ערך השולחן אבן העזר פה

מוחזק. ועוד יש להסתפק בנ"ד בעל יורש אותה משום דבנשואין הכניס' לו השטר לבעל דאפי' בתורת נ"מ הוי כלוקח וכה"ג קי"ל בח"מ סימן ס ו סי"ב מכנסת לבעלה שטר א"צ כת"ומ ואפי' היו נ"מ ע"ש וכן ראיתי לה' דרכי נועם סימן ס' שכ"כ והביאו ה' יד אהרן בהגהב"י אות ו' ע"ש אבל ראיתי לה' חוות יאיר סימן קכ"ב שדחה סברא זו וס"ל דאפי' הכניסה לו בנדוניא דהוא נכסי צ"ב אין הבעל יורשה וה' שבות יעקב ח"ב סימן קל"א דחה דבריו והסכים דבנכסי צ"ב הוי כלוקח ויורש אותה אבל בנ"מ שאינן באחריותו אינו יורש והביאה הרב יד אהרן הגה"ט אות י"ט ע"ש. ומ"מ מידי ספק לא נפק ועוד אפשר דלא פסק מרן כמהר"י ן' מיגש אלא בבכור דכל ספק שיש בין הבכור לפשוט כ' הכנה"ג בתשו' ח"א סי' ר"ה דאם המחלוק' בין הפשוט לבכור אם יש לו לבכור בנכסי' שהם ראוי הפשוט הוא המוחזק והבכור הבא להוציא מידו עליו להביא ראיה שיש בנכסי' אלו דין בכורה ע"ש ונר' דה"ה בכל ספק שיש בין הבעל ליורשי האשה אם יש לו לבעל בנכסי' שהם ראוי יורשי האשה הם מוחזקי' וכן ראיתי לה' פרח מטה אהרן ח"א סי' קי"ד שכת' כיון דירושת יורשי האשה ודאי וירושת הבעל ספק אין ספק מוציא מידי ודאי ודומה לדאמרי' בפ' החולץ ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא וכו' וכ"כ ה' משפט צדק ח"ג סי' ך' ע"ש

(ז) כתב מהר"י עייאש בדיני מנהגי' דף קי"ט ס"ב בשם רבו בענין פ"ש דבכור שהעיסק' יטול בה הבכור פי שנים אפי' בפלגא מלוה משום דחשיב מוחזק כדא' דלהכי קרו לה עיסק' שלא תעשה מטלטלי' אצל בניו מיהו דוקא אם המתעסק הוא בעיר אבל אם הוא חוץ לעיר בין בים בין ביבשה חשיב ראוי אפילו בפלגא פקדון וכו' וכ"כ מהר"ם מזרחי בס' אדמת קדש סי' ל' דבעל יורש כל שטר עיסק' משום דמלוה זו לאו להוצאה ניתנה וחשיב מוחזק ע"ש וא"נ כן דהרי כ' המרדכי בר"פ המקבל פסק ר' מאיר דהאי עיסקא לכל מילי חשיב' פלגא מלוה לענין המקדש במלוה אינה מקו' וכן לענין מכר אם מכר לו קרקע במלוה שהוא חייב לו לא קנה וכו' וה"ה השמטה משמטת חלק המלוה וכו' ודברי מהר"ם הם בתשו' הארוכות סימן תתקע"ב ובתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סי' י"ב וסיים שם דאפי' למשתי ביה שכרא ולעשות מטלטלי' אצל בניו איכא מ"ד דהוי מלוה לכל דבר וכו' ונהי דרבא פליג בהנך תרתי וכו' ה"מ בהני תרתי פליג משום דמקרי עיסק' לא יעסוקי ביה ולא למשתי בהו שכרא ולא לעשות מטלטלי' אצל בניו אבל לשאר מילי מודה רבא דמאי דאפיק בהדיה אפיק מאי דלא אפיק בהדיה מודה רבא דהוי פלגא מלוה וכו' ע"ש וכן קי"ל בח"מ סימן ס"ז דשביעית משמטת חלק המלוה והתימא על הרדב"ז בתשו' ח"א סימן רי"ד שכת' דאין שביעית משמטת חלק המלוה ע"ש א"כ ה"נ פלגא מלוה הוי ראוי כשאר חוב ואין הבכור נוטל פי' ב' ולא הבעל יורש דהא אמרי' בפרק המקבל האי משכנת' באתרא דמסלקי אין ב"ח גובה הימנה ואין הבכור נוטל בה פי ב' ושביעית משמטת וכו' וה"נ דשביעית משמטת החצי מלוה אין הבכור נוטל בה פי ב'

