ערך השולחן אבן העזר פט

וקיי"ל הכי לפי שהנכסי' בחזק' שניהם היא שהכניסה מבית אביה והוא מתוך שקבל עליו אחריות קנאם אם כן אפי' לא נשבעה יורשיה יורשי' חצי נדוניית דלא אמרו אין אמש"ל אלא להוציא ממון מחזקתו וכ"כ הג"א בס"פ מי שמת דלבר קפרא דיחלוקו דחשיב אשה מוחזקת בחצי ובדבר דקרוי מוחזק בו מוריש שפיר אע"ג דהוה חייבת שבועה ולא נשבעה ושומרת יבם שמתה לכ"ע שגם נכסי צ"ב בחזקת יבם וירית לה יבם רק נכסי מלוג בלבד ירתי יורשיה ד"ת ור"י מהרי"ח ע"ש הרי דנכסי צ"ב לפר קפרא דיחלוקו יורשי האשה יורשי חצי הנדוניא אפי' לא נשבעה כיון שהם בחזק' אלא דבשומרת יבם ס"ל דהנכסי' בחזק' היבם והוא יורש הכל אבל לדידן דגם בשומרת יבם ס"ל דהנכסי' בחזקת היבם והוא יורש הכל אבל לדידן דגם בשומרת יבם יחלוקו אפי' לא נשבעה יורשיה יורשי' חצי הנדוניא. וה' כנה"ג אות יו"ד כ' ביבמה לא חיישי' להתפסת צררי זולת אם הניח ב' נשים מקור ברוך סי' ס' וכו' ובתשו' הרשב"א ח"ב סי' קל"ח חשש להתפסת צררי אף ביבמה א' ע"ש ואף על גב דהרשב"א בתשו' שם מיירי ביבמה מעוברת וכ' בס' מקור ברוך בנ"ד שהיתה מעוברת ורוב יולדות ולד של קיימא מתפסה צררי הביאו ה' כנה"ג אות י"א ע"ש מ"מ בתשו' הרשב"א משמע בהדיא דאין חי' ואפי' באלמנה דעלמא

(יג) יורשי הבעל יורשי' עיקר הכתובה וכו' ונר' פשוט דיורשי הבעל הם שחייבי' בקבורתה כדין שומרת יבם שמתה דאף עפ"י שיורשיה יורשים נכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל יורשי הבעל שיורשי' עיקר הכתובה הם שחייבים בקבורת' כמבואר בסי' ק"ס ע"ש מיהו מה שנהגו הקהל ליקח הקבורה כפי ערך הממון נר' דגם יורשיה נותנים חלקם כפי ערך הממון כמ"ש מהרשד"ם חא"ה סי' רכ"ה בגביי' רישי' ע"ש ועיין בס' תורת חסד סי' פ"ו והרב בית דוד סי' מ"ז

(יד) דין ט' הבעל מוציא פירות מיד הלקוחות וכו' ואם היו מטלטלי' מוציא אותם מיד הלוקח לקנות בהם קרקע לאכול פירותיו ואם הי"ל מעות ביד אחרים ומחלה לו אין מחילת' מחיל' ומוציא הבעל הנכסים ויקנה בהם קרקע והוא אוכל פירותי' ואם מתה בחיי בעלה יירש הוא הכל ואם נתגרשה או נתארמלה יחזרו הנכסי' למי שנתנם לו דמחילה כמתנה הרשב"ש סי' תק"ג ע"ש

(טו) נראה שאפי' מכרה באחריות ואח"ך נפלו לה נכסי' כיון שהבעל לוקח הוי והלוקח שלקח ממנה באחריות הוא ב"ח באלו הנכסי' מטעם האחריות תרווייהו בהדי הדדי קאתו הילכך לא מצי טריף הב"ח מן הבעל כיון דלא קדם דליכא טירפא אלא לקודם לכן כ"כ הרמב"ן ה' נמקי יוסף בחי' פרק נערה ע"ש

(טז) אבל לא גוף הקרקע וכו' ונ"מ אם מכר הלוקח בחיי הבעל ומת הבעל ואח"כ האשה דקנה לוקח ב' כיון דאין לבעל אלא קנין פירות וקנין פירות אינו כקנין הגוף כדקיי"ל בח"מ סימן רנ"ז ס"ה במכר הבן בחיי האב וכו' ע"ש אבל למ"ד דחשיב הגוף שלו

