ערך השולחן אבן העזר עט

רשאי שכ' הרי"ף הטעם דכיון דאיכא שפחה אחרת איכא רווח ביתא וכ"כ הרשב"ש סי' רמ"ב שהרי אם נשא אשה אחרת יכול הוא ליטו' מאותן שא"צ לה וליתנם לצרתה כפי דעת הרי"ף וכו' דרווח ביתא משו' שיש אחרת א"כ כל שיש ספק א' שיטו' המותר יכו' לחזו' ליתן אותו המותר לאשה אחרת וכו' ע"ש וכ"כ הרשב"ץ ח"א סי' צ"ח ואסיקנא טעמא דכיון דאיכא אתריתי הא איכא רווח ביתא ומכאן למד הרמב"ם וכו' ע"ש וא"כ נר'

סימן

פ"ו

(א) דין א' וכן אם מתה ולא אמרה כלום בבתרא דף נ"א ואם מתה יחזיר לבעלה וכ' רשב"ם דאפי' נתן לה ממון זה ע"מ שאין לבעלה רשות בה כיון שמתה יורשה בעלה וכו' ע"ש ונר' אע"ג דקי"ל דהאומר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפ' ומתה אחריך קנה ולא הבעל כמבו' בסי' צ"א ע"ש הכא יחזיר לבעל ולא חיישי' שמא נתנו לה ואחריך לפלוני דאין הבעל יורשה

סימן

פ"ח

(א) דין ג' אם היא אומרת כלי אני נוטלת וכו' כ' הרשב"ש סי' שכ"ו ומסוגיית אלמנה לכ"ג נראה דל"ד כלי' אלא דאף עבדי' אינם כן וא"כ נראה דה"ה קרקעו' דקי"ל בעלמא דעבדי' הוקשו לקרקעו' ע"ש וכ"כ הרשב"א בס' תולדו' אדם סי' קנ"ה על אלמנה שהכניסה קרקע לבעלה בנדוניא וכו' שמחשבי' לה גוף ופירות כמה הוא נישום עם פירותיו וכו' ואעפ"י שהיא נוטלתו בכתו' משום שבח בית אביה מ"מ בשומא היא נוטלתו וכו' ע"ש ובחי' לגטי' בפרק השולח גבי עשה שדהו אפותיקי וכו' כ' די"ל דכיון שייחד לה אותו שדה לנדונייא שהביאה מבית אביה הרי הוא כשדה שהביאה מבית אביה ואית ביה משו' שבח בית אביה וכו' ע"ש גם הרמב"ן במלחמו' בפרק אלמנה לכ"ג כ' וז"ל אלא שאני אומ' שפי' שום שהכניסה לה כגון שהכני' לו ממו' בנדונייא ושמו שדה שלו כנגד אותו ממו' וכ' לה אותו שדה על כל נכסיו כזו אמ' אעפ"י שלא הוחז' לבני משפחתה הרי הוא כאלו הכניסו לו ויש בו משום שבח בית אביה והדין עמה ליטול אותו שדה לפי' אמ' מכרו בטל מעכשיו וכו' ע"ש. הרי דאפי' קרקע שלו שכ' לה כנגד ממו' נדונייתא נוטלת אותו משום שבח בית אביה וכן גי' הרמב"ם כמבו' בסי' צ' ע"ש וכבר הוכיח כן הריב"ש סימן כ"א מסוגיא ומדברי הרמב"ם דכ"ש בקרקע דהוי שבח בית אביה ע"ש וכן מבו' בתשו' רגמ"ה שכת' המרדכי בפ' מ"ש סי' קכ"ז על עסק ראובן שנשא לאה והכניסה לו קרקע וכו' שהוא שבח בית אביה אלא שהוא כ' לפי דינא דגמ' שנוטלת בשומא והשבח ליורשי' אבל לפי המנהג אפי' הוקר נוטלתו בשומא א' של עת הנישואי' ומבו' שם דשייך שבח בית אביה גם לגבי יורשי' שלה וכמו שהוכיח ה' תורת חסד סי' פ' ע"ש אבל הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' רצ"ב בתקנה ג' שאם תמות בחיי בעלה ויש לה ממנו זרע קיים נוטל חצי נדונייתה וכו' כ' וז"ל ואם האב רוצה לפורעם בממו' רשאי הוא דדוקא היא אמרי' דהדין עמה לומ' כלי אני נוטלת משום דאינו רשאי למוכרם בחייה כדאיתא בפ' אלמנה לכ"ג אבל לאחר מיתתה רשאי למוכרם וה"ה שיכו' לסלקם במעו' עכ"ל:

