ערך השולחן אבן העזר ח

מיתסרא וכ"כ המ"מ בפי"ח מה' אב' בשם הר"מ והרשב"א ע"ש ותמהני שהרי המ"מ שם כתב שיש חולקים בזה וס"ל דלענין איסור אינה נאמנת וזה נר' דעת רבי' וכ"פ מרן בסי' ס"ח ע"ש בהב"י וכן הסכים מהרימ"ט עצמו בחי' לכתו' והביא ראיות דמס' אסורה ע"ש והרשב"ש סי' צ"ב כת' וז"ל ומן הסתם אין להתירה ולומר שמא באונס זיגתה דהא לא שרי' בפ"ק דכתו' בפ"ע אלא באשת ישר' שנתקדשה אחר ג' ימים משום דאיכא תרי ספיקי וכו' ועוד כל שבעיר בחזקת שהוא ברצון וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה' נערה וכו' ע"ש וכ"פ מהר"ם אלשקאר סי' צ"ד כאשה שהלך בעלה למ"ה והרתה לזנונים דאינה נאמנת לומר נאנסתי והביא תשו' הגאונים רב שרי' ורבינו האיי שכ"כ מטעם דזנות שכיח אונס ל"ש עש"ב אלמא אזלי' בתר רובא ותלי' בזנות. ואפשר דאפי' למ"ד דנאמנת באונס ה"ד משום דרובה דברצון אינו רוב גמור כמ"ש התוס' בכתו' דף ט' בד"ה ואב"א וכו' ע"ש אבל בנ"ד דרוב יולדות לט' ורוב יולדות ולא מפילות וגם רוב נפלים לא נגמרו סימניהם א"כ המפילות ן' ז' בסימנים גמורים הוי מיעוטא דמיעוטא וכה"ג כ' מהריק"ו שרש ק"ג וז"ל דאע"ג דאין הל' כרשב"ג בבן ח' התם הוא דא"ל רוב היולדות אינם יולדות לז' אלא לט' ואפי' היולדות לז' רובן יולדות בלי שהוי ונמצאו היולדות בני קיימא לח' הוי מיעוטא דמיעוטא וכו' ע"ש

ומהר"ם אלשקאר שם כ' וז"ל ואפי' לאותן המפ' שפי' דההיא דר"א דאמ' פ"פ מצאתי נאמ' לאוסרו עליו דמיירי בשותקת וכו' אבל אם אמרה משארסתני נאנסתי או מ"ע אני דהוא טעי' שמא והיא ברי' נאמנת וכו' מ"מ צריכא נמי חזקה דגופא וכו' וכדאמרי' התם דבחזקת בתולה היתה דרוב נשים בתולות נשאות ואוקמוה אחזקתה וכ"כ הרשב"א דברי' ושמא עם חזקה דגופא עדיף וכו' ול"ל נמי דאית לה חזקה דכשרו' וכו' דלא היא דאיכא כנגד הבריא רוב דרצון באונס לא שכיח ואית ליה קלא והיכא דליכא קלא הו"ל רצון רובא ורובא עדיף מחזקה הילכך לא סמכי' אבריא דידה ואסור' לבעלה וכ"כ התוס' וכו' ע"ש ודבריו תמוהים דהתם באשת כהן שאמ' שנאנסה קודם שנתארסה אי מוקמי' לה אחזקת הגוף שהיתה בתולה א"כ נבעלה אחר שנתארסה ואסורה דכיון שהיא מודה שפתחה פתו' איתרע לה חזקה דגופה דרוב נשים בתולות נשאות דאל"כ הו"ל לטעו' כן ולא טענת נאנסתי דגנאי הוא כמ"ש התוס' ע"ש ואפ"ה שרי' לה משו' חזקה דכשרו' ול' הרשב"א הובא בש"מ שם וברי' עם חזקה דכשרו' דגופא עדיף משמא דידיה ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' שס"ט וז"ל ומתני' דהנושא את האשה ודאי משמע לדעת גמרי' דאפי' להתיר את עצמה קאמר דהא אמרי' טעמא משום דאית לה חזקה דגופא וכיון דתלי' בחזקה דגופא אף גופא שרי ע"ש ואי חזקת הגוף ממש קאמר א"כ תחתיו נבעלה ואמאי מותרת אלא חזקה דכשרות קאמ' וכ"כ הרא"ה בש"מ דף י"ב ע"ש ועיין להב"ש בסי' ו' ס"ק כ"ט שכתב דמשמע בהתוס' דאם טענה קודם קידושי' נאנסתי נאמנת

