ערך השולחן אבן העזר י

על הגדול שהוא ממזר אלא אמ' על הקטן שהוא בכור הוי ממילא הגדול ממזר ומשמע דאם אודי שהגדול ב"צ בנו אינו נאמן לומר על הקטן שהוא בכור נגד העדים וכ"כ עוד הרמ"ה שם וז"ל טעמא דר"י גבי ן' גרוש' ון' חלו' דקסבר כיון דמהימן לומ' על הקטן שהוא בכור אע"פ שמוחזק בגדול שהוא בכור ש"מ דמהימן לשווייה לגדול ממזר ולא ירית ליה כלל ואסו' בבת ישראל דאס"ד דתרווייהו בניו נינהו היכי מהימן על הקטן שהוא בכור אלא משום דמהימן לשווייה לגדול ממזר ול"מ לשווייה ממזר דאורעא לעיקר חזקה דידיה דהא אמ' לאו ברי' דידיה הוא אלא אפי' היכא דאיתחזק דברי' הוא ואית ליה חזקה דכשרות וא"נ מודה דבריה הוא דלא אורעא לעיקר חזקה דידיה מהימן למימר ן' גרושה ון' חלו' הוא ופסיל ליה מן הכהונה וכו' ע"ש

וראיתי למהרשד"ם בח"מ סי' ש"ה שכ' ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפי' היכא דמוחזק לא קאמ' בה"ג דאין האב נאמן אלא לענין לפוסלו אבל לענין ירושה אפשר דאפי' בה"ג מודה דנאמן לומר אינו בני ולא יירשני כמו שנר' קצת מהל' שכ' הרא"ש משמו אבל האומ' בני זה ממזר ולא לענין בכור לא מהימן לשווייה ממזר דוקא לשווייה ממזר הוא דאינו נאמן הא לענין ירושה הוי מהימן במיגו דא"ב למיהב נכסי' מתנה לאחר ע"ש וכה"ג כתב הרמב"ם בפ"ג מה' יבום מי שזנה עם אשה ונתעברה ואמ' זה העובר ממני והיא מודה לו אע"פ שהוא בנו לענין ירושה ה"ז ס' לענין יבום וכו' והטור בסי' קנ"ו שתמה כיון שהוא ס' למה יורשו ומוציאין הממון מחזקת היורשים הודאים מבו' בתשו' הרא"ש כלל פ"ב דלא שייך מיגו דאנן סהדי דהוא לא ידע בודאי שהוא בנו דאפשר שזינתה ג"כ עם אחר ונתעברה ממנו ומיגו במקום עדים לא אמרי' ועוד דאי משום מיגו ה"ל לפטור מן הייבום איכא מיגו דבידו לגרש' ע"ש וא"כ הכא אע"ג דאינו נאמן לומ' בני זה ממזר הוא לפוסלו נאמן לענין ירושה לכ"ע דאיכא מיגו

