ערך השולחן אבן העזר פו

כיון דאשתעבד ליה מחיים הוי מוחזק וכו' עש"ב. א"כ אפי' לא בא לרשות האשה כלל כל שזכתא בו מחיים ולא הספיק' לגבותו עד שמתה הבעל יורשה לדעת מהר"י ן' מיגש והרמ"ה אלא דאנן קי"ל כרוב הפוסקים דס"ל דאפילו ממון שהיה ברשות האשה ולותה אותו מקרי ראוי וה"נ ממון שצוה

(ט) כתב מהר"י ן' מיגש בחי' בפר' י"נ דמלוה בשטר אפי' לא הגיע זמנה ליגבות מחיים כיון דאיכא שעבוד נכסי' הוי מוחזק והבעל יורשה אבל מלוה ע"פ דוקא אם הגיע זמנה ליגבות מחיים הוי מוחזק אבל אם מתה בתוך זמנה הוי ראוי ואין הבעל יורשה והביאו המ"מ פ"א מה' נחלות וכת' שם דמדכ' הרמב"ם בפ' כ"ב מה' אישות כל נכסי' שיש לאשה וכו' ואם מתה בחיי בעלה יורש הכל ולא חי' כלל בין נכסי' לנכסי' נרא' קצת כדברי רבו מהר"י ן' מיגש וכו' ע"ש ונר' דרבי' ס"ל כרבו מהר"י ן' מיגש שהבעל יורש מלות אשתו אלא דמהר"י ן' מיגש חי' במלוה ע"פ בין הגיע זמנה ללא הגיע זמנה מחיים אבל רבי' דלא חי' נר' דס"ל דיורש כל נכסי' אפילו מלוה ע"פ שלא הגיע זמנה וכ"כ הרמ"ה בפ' י"נ סי' צ"ד וז"ל ולא תימא ה"מ במלוה דמטא זמניה למגבה מחיי מלוה וכו' אלא אע"ג דלא מטא זמנה למגבה מחיים נמי כיון דאשתעבד ליה מחיים מוחזק' הויא וירית לה בעל מ"ד אנכסי לך ואחריך מחיים לפ' דהוה ליה מוחזק לגבי שני וירית לה בעל כדברי' גבי מעשה דסבת' דכיון דקנה גופה מחיים מוחזק הוי הכא נמי כיון דעיקר חיוב' דהאי מלוה מחיים חייל אע"ג דלא מטא זמניה למגבה מחיים מוחזק הויא וירית לה בעל ולא דמי לכופר דאלו כופר כיין דמיתה היא דמחייב' ליה כופר אשתכח דליכא חיוב' מחיים כלל ואמטו להכי הוה לי ראוי אבל מלוה דאי חייב ביה מחיים אע"ג דלא מטא זמניה למגבי' אלא לאחר מיתה מוחזק' הויא כדברי' ל"ש מלוה בשטר ל"ש מלוה ע"פ וכו' עש"ב וכ"כ בשה"ג בפרק י"נ וז"ל כ' ריאז ומז"ה כ' שאין הבעל יורש מלוה שהיתה לאשתו ביד אחרים כדרך שביארנו בבכור שאינו נוטל פי שנים במלוה וכבר ביארתי בקו' הראיות שהבעל יורש כל מלוה שיש לאשתו ביד אחרים בין מלו' בשטר בין מלוה ע"פ ואפי' מעשה ידיה שלא גבתה לפי שאין הבעל בא לזכות בהן לאחר מיתתה אלא מחייה הוא זוכה בהן וכו' הרי דריא"ז ס"ל דגם מלוה ע"פ יורש הבעל ומ"ש לפי שאין הבעל בא. לזכות בהם לאחר מיתתה אלא מחיים וכו' משום דבפ' שור שנגח ד' וה' דף מ"ב אר"ע אשה נזקיה ליורשיה ואמר ר"ל לא אמר ר"ע אלא בכופר הואיל ואין משתלם אלא לאחר מיתה אם כן מלוה שחל חיוב' מחיים יורשה הבעל ובריית' דקתני בשאר נזקי' דינתנו ליורשי' ולא לבעל מוקמי לה רבה ור"נ בגרושה אבל נשואה בעלה יורשה וכבר הוכיח כן הרמ"ה בפרק יש נוחלין סימן צ"ד ושם סי' פ"ד וסי' צ"ד כ' וז"ל וגרסי' נמי התם ולוקמ' למר כשגבו מעות ולמד בשגבו קרקע ומפרקי' ה"מ לבני מערבא דס"ל כרבנן אבל בעלמא כר' ס"ל כלומר כי איכ' לפלוגי בין קרקע למעות לבני מערכא דס"ל כרבנן דאמרי אין הבכור וכו' אבל בעלמא בירושת הבעל דליכא למעוטי אלא מידי דלא הויא לה לאשה זכו' בגויה מחיים כלל דומיא דירוש' דנפלה לה כשהיא בקבר כרבי ס"ל דלית ליה ראוי אלא במאי דלא הו"ל לאב זכו' בגויה מחיים כלל כגון שמת אבי אביו לאחר מיתת אביו א"נ כופר דלא משתלם אלא לאחר מיתה וכו' ע"ש וכ"כ מהר"י ן' מיגש בפ' י"נ שם ע"ש ונראה דלפי' רשב"ם בפרק י"נ גבי ירשו שטר חוב בכור נוטל פי ב' דכיון דמוחזק בשטר וכו' אבל מלוה ע"פ ואפי' בעדים כיון דליכא שטרא ומצי למיטען פרעתי וכו' אפי' רבי מודה דלא שקיל פי ב' וכו' א"כ ה"נ אין הבעל יורש מלוה ע"פ אע"ג דבעלמא ס"ל כרבי הרי רבי מודה במלוה ע"פ דהוי ראוי אבל למהר"י ן' מיגש והרמ"ה וריא"ז שם דיורש אפי' מלוה ע"פ נר' דס"ל דלר' הבכור נוטל פי ב' אפילו במלוה ע"פ ודוקא ממון דאין למורישו זכות בו כגון שמת אביו בחיי אבי אביו או כופר דלא משתלם אלא לאחר מיתה הוי ראוי אבל מלוה אפילו ע"פ הוי כמוחזק כמו השבח ובריית' דקתני ירשו שטר חוב וכו' ה"ה מלוה ע"פ וכ"כ ה"ר יונה שם תדע דאמרי' לקמן אר"י אמר שמואל אין הבכור נוטל פי ב' במלוה והוי' בה למאן אי לרבנן פשיט' וכו' אלא לר' אלא הא דתניא ירשו שט"ח בכור נוטל פי ב' מני וכו' ולא משני דשמואל כרבי דאין הבכור נוטל פי ב' במלוה ע"פ ע"ש

