ערך השולחן אבן העזר פח

אמרי' הכי ע"ש אבל מהרח"ש חלק א' סי' כ"ו הביא ראיה הפך מהרשד"ם מתשו' הרשב"א שכתב אם היה הדבר ספק אם היה בן עשרים כשמכר על המוכר להביא ראייה. משום דחזק' אין העדים חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול וכו' משמע דאי לאו הך חזקה מוציאי' מיד הלוקח ע"ש ומהתימא על מהרשד"ם שהביא תשו' הרשב"א שם ולא הרגיש ע"ש וכן ראיתי למהרש"ג בס' משפטים ישרים סימן מ"א שדחה ראיית מהרשד"ם דסי' ש"ן מתשו' מהריק"ו עש"ב מיהו מ"ש ה' פני משה דמהר"י. ן' מיגש ורי"ו ס"ל כרשב"ם ונמשך אחריו ה' כרם שלמה. סימן מ"ז ותמה על מור"ם בתשו' סי' קי"ב שכ' דרשב"ם יחיד בדבר דהרי מצאנו לו חבר מהר"י ן' מיגש ע"ש כבר כ' מהר"י עייאש בתשוב' ח"ב סי' קכ"א דמהר"י בן מיגש דוקא במקח טעות קאמר וכן הרמב"ן בחי' לבתרא אחר שדחה פי' רשב"ם כ' וז"ל ור"י הלוי פי' כהר"ש אבל אמר דהכא דוקא הוא משום דמקחו מקח טעות ובא לבטל קידושי' מעיקרא וכו' ע"ש אבל אם נתן דעתו לגרשה מחמת קטטה מודה דיורשה מיהו בתשו' המי' דשייכי להלכות אישות סי' ל"ה כ' וז"ל כי אחרי שנתן עיניו בגירושי' והוציא עליה שם של מקח טעות הרי לענין ממון כתובת' הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואין לו ליורשה ואפי' לא טען טענת מקח טעות כ"א גרשה מביתו נמאסה עליו ואין לו ליורשה דכה"ג אמרי' בגיטי' בפ"ב כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות ובכמה דוכתי מוכח דירושת הבעל דרבנן וכו' עכ"ל הרי דס"ל כרשב"ם דאפילו לא טען מקח טעות אלא שנמאסה בעיניו ונתן דעתו לגרשה אינו יורשה ונראה משום דס"ל ירושת הבעל דרבנן וזה דעת הרמב"ם ואפשר שכן סובר רשב"ם ומש"ה הפקיעו חכמים תקנתם כשנתן עיניו לגרשה א"כ מצינו חבר לרשב"ם אבל הראב"ד והרשב"א ס"ל דירושת הבעל דאורייתא והביאו ראיות כמ"ש המ"מ בפ"א מה' נחלות ע"ש וכן הוכיח הרשב"א בתשובה ח"ב סי' רכ"א ע"ש וכ"כ התוס' בס"פ י"נ בד"ה גבי יובל וכו' ע"ש וא"כ לא הפקיעו חכמים ירוש' דאוריי' בכדי ועיין בה' מש"ל פ' כ"א מהל' מלוה ולוה בתשו' בד"ה ועוד יש לחקור וכו' ע"ש ומ"מ הסכמת הפוסקי' והאחרוני' דאפי' נתן עיניו לגרשה מחמת קטטה כל שלא הגיע הגט לידה ומתה הבעל יורשה וכ' מהרש"ל ביש"ש בפ"ב דגיטין סי' ד' שהורה הלכה למעשה דאף ע"ג דיורשה אינו מתאבל עליה דקי"ל הלכה כמקיל באבל ושלח הדבר לזקני ירושלים וכתב לו זקן אחד חכם מופלא שחכמי ירושלים הסכימו ע"ש ולע"ד לא מסתבר כיון שיורשה וחשבי' לה כאשתו הוו תרתי דסתרן וכבר כ' ה' בית דוד חי"ד סימן קצ"א דלא אמרי' הלכה כדברי המיקל באבל בסברא הדחוייה מכל הפוסקי' ע"ש

(יב) דין ו' נפל הבית עליו וכו' על שומרת יבם שהניחה בעלה מעוברת והפילה ואחר ב' ימים מתה ויש מטלטלי' שהניח בעלה וכו' ויורשי האשה רוצים ליטול נכסי צאן ברזל והיבם אומ' שיחלוקו דמחלוק' היא דר"ת ס"ל דהכל ליורשי הבעל וכן דעת הסמ"ג והרשב"א והרא"ש והריטב"א אבל רש"י והרמב"ם והרמב"ן ס"ל דנצ"ב יחלוקו וכן פסק מרן בסימן ק"ס דין ז' מתה כשהיא שומרת יבם יורשיה יורשי' נכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל