ערך השולחן אבן העזר ט

בנ"ד נר' פשוט דלא התיר הרשב"ץ אלא כשיש לה חזקת כשרות אבל כל שיש מידי כיעור ורגלים לדבר לא אמרי' דן' ז' הוא ונגמר בח' ה' דהוי מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש והרי בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' י"ט חולק אפי' כשיש לה חזקת כשרות וכ' שם דלא אמר הרשב"ץ אלא בשיש לה חזקת כשרות ע"ש

ושוב מצאתי להרשב"ץ בח"ג סי' קנ"ז שכ' על נדון זה דסי' ק"א וז"ל אבל בענין זה יש דברים קשים הרבה כי לא פעם ולא שנים יצא עליה קול זה וכבר נשאלתי מזה פעם אחרת על ענין הנפל שהפילה אחר שבא בעלה בזמן מועט ובכה הנפל וכל המדינה לעזה עליה שא"א שהיתה מעוברת מבעלה ולמדתי עליה זכות וכו' ומן הדין כיון שהשמועות הם תכופות אע"ג דלא מפקי' אשה מבעלה אלא בעדי כיעור ובקלא דלא פסיק כדאית בפ"ב דיבמות אבל בשמועות התכופות והאחרונות מחזיקות את הראשונו' היה א"ל שב"ד מוציאין אותה מהבעל שכיון שיצא עליה קול ולא נזהרה אח"כ אמרי' בקול אחרון וכו' ומ"מ אפי' נאמ' שאין ב"ד מוציאין אותה מיד בעלה אבל הוא מצוה לגרשה כדאיתא בפ"ב דגיטין וכו' ע"ש הרי מבואר דס"ל דאפי' בקול אחר קול מצוה לגרשה ודעתו נוטה קצת דב"ד מוציאין אותה. מיהו נר' דהוא ס"ל כדעת הפוסקים דבעדי כיעור וקלא דלא פסיק מוציאין אותה אפי' מהבעל אבל למאי דקי"ל בסי' י"א דאין מוציאין אותה מבעלה בעדי כיעור ובקלא דלא פסיק כ"ש דאין מוציאין אותה ע"י קול אחר קול ואפשר דאפי' מצוה ליכא לגרשה. אבל בעדי כיעור שאינו מראה העבירה כיון שיש רגלי' לדבר והנפל בסימנים וקולו מוציאין אותה וכ"ש היכא שיש קול אחר קול כנ"ד וכמה מיני כיעור ביותר שמראי' ודאי העבירה וגם היכא שרגילה להתייחד עמו ואפי' בפעם א' אם מתייחדת ברצונה בלא סיבה עוברת על דת היא כמ"ש הב"ש בסי' י"א סק"ה ע"ש וכ"ש היכא שהתרו בה ב"ד ועברה על ההתראה

(ד) דין י"ט בין א"א וכו' כ' בתשו' בשמים ראש סי' ד' על אשת ישר' שהמירה ונשאת לגוי וילדה לו בנים ואח"ך חזרה היא וילדיה יש ר"ל דהולד כשר דגוי הבא על בת ישראל הולד כשר אפי' בא"א וכו' ואתה אמרת כיון דעבדה הכי חשודה על העריות ואימו' איפקרא נמי נפשה לישראל תשו' אין דעתך נכונה בזה דאם היא הוחזקה כל יש' מי הוחזקו ואפי' אם תבעוהו לההוא ארוס וארוסה ואפי' יש ישר' חשודי' או מומ' הולכים לתוך ביתה מ"מ בעלה משמרה ורוב בעילות אחר הבעל ודאי סומכי' אפי' בגוי וכיון שזה מתנהג עמה כבעלה לא חיישי' וכו' ע"ש ונר' דס"ל דל"ד לארוס שבא על ארוסתו בבית חמיו דהולד ס' ממזר דאמרי' כשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה לאחרים דבארוס לא שייך לומר רוב בעילות מארוס דלא שכי' אצלה כמ"ש הב"ש לקמן ס"ק מ"ט ע"ש אבל זו שנשאת לגוי דהוי בעלה מצוי אצלה אמרי' רוב בעילות אחר הבעל

(ה) דין כ"ו אם אינו מודה שהוא בנו אבל אם מודה שהוא בנו נאמן בין שירש הוא את אביו בין שיירשנו אביו הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תקכ"ו ע"ש

