ערך השולחן אבן העזר עח

מידו אחר הנישואין הועילו מעשיו ויצא לו ממ"ש בפ' ח"ה גבי הא דהאומ' לחבירו דו"ד א"ל על שדה זו שאם קנו מידו קנה חבירו ולא יהיה כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו וזה פשוט ומוסכם עכ"ל

(ז) דין ז' וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו וכו' קנתה ואין הבעל אוכל פירות וכו' אם הבעל לוה מא' שנתן המתנה לאשתו ולוה עוד מאחר ואח"כ מתה האשה יש להסתפק מי הוי כלוה ולוה ואח"כ קנה דקי"ל יחלוקו ובנכסי מלוג מסתברא כיון שהיה הבעל אוכל פירות בחייה חל שעבוד המלוה המוקדם אבל בזו שאין הבעל אוכל פירות בתייה אלא אחר מיתת' דיורש' הו"ל דאקני ולוה ולוה וקנה יחלוקו

(ח) מיהו אינה יכולה למכור וכו' אלא אם פי' לה שתוכל למכור וליתן לאחר ואפשר שעוד צריך שיכתוב לה בפירוש שאם נתנה ומכרה לאחר שלא יהא הוא מוציאה מיד הלקוחות הא לאו הכי לא שלא אמר לה שתוכל למכור וליתן אלא שלא יוציא הוא מיד הלקוחות בחייה אבל לאחר מיתה הוא מוציא מיד הלקוחות עד שיפרש וכן דעת הגאון ואין דעתי נוחה בכך הרשב"א בא"ז לבתרא והביאו המ"מ פרק כ"ב מה' אישות ע"ש משמע דאין הבעל מוציא מיד הלקוחו' אלא לאחר מיתתה ולא בחייה כמ"ש ה' נתיבות משפט דף קל"ב ע"ש וכ"כ עוד הרשב"א בתשו' בס' תולדות אדם סי' שכ"ו וז"ל ועוד דהנותן מתנה לאשתו אם מתה הבעל יורשה ולא אמרו אלא קנתה ואין הבעל אוכל פירות הא מתה בחייו הוא יורשה שכל נכסי האשה הבעל יורש אותם ואפי' היו בהם קרקעות שנתן לה הבעל ונתנתם או שמכרתן היא בחייה אפשר שהבעל מוציא מיד הלקוחות שהוא לא סילק עצמו מירושתה אלא א"כ פי' לה שתוכל למכור וליתן אותן למי שתרצה ואף עכ"ז אין דעת כל הגאונים שוה בו עד שיאמר לה בפי' שאם מכרה ונתנה בחייו שלא יוציאם הוא מידם ושתהא מה שתמכור ותתן קיים עכ"ל הרי דס"ל במכרה ונתנה בטל אלא א"כ פי' שתוכל למכור וכו' וע"ש עוד בסי' קכ"ב ושם בסי' כ"ג כ' כתב לה בשעת נשואין מתנה גמורה שתעשה בה כחפצה ורצונה וכו' ה"ז מתנה גמורה ואין הבעל אוכל פירות ואם רצתה מוכרת ונותנת דקיים ואם מתה אין הבעל מוציא מיד הלקוחו' שכן כ' לה שלא תוכל למכור ולתת עד שתגבה אותה ולאחר שתגבה אותה תעשה כחפצה ורצונה וכו' ע"ש והטור כ' בשם הרמ"ה דאם מכרה או נתנה קיים וכו' ודברי בפ' ח"ה סימן ר"ה וז"ל והשתא דאמרת לית ליה פירי אם מכרה ונתנה קיים דלא מבעיא מחיים וכו' אלא אפי' לא"מ נמי לא דכיון דאמור רבנן לית ליה פידי ש"מ כי אסתלק מהאי ארעא אפי' מדין נ"מ נמי אסתלק מינה לפיכך מכרה ונתנה קיים תדע דאפי' הכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך אע"ג דלא אסתלק מפירי אם מכרה ונתנה קיים והוא הדין באשתו נשואה היכא דקנו מיניה וכ"ש נותן דלית ליה פירי דאם מכרה ונתנה קיים מיהו ודאי דאם מתה עד שלא מכרה ונתנה אפי' אקני לה אדעתא דלא ירית לה הבעל יורשה מדין הכותב לאשתו נשואה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן בחייך ובמותיך דאפי' קנו מידו אם מתה יורשה כדברירנא בפ' הכותב עכ"ל וכ"כ בתשו' סימן רצ"ז בנתן לארוסתו קרקע והיא נתנה אותו לאחר דמתנתה קיימת דכיון דאין הבעל אוכל פירות ש"מ דאם מכרה ונתנה קיים וכו' וכ"ש בעודה ארוסה ואי משום דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ההוא תנאה בעלמא הוא וכיון דכנסה ואיקיים תנאה לבסוף אגלאי מילתא למפרע דמעידן מתנתה קניא קנין גמור וכו' עש"ב מבו' דאפי' נתן לה בעודה ארוסה מכרה ומתנתה קיימי' מיהו ה"ד אם מכרה ונתנה בעודה ארוס' ונשאת אח"כ דקנתה למפרע אבל אם נתן לה בעודה ארוסה ואחר שנשאת היא מכרה ונתנה בטל דבנישואי' קנאם הבעל ככל נכסי מלוג כמ"ש הטור ע"ש בב"י ונראה דס"ל דהא דתנן בפ' הכות' כת' לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן ה"ז אינו אוכל פירות ואם מתה יורשה ה"נ אם מכרה ונתנה קיים דק"ו מרישא דכת' לה דו"ד אין לי בנכסיך דאפי' אוכל פירות אם מכרה ונתנה קיים כ"ש בבבא זו שאינו אוכל פירות וכ"כ הרא"ש בפ' הכותב ע"ש והב"י סי' צ"ב דקדק מדברי הטור שם דדוקא בשלא סלק את עצמו מהפירות הוא דאם מכרה ונתנה קיים כדדייק לישנא דא"כ למה כת' דו"ד אין לי בנכסיך אבל במסלק עצמו מהפירות אם מכרה ונתנה אונו קיים ולי נראה דאף במסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה קיים דאל"כ וכו' וכבר דחה הב"ח שם דהרי הרא"ש כ' וכן בב"מ לא חזר ושנה אם מכרה ונתנה קיים לפי שגם בבבא א' הדין כך וכו' ע"ש

