ערך השולחן אבן העזר ז

הדבר להחזיקה בכשרה ומותרת לבעלה עכ"ל. ומה שתמה מהר"י הלוי סימן י"ד דהרי לא היה מזמן העיבו' עד זמן הליד' רק ד' חדשי' כמ"ש שנתעברה מתחלת כסלו וילדה בסוף אדר וא"ל דט"ס נפל וצ"ל בתחי' חשון או בסוף ניסן דא"כ איך כ' והיה קול בעיר שא"א שבפחו' מה' חדשי' שלמי' ישמיע קול וכו' הרי איתא ה' חדשי' שלמי' ודוחק להגיה ג"כ שבפחות מו' חדשים וכו וע"ש בתשו' מוהר"ם בן חסון הרואה בתשובה הרשב"ץ ח"ב סי' ק"א מפו' דבסוף אדר ב' הפילה וכו' ויצא קול בעיר שא"א שמתחיל' ח' כסלו עד חצי אדר ב' שאינם ה' חדשים גמורי' ישמיע קול וכו' ע"ש מבו' דהפילה באדר ב' ולא בסופו ממש אלא אחר חציו ונרא' דאפילו היה בסופו ממש הרי הרשב"ש בתשו' סי' תקי"ג והביאו מרן הב"י סי' קנ"ו ס"ל דחדשי ההריון הם כל ח' ל' יום וחדשי השנה יש מהם חסרי' ואע"ג דח' ט' לא בעי' שלם מ"מ ח' חדשי' שלמים בעי' דלא קי"ל כמ"ד שיפורא גרים וכן דעת הרמב"ן וכבר האריך בזה ה' ה' שמחת י"ט סי' י"א ע"ש וכן מבו' בתשו' הרשב"ץ שם והרשב"א בתשו' שהביא הרשב"ץ שם שכת' וז"ל ראובן הלך למ"ה ואחר כמה ימים חזר לעירו בירח תמוז כ"ו ימים לח' וכו' וילדה האשה בטבת אחר יו"ד ימים וכו' ועכשיו ילדה לו' חדשים וד' ימים כשנמנה לביאת הבעל וכו' ע"ש משמע קצת דלא בעי' כל ח' ל' דא"כ לא הוו אלא ו' חדשי' ומ"מ מבו' בתשו' הרשב"ץ כמ"ד ה' חדשים שלמים בעי' וא"כ מתחי' כסליו עד סוף אדר ב' לא הוו ה' חדשים שלמים מל' יום

וראיתי לה' בני דוד בה' א"ב בתשו' דף מ"ט ע"א שהק' מדאמרי' בפ' החולץ דרוב נשים יולדו' לט' ותי' דהך חזק' דרוב נשים יולדות לט' איתא השתא והביא ראיה מדברי מהר"י ווייל שכ' דשכיח טובא דנשי בדן יולדו' למקו' עש"ב ואכתי ק' דרוב נשי' יולדות ומיעוט מפי' ואע"ג דאיכא חזק' דכשרות וסמוך מיעוט' דמפולו' לחזק' הו"ל פלגא ופלגא ואסו' מס' כדאמרי' בריש האשה בתרא ע"ש אבל כבר הק' הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן צ"א בכה"ג ותי' דכל שלא הוכר העיבו' לשליש ימיה אין הולכי' אחר רוב נשי' ועוד דלא אמר כן אלא לענין חיוב חטאת ולא אשם אבל לשאר מילי אין הולכי' אחר רוב זה דאינו רוב גמו' ואדרבה הולכי' אחר רוב בעילו' של בעל עש"ב וכ"כ הריב"ש סי' תמ"ז וז"ל ולדבריך הי"ל לחוש לזנו' דקודם שנישאת ולאסור משום רובא וחזקה אלא שאין תולי' לעולם בזנו' כל שאפשר לתלו' בבעלה ואפי' על צד הרחוק שאין חושדי' בעריו' ועוד שהאשה המזנה מתהפכת שלא תתעבר ע"ש אלמא לא אזלי' בתר רובא לתלו' בזנו' ואפילו בס' רחוק תלי' בבעל וכבר הוכיח כן מהר"י הלוי בתשו' שם והוכיח עוד כן ממ"ש הרא"ש בפי' יוחסי' בשם בה"ג דאפי' שהה יותר מי"כ חדש תלי' בבעל שמא בא בצינעא ושמש ע"ש אלמא תלי' בבעל להחזיקה בכשרו' אפי' בדבר רחוק יותר ע"ש ונר' דס"ל דלדעת בה"ג מוקמי' האשה בחזקת כשרו' ועיין בתשו' הרשב"ש סי' תקל"ו שכ' דבה"ג ס"ל דהוי ס' ממזר וכן נראה מדברי הרא"ש דל' דילמא משמע הכי ע"ש ואינו מוכרח דודאי ס' רחוק הוא ואפ"ה תלי' מבעל מס' שמא בא להחזיק האשה בחזקת כשרו' ואדרבה מדברי הרא"ש משמע כן דאל"כ אמאי דחק בההיא דרבה תוספאה דמיירי כשהבעל מודה שלא בא והא בלא"ה צריך לטעמא דאשתהי להכשיר דאי מטעם שמא הבעל בא הוי ס' ממזר אלא ודאי דמס' שמא בא מוקמי' לה אחזקת כשרה