(טוב) מוציא הגוף מיד הלקוחות בלא דמים וכו' הטור כ' יש מהגאונים שכתבו שהבעל צריך ליתן דמים ללוקח כמו הכיר בה שאינה שלו ולקחה שיש לו דמים וכו' אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והר"ן הסכימו דנוטל בלא דמים ע"ש וז"ל ראב"ן דף צ"ח ע"ב פר"ח בלא דמים ומסתבר טעמיה מדאמרי' בפ' י"נ אמר ר"א בעל שויוהו רבנן כיורש ושויוהו רבנן כלוקח וכו' ובמסקנ' מ"ק וכו' ומשני התם אינהו אפסידו אנפשייהו וכו' ש"מ דלא שקלי דמים דאי שקלי מאי פסידייהו וי"א דבעל מוציא מיד הלקוחות בדמים ומייתו ראיה מהכיר בה שאינה שלו וכו' דאמר רב מעות יש לו והכל הוא דהתם נמי לא שקלי מן הטורף כלום אלא מאותו שמכרה לו דאמר פקדון הוו מעות גביה אבל הכא ממאן שקיל האשה שמכרה אינה בעולם ובכל נכסי' הוי בעל לוקח ראשון ועוד דדיניה דבעל ככל לוקח שבעולם שהלוקח א' זוכה ומוציא מן הב' בלא דמים ה"נ ל"ש עכ"ל ועיין בתשו' רבינו ישעיה בס' המרריע סי' מ"ו

(חי) ואם הדמים שלקחה מהלקוחות קיימים בעצמם וכו' ז"ל רבינו ישעיה הא' בספר המכריע סי' מ"ו אמנם בזה יש לעיין אם ידוע שאותם הדמים שלקחה האשה מן הלקוחות נתנתם לבעלה התם ודאי חייב הבעל להחזיר ללקוחות שלא כל הימנו שיזכה בדמים ויטרוף הנכסים אבל אם אינו ידוע שנהנה מהם אין לו לשלם כלום ללקוחות אלא משביעין אותו שלא נהנה מהם ולוקחה בלא דמים וכך אמר ר"ח וכו' והאי דאמינא דהיכא דאיתנהו לדמי או ביד האשה או ביד הבעל שמחזירי' ללוקח יש לנו לעיין בדבר אם זה לוקח קנה הנכסי' בשווייהן בודאי על דעת לזכות הנכסי' מיד נתן מעותיו ונתרמה כיון שאינו יכול לזכות בנכסים מחזיר לו מעותיו אבל אם לא קנאם בשווייהן אלא בטוב' הנאה שאם תתאלמ' או תתגרש יזכה בהם ואי לא לא אע"פ שהמעו' ביד הבעל אינו מחזירם לו שעל דעת כן נתן מעותיו מתחי' אם תתאלמן או תתגרש שיזכה בנכסים ואם תמות קודם לבעלה שיפסיד מעותיו ולא נתרמה לוקח כלל הילכך אינו מחזיר לו מעותיו עכ"ל ואין נראה כן מדברי כל הפוסקי' דאין חי' בין קנה בשוויו או לא אלא לעולם כל שהדמי' הם בעין צריך להחזיר ללוקח ואם אין הדמי' בעין אפי' נתנתם היא לבעל ונהנה מהם א"צ להחזי' ללוקח ועיין בהב"י

(יט) ע"כ רבי' ישעיה וז"ל וק"ל כיון דתקנת אושא הוה קודם לר' טובא וכו' היכי לא תני לה ר' במתני' ונ"ל דהאי דתני מכרה בטל סתם קאמ' בין בחייה ולפירות בין בגופא ולאחר מיתה והא דמוקמי' מתני' בחייה ולפירות דחי' בעלמא היא וכו' אבל מיהו כיון דקי"ל כתקנתא דאושא אית לן לפרושי מתני' דסתם קאמ' ואפי' לאחר מיתה עכ"ל וק' דהא מתני' דוקא אם נפלו משנשאת אם מכרה הבעל מוציא מיד הלקוחו' אבל אם נפלו לה קודם נשואי' אפי מכרה אחר שנשאת אין הבעל מוציא מהלקוחות ותקנת' דאושא אפי' נפלו לה קודם שנתארסה ומכרה אחר שנשאת הבעל מוציא מהלקוחו' כמו שהוכיחו התוס' שם בד"ה לימא וכו' ע"ש

(כ) הגה או שנמצאו מעו' בידה ונוכל לתלות שהם אלו כ"כ הרא"ש בפ' נערה אנו תולי' שדמי מכר זה הם וכו' וכ"כ הר"ן שם בשם הרשב"א דמל' הרי"ף משמע דאע"ג דליכא סהדי דאינהו זוזי ממש דשקלה מלוקח אלא מסתמא אמרי' דהנהו נינהו