(ט) דין י"ב הגה וי"א דאם לא ראה וכו' כתב הרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תפ"ג אם יש לה מיגו כיון דליכא עדים וראה מיגו שיכול לו' לא לקחתי או החזרתי נאמנת לו' אבי נתנם לי ע"מ שלא יהיה לבעלי חלק בהן או בעלי בעצמו נתנם לי במתנה אבל אי לית לה מיגו אינה נאמנת כלל שכל שיש בביתו של אדם הרי הוא בחזקתו כמ"ש הרשב"א ומוסכם הוא ע"ש

(יו"ד) דין יט שיהיו משמשי' אותו בבית אשה אחרת וכו' לשו' הטור יכול לייחד א' מהם לאשה אחרת שיש לו שתשמשנה לדעת הרמב"ם וכו' וכ' מרן הב"י דקדק כן מדכ' הרמב"ם בבית אשה אחרת משמע דאפי' היא בבית אחר רשאי וכו' ואפשר לפי שהוא מפ' מ"ש והא רווח ביתא היינו לו' דכשהשפחה או העבד משמשי' אותו בבית אשה אחרת איכא רווח ביתא של בעלת העבדי' שא"צ לשמשו וכו' וז"ש הרמב"ם שישמשו אותו בבית אשה אחר' דמשמע דוק' במשמשי' אותו מיירי אבל אם אינם משמשי' אותו אלא לאשה אחרת לא וכו' ע"ש ונר' הכרח הרמב"ם לפ' דאפילו בבית אחר רשאי לפי שכ' הריטב"א שם וז"ל והא רווח פי' שאף עתה היא עושה צרכי הבית ואית לה הנאה ושמעי' מינה שהנושא אשה על אשתו יכו' לשהות שתיהם בבית א' עמו ואין הא' יכו' לעכב דאלת"ה תצווח שלא תהיה צרתה בבית וכיון שתצא מן הבית תו ליכא רווח ביתא א"ו כדאמ' עכ"ל והרמב"ם בפי"ד מה' אישות כ' נושא אדם כמה נשי' וכו' ואינו יכול לכוף אותם לשכו' בחצר אחת אלא כל א' וא' לעצמה ע"ש וא"כ הרמב"ם דס"ל דאינו יכו' לכוף אותה לשכו' בחצר א' הוכרח לפ' דאפילו לאשה אחרת שיש בחצר אחרת רשאי להוציא את השפחה דאי דוקא בית א' או בחצר א' א"כ תצווח שלא תהיה צרתה עמה בחצר וכיון שתצא תו ליכא רווח ביתא א"ו אפי' בחצר אחרת רשאי להוציא ול"ד לשמש הבעל אלא אפי' לאשה אחרת