אבל אין נ"ל דבפ' י"ן אמרי' לרבנן יכיר ל"ל בצריך הכירא למאי הילכתא למיתבא לו פי ב' לא יהיה אלא אחר אילו בעי למיתבא ליה במתנה מי לא יהיב ליה וכו' וכ' רשב"ם דבשלמא לר"י טובא אשמועי' קרא דמהימי' ליה לאב אפי' במקום חזקה ויהבי' ליה פ"ב סד"א ניזיל בתר חזקה וניתב פ"ב למוחזק לנו דל"ל גבי אב מגו דא"ב יהיב ליה במתנה פ"ב כי אמ' נמי עליו שהוא בכור נאמן דהא קי"ל דמ"ל לשקר במקום עדים לא אמרי' וכו' ונר' דס"ל דחזקה זו אלימתא ומיגו במקום חזקה גדולה לא אמרי' דהוי כעדים וכ"כ הרשב"א בחי' שם דמיגו במקום חזקה כי הא לא אמרי' וכו' ע"ש וכה"ג כתב הרשב"א בתשו' סי' אלף ומ"ז ובתשו' ח"ב סי' רמ"ה דחזקת כל מה שיש ברשות האדם הוא שלו ואינו נאמן במיגו דהוי כמיגו במקום עדים וכן ל' המ"מ פ"א מה' מלוה בשם הרמב"ן דמיגו במקום חזקה זו לא אמרי' וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' קל"ד וז"ל ואע"ג דאב"ל בפ"ק דב"ב אי אמרי' מיגו במקום חזקה או לאו ולא איפשיטא אפ"ה לאו כל החזקות שוות אלא איכא חזקה אלימתא דאמרי' לה אפילו במקום מיגו וזו אחת מהן וכו' ע"ש הרי אפי' מיגו דבידו במקום חזקה גדולה לא אמרי' וחזקה שכל שברשות האדם שלו גדולה היא וה"נ כיון דמוחזק דבנו הוא אינו נאמן לעקור חזקה זו דהוי כעדים וא"כ כיון דלא האמינתו תורה לומר בני זה ממזר לירושה נמי אינו נאמן לעקור החזקה במיגו. מיהו נר' משום דרשב"ם ס"ל דלר"י נמי אין האב נאמן לומ' זה בני בכור לעשות הגדול ממנו ממזר אלא בחזקה בעלמא נאמן לעשות הקטן בכור להכחיש החזקה וא"כ הא דל"ק לר"י ל"ל קרא אלו בעי וכו' צ"ל דמגו במקום חזקה זו לא אמרי' אבל לדעת ה"ג והפוסקים דלר"י נאמן לומר על הקטן בכור וממילא הוי הגדול ממזר אפשר דס"ל דלענין ירושה ליטול פ"ב לא צריך קרא דבלא"ה נאמן דמגו דאמרי' מגו במקום חזקה וכבר כת' הר"ן בפ' האומר גבי אמר יש לי בנים וכו' קי"ל כר' דמ"ל לשקר כעדים דמי ואע"ג דבפ"ק דב"ב מ"ל אי אמרי' מגו במקום חזק' או לא ה"ד במגו שהיה יכול לטעון טענה אחרת אבל הכא דבידו לגרשה מ"ל לשקר דבידו כעדים דמי וכ"כ הרמב"ן והרשב"א בחי' שם ע"ש וא"כ ה"נ אמרי' מגו דבידו ליתן נכסיו במתנה במקום חזקה בעלמא ועוד דלאו כל החזקות שוות דיש חזקה דאמרי' מגו כנגדה כמ"ש הכ"י בפ' מ"ש ע"ש אלא דלר"י לא מק' משום דאיצטריך קרא לאשמועי' דמהימן לומ' זה בני בכור הוא אפי' לעשות הגדול בערים ממזר וכ"כ הרמ"ה בפ' י"ן סי' ק"י וז"ל ודייקי' למאי וכו' כלו' אא"ב כי איצטריך קרא לאשמועי' כשהיה אחר מוחזק שהוא בכור ואמר האב על א' הקטן ממנו שהוא בכור דמהימן לאחזוקי לגדול דממזר ניחא אלא א"א כי איצטריך קרא לאשמועי' בצריך הכיר' כגון שאין ידוע איזה מהן גדול מחבירו הא ל"ל קרא לא יהיה אלא וכו' ש"מ דלר"י וכו' אי אמר על הקטן שהוא בכור הו"ל הגדול ספק ממזר דאי ס"ד לר"י נמי כי אהני יכיר למיתב ליה פ"ב בלחוד הוא דאהני ליה וכו' אפי' לר"י נמי תק"ל יכיר ל"ל אי בעי למיתב ליה פ"ב מי לא יהיב ליה אלא כי איצטריך יכיר למפסלי' להאיך אחרינא הוא דאיצטריך וכו' עש"ב הרי שכתב דאי ס"ד לר"י נמי אינו נאמן אלא לענין פ"ב תק"ל ל"ל יכיר פשיטא דנאמן במגו דאי בעי יהיב ליה דאפי' במוחזקי' בזה שהוא בכור אמרי' מגו במקום חזקה וכ' הרמ"ה שם דהא קי"ל דל"ש בממונא ול"ש באיסורא כל היכא דבידו לעשות אותו דבר שהוא מעיד עליו נאמן להעיד וכו' ובר"פ האשה רבה מוכח דאפי' היכא דאיתחזק איסורא נאמן וכ"כ הרא"ש בפ' הנזקין ופ' מור"ם בי"ד סי' קכ"ז ע"ש וא"כ ה"נ אפי' במקום חזקה נאמן במגו דבידו לעשות אלא דלר"י איצטריך קרא אפי' במוחזקי' בזה שהוא בכור בעדים שנולד קודם נאמן לומ' על הקטן שהוא בכור וממילא הוי הגדול ממזר וכמ"ש הרמ"ה שם בסי' ק"ט ע"ש וא"כ נר' דלרבנן את"ל דאפילו במוחזקי' בגדול שהוא בכור ואמר על הקטן שהוא בכור דאין נאמן לפסול הגדול לענין ירושה נאמן במגו דא"ב למיהב נכסי' במתנה לאחר

מיהו אכתי אין נ"ל דבאומר בני זה ממזר שבא לפוסלו נר' דאפי' ליורשו אינו נאמן מכח מגו דמגו לחצי טענה לא אמרי' כמ"ש בע"הת שער נ"א ח"ח בשם הר"ן ב"מ וז"ל כ' בפ' ח"ה בשם רבותי' גבי הא דאמרי' ואי אמ' לפירות ירדתי וכו' כל היכא שטוען אדם לחבירו טענה רבה ומגו מועיל לו