יורשים עיקר הכתובה ומצי נצ"ב ויורשי הבעל חייבי' בקבורת' וכ' מור"ם דיורשי הבעל הוא היבם ואין לאב חלק בירושה וא"כ בנכסי צ"ב חולקי' יורשי האשה והיבם בשוה ואע"ג דכ' מהריק"ו דה"ד במקום שראויה ליבום אבל במקום דלא היתה ראויה ליבום אין הנכסים בחזק' יבם ואם מתה אינו יורשה הא קיי"ל בסי' קנ"ו סעיף ד' מי שמת והניח אשתו מעוברת אם הפילה ה"ז תתייבם וכו' ובתשו' מהר"י ן' מיגש סימן קנ"ב כ' בנ"ד וז"ל ואין מחלוק' בין בעלי ההוראה בזה וכולם מודים שהיבמה אם הפילה העובר שהיתה מעוברת ממנו מבעלה הנפטר אין למנוע את היבם מליבם אותה וכו' וכיון שמתה והיא שומרת יבם דינה ברור ואין לדקדק ולחקור אם נשבעה או לא נשבעה לפי שזה לא בא אלא באלמנה התובעת את היתומי' בכתובה לפי שאמרו רבותי' הבא ליפרע מנכסי יתומי' לא יפרע אלא בשבועה אבל דין שומרת יבם שמתה הנה ירושתה תחלק לב' חלוקות הא' מה שהכניסה מבית אביה והיה נמצא בעין או מה שירשה מקרובי אביה ואמה שכל זה יורשי' אותו קרובי' שמצד אביה הראוים לירשה והב' הוא מה שכתב לה בעלה בכתובת' ונתן אותו לה במתנה משלו יורשי' אותו קרובי בעלה הראוי ליורשו כמ"ש המשנה שומרת יבם שנפלו לה נכסי' מודים ב"ש וב"ה וכו' ודעת ב"ה היא שכל נכסי' בין נכסי מלוג בין נכסי צ"ב הם ליורשיה ומה שכתב לה בעלה כתו' ותוספת הוא ליורשי הבעל כו' עש"ב נר' דס"ל דנ"מ ונכסי צ"ב שהם בעין או דברים שידוע שבאו מכחם יטלו אותם יורשיה דגם היא היתה נוטלת' בלא שבועה כמבו' בסי' צ"ו וכמ"ש ג"כ מהר"י ן' מיגש בתשו' סי' ר"ח ע"ש אבל אם נצ"ב אינם בעין ולא דברים הבאי' מכחם הכל ליורשי הבעל והרשב"א בתשו' ח"ב סי' קל"ח כ' וז"ל ואפילו נכסי צאן ברזל שהביאה היא מבית אביה לבית בעלה יראה מדברי הרי"ף בפ' הכותב שהכל ליורשי הבעל וכו' משמע דאפי' נכסי צ"ב קיימי' הכל ליורשי הבעל אבל בתשו' מהר"י ן' מיגש מבו' דנכסי צ"ב שהם בעין נוטלי' אותם יורשי האשה וא"כ אין לחקור אם נשבעה או לא נשבעה דאם הם בעין היתה היא נוטלת' בלא שבועה ואם אינן בעין אין ליורשי האשה כלום אבל למאי דקיי"ל דיורשי האשה יחלוקו עם יורשו הבעל כמו בנפל הבית עליו ועל אשתו וכ"כ מהר"י ן' מיגש בתשו' סי' קל"ט דנכסי צ"ב יחלוקו ביבמה כמ"ש בנפל הבית עליו ועל אשתו וכו' ע"ש א"כ נראה דאם לא נשבעה האשה אין ליורשיה כלום דאין אדם מוריש שבועה לבניו שכ' ה' ב"ש ס"ק כ"ד בנפל הבית וכו' אע"ג דקי"ל אם אין נצ"ב בעין אין נפרעת אלא בשבועה וכאן שמתה בלא שבועה א"כ אין אדם מוריש שבועה לבניו כבר כ' התוס' בבתרא דף קנ"ח דמת פתאום א"צ שבועה על הכתובה וכו' ע"ש אם כן בשומרת יבם שמתה אם לא נשבעה אין ליורשיה כלום מיהו התוס' דבתרא כ' כן בשם הר"ש ודחה אותו ר"י ותי' דהיא הנותנת משום שהנכסי' בחזק' הבעל ואינם בחזק' יורשי האשה לא יוכל להוריש שבוע' לבניו אבל אם היו בחזק' יורשי האשה הוה אמרי' שיש לה הכל דהא כיון שהיו מוחזקי' בממון שבועה כזו יכולה להוריש לבניה בממון ולא אמרי' אין אדם מוריש שבוע' לבניו וכו' וכ"כ התוס' בפרק החולץ ע"ש וא"כ א"ל דלמ"ד יחלוקו נכסי צ"ב יורשי האשה ויורשי הבעל