרו הדבר עד שתתגרש או תתאלמן