איברא דהטור סימן רע"ח כת' בשם הראב"ד דאפי' משכנתא באתרא דמסלקי מקרי מוחזק ולא ראוי כשגובה מגוף הקרקע וכתב הש"ך שם סק"ז דהאי משכונה אין ב"ח קונה משכון אלא שעבוד' הוא דאית ליה עלה כדמוכח בפרק השולח אלא ודאי לענין בכור כל ששעבודי' בידו לא מקרי ראוי ע"ש א"כ משמע אע"ג דלענין שביעית דוקא משכון דקני ליה מדר"י הוא דלא משמטת אבל משכנו קרקע באתרא דמסלקי שביעית משמטת לענין בכור מקרי מוחזק וה"נ אע"ג דשביעית משמטת בעיסק' חצי המלוה הבכור נוטל פי ב' והבעל יורש אבל מצאתי להרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תקס"ד שכתב דאין הבכור נוטל פי ב' ולא הבעל יורש חלק המלוה דהוי ראוי ומהריק"ו שרש קמ"ה שכ' דחשיב מוחזק חלקו שהי"ל בשותפות כאלו הוא תחת ידו דפשיטא דלא חשיב מלוה מה שחבירו מתעסק בשלו שהרי גוף הממון שלו וכו' נר' דה"ד בשותפי' שכל א' נתן מעות דאפי' אחד מתעסק לבד אין כאן עיסק' אלא הוי כשותפות בעלמא כמבו' בי"ד סי' קע"ז ע"ש אבל הנותן מעות לחבירו בתורת עיסקא הוי פלגא מלוה לכל דבר ואין הבכור נוטל פי ב' בחלק המלוה ולא הבעל יורש וכ"כ מהרי"א סי' ע"ח והביאו ה' כנה"ג בח"מ סי' רע"ח אות כ"ט ע"ש וכ"כ ה' חוט השני סי' י"א ע"ש

(ח) כתב מהראנ"ח ח"א סי' ע' על ראובן שצוה לתת לבתו סך ממון ומת ואח"כ נשאת הבת ולא הספיק' לגבות מתנתה מעזבון אביה עד שמתה וכו' שלא זכה שמעון זה בממון זה משום דהלכה רווחת שאין הבעל יורש בראוי ובמלוה דהאשה שביד אחרים ולא נחלקו קצת פוסקים אלא במלוה שלותה האשה בעודה תחת בעלה וכו' אבל במלוה שנעשית קודם נישואי האשה נר' לכאורה דליכא מאן דפליג כלל ואפי' אם ימצא בפי' מי שחולק בזה כבר עלתה הסכמת הפוסקים שאין הבעל יורש במלוה ואם כן מתנה זו כיון שלא באה לידה בחייה הרי היא כמלוה ביד יורשי ראובן ואין הבעל נוטל וכו' ע"ש והרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקס"ד כ' דמלוה נק' ראוי וכ"כ הרי"ף וכל האחרונים ואפי' הר"י ן' מיגש דס"ל דהמלוה אינה נק' ראוי אצל הבעל לא רצה לעשות מעשה ואע"פ שכ' המ"מ שנראה קצת דעת הרמב"ם כרבו מהר"י ן' מיגש מדכת' בהל' אישות ואם מתה בחיי בעלה יורש הכל ולא חי' בין נכסי' לנכסי' הרי הוא העלה כדעת האומרי' דאין לבעל במלוה כלום ואני אומר דאין כן דעת הרמב"ם אלא כדעת הרי"ף שכ"כ בה' נחלות פ"א וז"ל ושם ביארנו שהוא יורש נכסי אשתו שבאו לרשות' והוחזקו מדקאמר והוחזקו משמע דבעי' שיהיו מוחזקים ברשות' ומלוה אינה מוחזקת וכו' ואפי' את"ל דחולק הוא ולמעשה אמרה מודה הוא בנ"ד שהרי עיסק' זו לא באתה לרשות אשתו כלל וכו' עש"ב נראה דס"ל דאפילו לא באתה לרשות האשה כלל כגון שמת מורישה והניח מלוה ביד אחרים ולא הספיק' לגבותה עד שמתה לכ"ע אין הבעל יורשה וא"כ בנדון מהראנ"ח שנתן לה מתנה סך ממון ולא באה לגבות' עד שמתה לכ"ע אין הבעל יורשה אבל ראיתי להרמ"ה בפ' יש נוחלין סימן צ"ד שכ' דלא ממעטי ירושת הבעל אלא ממון דלא הי"ל לאשה זכות בגויה מחיים כלל דומיא דירושה דנפלה לה כשהיא בקבר וכו' א"נ כופר דלא משתלם אלא לאחר מיתה אבל מלוה אפי' לא הגיע למגבי' מחיים