הרי שכת' דלא שייך שבח אלא באשה עצמה ולא ביורשי' וכ"כ מהריב"ל ח"א סי' ע' ע"ש וכ"כ מהר"י עייאש בתשו' ח"ב סי' ב' והביא תשוב' הרשב"ץ ולמד משה דאם נתנו לה הקרקע שהכניסה לו והוקר מזמן א' שמין אותו כמו ששוה עכשיו וכו' ע"ש וכ"פ הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' רס"ה בשאלה ג וז"ל הדין בזה הוא שאלו היתה קיימת ובאה ליפרע מהנכסים שהדין עמה ולא עם היורשי' משום שבח בית אביה אבל כשמתה היא והיורשי' מכח התקנה באים לירש אינם אלא כב"ח והבעל פורעם מאיזה שירצה מאותם מטלטלי' או מנכסים אחרים אם ירצה אלא שאם פורע אותם מהמטלטלי' שהכניסה לו כתב הרי"ף בפ' אלמנה לכ"ג שנוטלת אותן באותה שומא שהכניסה אותם אליו אפי' פיחתו משומתן אם הם עושי' מעין מלאכתן הא' וכ"כ הרמב"ם בפרק כ"ב מה' אישות ע"כ הדין בזה הוא שהבעל יתן לאביה שליש מאתים וחמשים זהובים באותן מטלטלי' שירצה ע"פ אותה שומה שהכניסה אותם אליו וכו' ע"ש הרי דהבעל יכול לסלק יורשים במעות או במטלטלי' אחרי' דלא שייך שבח בית אביה אלא באשה עצמה ולא ביורשי' וה' נ"מ דף ר' האריך בזה בדברי האחרונים עש"ב

(ב) כתב הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן רצ"ב בתקנה ב' דאם יש הכחשה ביניהם בשומא דכמה שמו אותו ואין עדים מצויים הבעל נאמן בשבועה וכו' ואם יש הכחשה אם הם כליה או הם כליו האשה מוחזקת בשטר כתו' ותשבע וכו' ע"ש ולכאורה נראה דזה דומה למ"ש הטור בח"מ סי' צ"ז וז"ל אבל כל מה שהכניסה לו היא בין נ"מ בין נכסי צ"ב אין ב"ח גובה ממנו אם ידוע שהוא ממה שהכניסה היא ואם אינו ידוע יראה שהיא נאמנת בשבועה בבגדים ותכשיטין שדרך האשה להכניס לבעלה וכן פסק הש"ע שם ונראה שהיא נאמנת בשבועה בבגדים ותכשיטין שדרך האשה להכניס לבעלה אפילו הבעל והמלוה טועני' בריא כנגדה אבל בבגדי' שאין דרך האשה להכניס לבעלה אינה נאמנת וב"ח גובה מהם לפי שהם בחזקת הבעל וכ"כ מהר"ם די בוטון סימן ל"ג דאם יש הכחשה ביניהם שהבעל אומר שעשה לה סתם ולא פסק לה בשעת נישואי' והיא אומרת שפסק לה חזר הדין אחר המוחזק והבעל מוחזק וכו' ע"ש

סימן

פ"ט

(א) דין א' מת' האשה בחיי בעלה חייב לקוברה וכו' אפי' אשה שאין לה לא נכסי נדוניא ולא נ"מ כופי' את הבעל לקבור אותה ואף על פי שתיקנו קבורתה תחת כתובתה דהוי תחת נדוניית' תקנה היא לכל אשה שהוא ראוי לירש אות' ולא תלו התקנה בירוש' אלא ה"ט לעיקר התקנה וכן כל תקנו' אע"פ שנסתלק הטעם שבשבילו תיקנו לא נעקרה התקנה ודעת הרמב"ם וקצת מפ' אין בכלל כתוב' אלא מנה ומאתים ותוס' לבד אבל נדוניא אינה בכלל כתוב' כלל וא"כ הדברים כפשטן תיקנו קבורתה תחת כתובת' דהיינו מנה וק"ק ואין לך אשה שאין לה מנה וק"ק וכו' וא"ת א"כ אנוסה נמי שכתב לה כתוב' מן האירוסי' יקבור אות' בההיא הנאה שנפטר