(ו) דין כ"ז אם הוא מודה וכו' עיין בתשו' בשמים ראש סי' קל"א

(ז) דין כ"ט או על א' מבניו שאינו בנו נאמן וכו כ' הגמי"י פסקו בה"ג. וכן כת' דהא דפסקי' ה' כר"י דוקא היכא דאיכא בכו' כי ההיא דשלח ר"א לר"י האומר על תינוק בין הבנים זה בני בכו' נאמן כר"י ואע"פ שע"י שעושה בכו' לזה הקטן פוסל הגדול ועושה אותו ממזר דלזה האמינתו תורה דכתי' יכיר אבל במקום שאין בכור דליכ' יכיר לא מהימן לשווייה ממזר וכו' וכ' הכנ"הג הגב"י אות כ"ב לכאו' נראה מל' זה דכל שאומר על בנו הקטן שהוא בכור אע"פ שאינו אומר על הגדול אינו בנו הוי ממזר אבל הרדב"ז ח"ב סי' רכ"ט כ' דכל שאינו אומר בפירוש אינו בני אע"פ שאומר על הקטן שהוא בכור הגדול הוי ממזר וכו' ותשו' הרדב"ז היא בח"ב סי' תקמ"ו וז"ל ולענין מ"ש שראובן אמר על א' מבניו שהוא הבכור ויש עדים שמעידים על א' מבניו האחרים שהוא הבכור ולא בחזקה לבד אלא בעדות ברורה ולפ"ז נמצא הוא מכחיש את העדים ומש"ה נסתפקת והאמת הברו' שאין כאן ס' כי התו' נתנה אמונה לאב לומ' שזה בכור שנאמ' כי את הבכור וכו' ואפי' במקום עדים תדע דהא חזקה במקום עדי' קיימא וכ' הרמב"ם האב שאומ' על מי שלא הוחזק בנו כלל הוא בני ובכורי הוא נאמן וכן אם אמ' על המוחזק לנו שהוא בכורו אינו בכור נאמן ופי' הרמב"ן והרשב"א מוחזקי' בין בעדים בין בקול בעלמא וכו' הרי לך בהדיא שהוא נאמן להכחיש את העדים ואותו שאמ' העדים שנולד תחי' אינו בנו ולכבודו ולכבוד אשתו הוא אומ' שהוא בנו ולא הוי ממזר בשביל כך כי אין אנו סומכים על האב אלא מפני שהתורה האמינה אותו א"נ במיגו דא"ב יהיב ליה מתנה אבל לא בשביל כך יהיה האחר ממזר עד שיפרוש בהדיא זה אינו בני דאז אם יש לבן בנים אינו נאמן לענין יחוס אבל אם אין לבן בנים נאמן ובין כך וב"כ נאמן לענין ירושה וכו' ע"ש ונר' דס"ל דאפ' במקום עדים שאמ' שזה נולד תחי' ואחריו אותו שאומ' האב שהוא בכור האב נאמן להכחיש העדים ואמרי' שאותו שאמ' העדים שנולד תחי' אינו בנו ואע"פ שהוא מודה שהוא בנו ולשון בה"ג הל' מילה דכ"ד ע"ד דכיון דקאמ' על ברי' דזוטר מגדול בכור הוא פסלי' לגדול ומיגו דרחמנא הימני' לאבחוניה לבוכריה דכתיב יכיר יכירנו לאחרים ממילא קא הוי גדול ממזר וכו' משמע אפי' לא אמר בפי' על הגדול שאינו בנו אלא כיון שאמ' על הקטן בכור הוא ממילא הוי הגדול ממזר כשהעדים מעידים על הגדול שנולד תחי' וכ"כ הרמ"ה בפ' י"ן סי' ק"ט וז"ל והיכא דמוחזקי' בו שהוא בכור נאמן אביו על אחר שהוא בכור וכו' שמעת מינה דמהימן לשווייה לגדול ממזר מסתברא דה"מ דבריא מילתא בסהדי דההוא דהיינו מוחזקי' בו אתיליד מקמיה האי דאמ' אביו עלויה שהוא בכור דכיון דאמ' על הקטן שהוא בכור ממילא אסהיד עלי' דהאיך דקשיש מיניה דלאו בריה הוא אבל היכא דלא אתברר בסהדי אי מינייהו קשיש מחברי' אלא בחזקה בעלמא דהיו מוחזקים בזה שהוא בכור ואמ' אביו על א' שהוא בכור מהימן ושניהם כשרי' דאימור האי דאמר אביו שהוא בכור הוא ניהו דקשי' מהאיך ותרוייהו וכו' ע"ש מוכח בהדיא דאפי' לא אמ' בפי'