ונר' דהרשב"ץ ס"ל דנאמנת לומ' נאנסתי וז"ל בתשו' שם ולפ"ז אם הדבר ברור שאין נפל של ה"ח נגמר באבריו ובהשמעת קול אין מועיל חזקתה בכשרות לבעלה שלא לאוסרה עליו שהרי הא אינה טוענת שנאנסה ע"ש משמע דאם טוענת שנאנסה נאמנת אע"ג דאונס ל"ש וה"נ אמרי' אע"ג דרוב נשים יולדות לט' לא אזלי' בתר רובא אבל לדידן דאינה נאמנת משום דאונס ל"ש ה"נ רוב נשי' יולדות לט' ולא אמרי' דבן ז' הוא ונגמר בח' חמשיי ואע"ג דרוב זה אינו רוב גמור כמ"ש הרשב"ץ ה"נ רוב דברצון אינו רוב גמור כמ"ש התוס' וכ"ש הכא דגם הרוב יולדות ולא מפילות ורוב נפלים לא נגמרו סימניהם א"כ המפילות ן' ז' בסימניהם גמורים הוי מיעוטא דמיעוטא כמ"ש

וראיתי למהר"ם מלובלין בתשו' סי' פ' שכתב באשה שילדה לו"ח מיום הנישואין דהיינו שהנישואין היו בי"ז כסלו וילדה בי"א בסיון ולד גמור בצורתו דלא חיישי' לה מאחר שפ' מהר"י מינץ כמ"ד שיפורה גרים וראוי להיות אפי' ן' קיימא א"כ ק"ו שלל שראוי להיות נגמר בצורתו ולהיות נפל בה"ח שלמים באמצע וסוף ח' כסליו בתחי' עיבור ותחי' ח' סיון בסוף עיבור והביא ראיה ממ"ש התוס' בפ"ק דכתו' וז"ל וא"ת ונוקמה אחזקה שהיא כשרה לכהונה ונימא דלאו תחתיו זינתה וי"ל דאדרבה אית לן למימ' דהשתא נבעלה דאוקמא אחזקת דגוף שהיתה בתולה ע"ש משמע דאי לאו חזקת הגוף הוה מוקמי' לה אחזקת כשרות לכתונ' ע"ש ולאו ראיה היא דהתם דהוי ס' שקול מוקמי' לא אחזקת כשרות אבל הכא דהרוב יולדות ולא מפילות אימא דאזלי' בתר רובא ותלי' בזנות וכ"ש אי אמרי' דל"ש להיות נגמר בצורתו אפי' בה' חדשים שלמים באמצע מלבד תחי' עיבור וסוף עיבור כמ"ש מהרימ"ט ע"ש וא"כ גרע מס' אנוסה דאסורה אע"ג דרוב ברצון אינו רוב גמור

מיהו כ"ז כשיש לה חזקת כשרות אם יש עידי כיעור תלי' בזנות ולא אמרי' דבן ז' הוא ונגמר בחדש ה' כמו בשהה יב"ח שכ' מהר"ם בתשו' המיי' ופס' רמ"א דאם ראו דבר מכוער לא אמרי' דאשתהי כ"כ וחיישי' לה וכ"ש בזה דרוב נשים יולדות לט' והרוב יולדות ולא מפילות וגם רוב נפלים לא נגמרו סימניהם וא"כ המפילות ן' ז' בח' ה' בגמר סימניהם מיעוטא דמיעוטא הוא ומהרי"קו כ' דאפי' כשיש לה חזקת כשרות תלי' בזנות דמיעוט' דמיעוט' ע"ש ומדברי מהר"ם מלובלין בתשו' שם שכ' ואפי' אם באנו להחמיר כדברי השאלתות אין לאסור האשה מטעם שטען בעלה שהוא בעצמו ראה דבר מכוער ששמעון דפק ונקש בדלתי הבית חדרי אשתו וכו' ע"ש משמע דס"ל דאפי' בכיעור שאינו מראה שכבר זינתה חיישי' שמא בפעם אחרת נטמאה כמו שצידד הח"מ בסי' י"א סק"ג ע"ש אבל מדברי הרמב"ם בפ' כ"ד מה' אישות שכ' וז"ל כיצד היא יוצאת משום ש"ר כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים נראים שהיתה שם עבירה וכו' כיצד כגון שהיתה בחצר לבדה וכו' ע"ש משמע דבעי' דבר מכוער ביותר שמראה שזינתה באותו פעם כמ"ש הרב ב"ש שם סק"ד וכ"כ הרב עבודת הגרשוני סי' כ"ח וה' בית יהודה בח"א סי' י"ט דף נ"ו ע"א ע"ש. מיהו נראה דבשהה יב"ח אפי' בכיעור שאינו מראה שזינתה באותו פעם לא אמרי' דאשתהי כיון שיש רגלים לדבר ורק משמע מתשו' מהר"ם ומדברי רמז ואפי' נימא דבשהה יב"ח בעי' כיעור גמור מ"מ