(יוד) דין ה' מי שנתגרשה ס' גירושי' ומתה אין הבעל יורשה כן הוא ל' הרמב"ם פ"א מה נחלות ע"ש בהראב"ד והמ"מ ואפשר דהוא אזיל לטעמיה שכת' שם דירושת הבעל את אשתו מדברי סופרי' לכך מס' נכסי' בחזק' יורשי האשה וכה"ג כתבו התו' בבתרא דף קנ"ח בד"ה ובה"א וכו' ק' לר"י מ"ש דהכא אמר נכסי' בחזק' ומפ' בגמר' בחזקת יורשי האשה ואלו בסיפא תנן נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודי' שיחלוקו ואמאי הול"ל נמי התם נכסי' בחזק' דהיינו בחזק' יורשי האם ותי' דהאי תנא ס"ל ירושת הבעל דרבנן ולכך לא הוו אלא בחזקת יורשי האשה וכו' ע"ש וא"כ למ"ד בנפל הבית עליו ועל אשתו נכסי' בחזקת יורשי האשה משום דס"ל דירושת הבעל דרבנן ה"נ אין הבעל יורשה מס' כיון דירושת הבעל דרבנן נכסי' הוו בחזק' יורשי האשה וכן מצאתי לבעל העיטור בדיני כתובה דף פ' שכ' וכ' הרב הבבלי כל ספק גירושי' אם מתה אין בעלה יורשה ומסתבר' שהנכסים בחזק' כדאמרי' בנפל הבית עליו ועל אשתו וכו' ע"ש אבל למ"ד התם נכסי' בחזקת שניהם ויחלוקו וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' נחלות מי שנפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע אם האשה מתה תחלה וכו' מעמידי' נכסי מלוג בחזק' יורשי האשה והכתו' עיקר והתו' בחזק' יורשי הבעל וחולקי' בנצ"ב יורשי האשה נוטלי' חצי ויורשי הבעל חצי וכו' וכן קי"ל גבי שומרת יבם הכי לקמן בסי' ק"ס ע"ש וא"כ ה"נ הול"ל דעיקר כתו' ותוס' בחזקת הבעל ונכסי צ"ב יחלוקו הבעל ויורשי האשה ואדרבא הכא בספק נתגרשה אוקמ' בחזק' שהיתה א"א אלא דאין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש חזקה: ונר' דעיקר כתובה ותוס' אין מוציאי' מן הבעל מספק דבפרק אלמנה ניזונת אמרי' דמגורשת ואינה מגורשת בעל חייב במזונותיה אבל אם מת אין היורשים חייבים במזונות ופירש"י דוקא בחייו משום דמעוכב' בשבילו לינשא אבל לאחר מיתה לא דדילמא גירושי' הוא ואין לה מזונות דמספיק' לא מפקי' ממונא ע"ש בתו' אלמא מספק גירושי' לא מפקי ממונא מהבעל וכן