ושו"ר לה' אורים גדולים לימו' קי"ד וקט"ו שהסכי' דבה"ג ס"ל דהוי ס' ממזר מיהו אם טענה האשה ברי' שבא הבעל נאמ' והיינו דק"ל להרא"ש דא"כ הו"ל לאוקמי ההיא דרבא תוספאה דאמ' שבא הבעל עש"ב אבל בתשו' הרשב"ש שם כ' דאם הודה הבעל שבא לכ"ע כשר ואם אמ' שלא בא לכ"ע ממזר הוא כ"פ אם אין הבעל בפנינו לשאו' אותו הרמב"ם ס"ל דהוי ודאי ממזר כיון דאשתהי יותר על תריסר ירחי שתא ובה"ג ס"ל דהוי ס' ממזר ע"ש מבו' דס"ל דאפי' אמ' האשה שבא הוי ס' ממזר אלא דוקא אם הוד' לה הבעל שבא וא"כ אמאי דחק הרא"ש בההיא דרבה תוספאה דמיירי כשהבעל מודה שלא בא הא כשאין הבעל בפנינו נמי הוי ס' ממזר ולכן איצטריך לטעמא דאשתהי להכשיר אלא משמע דגם לדעת ה"ג מוקמי' לה אחזקת כשרו' מס' ועוד דהוי ס"ס שמא בא הבעל ואת"ל לא בא שמא נבעלה לגוי ועבד דהוולד כשר ועיי' בש"מ לכתו' דף ט' שהוכי' מדברי התוס' דאפי' ס"ס דאינו מתהפך הוי ס"ס וכה"ג התיר הרשב"א בתשו' סי' אלף וקפ"ז מכח ס"ס ס' בעל ס' לא בעל ואת"ל בעל ס' באונס ס' ברצון ע"ש וכן הוכיחו הש"ך והפר"ח ורוב האחרוני' דלא בעי' מתהפך ע"ש וא"כ ה"נ אם אמ' האשה שבא הבעל ואין הבעל בפנינו הוולד כשר מכח ס"ס שמא בא הבעל ואת"ל לא בא שמא נבעלה לגוי ועבד דהוולד כשר וכן התיר מהרש"א בתשו' בספר אורים גדולים שם מטעם זה וה' המחבר לא חלק עליו אלא משום דאם האשה מודה שלא בא אסור וכל שאפשר לברר לא סמכי' אס"ס ע"ש אבל אם אמ' האשה שבא הבעל לכ"ע הוולד כשר מכח ס"ס. ועיין להב"י בסי' קע"ח שכ' בשם הרשב"ץ דהגאון לא אמר רק כשאין הבעל לפנינו אבל אם הבעל לפנינו הולד ממזר כדעת הרמב"ם וכ"כ מהרש"ל ביש"ש בפרק הערל סי' כ"ט ע"ש ולא מצאתי זה בתשוב' הרשב"ץ ח"ב סי' ק"א אבל בסי' צ' כ' בהפך וז"ל ונר' שהגאון לא אמרה אלא כשהבעל מודה בדבר כההוא עובדא אבל אם אינו כאן בסתמא חיישי' לממזרות כדברי הרמב"ם ע"ש הרי דס"ל דבה"ג לא אמרה אלא כשהבעל מודה שבא בצנעא וכשר הולד אבל כשאין הבעל לפנינו הולד ממזר ודאי כמבואר שם ואפילו אמרה האשה שבא אינה נאמנת

ומ"מ אפילו נימא דבשהה יותר מיב"ח הוי ס' ממזר ולא מוקמינן האשה בחזקת כשרות ה"ד בס' רחוק אבל לא אזלינן בתר רובא לתלו' בזנו' וה"נ אע"ג דרוב נשים יולדו' לט' אמרי' דבן ז' הוא להחזיק האשה בחזקת כשרו' ולא תלי' בזנו' כמו שהוכיח מהר"י הלוי ומהרימ"ט בחא"ה סימן ט"ז הביא ראיה לזה מדקי"ל הנושא את אשה ולא מצא לה בתולים והיא אומ' משארסתני נאנסתי וכן היא אומ' מ"ע אני דנאמנת אע"ג דאונס ומ"ע לא שכיח וההיא דאומר פ"פ מצאתי דנאמ' לאוסרה עליו כ' רבי' יונה והר"ן דה"ד במכחשת ואומ' בתולה אני או בשותקת אבל אם אמ' נאנסתי או מ"ע לא