ערך השולחן אבן העזר עז

אפרי' ע"ש וז"ל הרמב"ם הנכסי' שמכנסת האשה לבעלה וכו' אעפ"י שנכ' בשט"ר וכו' נדונייא שמם ואם קבל הבעל אחריות הנדונייא עליו וכו' ה"ז נק' נ"מ וכ' המ"מ דעת רבי' הוא שאין כל מה שנכתב בכתו' שהכניסה לו נק' נצ"ב אלא מה שקיבל עליו אחריות בפי' והשאר הוא נ"מ וכן מוכח במשנה ר"פ אלמנה לכ"ג וכו' וכן העלה הרשב"א שם ע"ש וכ"כ הרמ"ה בתשו' סי' רמ"ט וז"ל שאם נכ' בית זה בכתו' בשומ' ידועה בדמי' קצובי' כדרך מה שרגילי' לכתו' בכל נדונייא מה שרצו וקבל על עצמו בכו"ך נמצא בית בכלל נצ"ב שאם מתו לו וכו' לפי' אין לה למוכרו אלא לאחר שישומו אותה בד' וכו' ואם עלתה לשומתו ליתר ממה שנישום על הבעל בכתו' נוטלתו בשומתו והרי הוא שלה וכו' ואם עלתה שומתו ליתר מסכום כל כתו' בין בעיק' בין בתוס' בין במתנה בין בנדונייא נוטלתו ומחזרת המותר ליתום ואם רצתה מסלקתו מן המותר בדמי' מפני שבח בית אביה ואם לא נישום על הבעל בדמי' קצובי' אעפ"י שנכ' בכתו' שהכניסה לו בית פ' סתם בלא שומא הרי הוא מנ"מ ונוטלתו בלא שומא וכו' עכ"ל מבו' דס"ל דכל ששמו אותו בדמים קצובי' ונכ' בכתו' אפי' לא קבל אחריות בפי' מסתמא הם באחריותו כמ"ש הטור בשם רבי' אפרים ונראה דאפי' שמו הנכסי' ונכ' בכתו' לא נק' נצ"ב אא"כ קבל עליו אחריות בפי' וכ"כ הרשב"א בחי' ר"פ אלכ"ג וז"ל מכאן נראה דכל שלא שם וקיבל עליו אחריות אין להם דין נצ"ב אלא דין נ"מ ואעפ"י שהכניסתם לו וכתב לה בכתו' דהא הכא הכניסה לו עבדי מלוג קתני וכ"כ הרמב"ם פי"ו מה' אישו' ונראי' לי דבריו מכאן וכן משמע לי מהתוס' וכו' ואע"פ שרש"י פי' כאן נ"מ שהכניסה לו ואינה כו' עליו בכתו' ומשיירה לעצמה דברי הרמב"ם נ"ל עיק' וכו' עכ"ל ושם בע"ב כתב הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דהתוס' דקתני הכניסה לו עבדי' בדמי' נוטלתם בדמי' ילדי' נוטלתם נערי' נערי' נוטלתם זקני' פי' שאם הכניסתם בשום הדמי' כדין נצ"ב בפי' נוטלתם בדמים שפסקו בין שפחתו או הותירו אבל אם הכניסתם לו בלא שומא אלא שקיבל אחריות עליו אז נוטלת אותם כמות שהן א"כ דעת רש"י והרמב' שם נראה כדעת בעל העיטו' אבל הרמב"ם והסמ"ג והרשב"א והמ"מ ס"ל דלעולם דינם כנ"מ אא"כ קבל עליו אחריות בפי' וכ"כ ה' נ"מ דף ק"כ ע"ש אבל הקמ"ר כ' דנר' דהרמב"ם ס"ל כרבי' אפרי' ומ"ש אם קבל אחריות וכו' היינו דשיימנהו עליו דשומא הוי כאלו אחריות בפי' מדלא כת' הטור והש"ע סברא זו ע"ש והטו' שכ' ואם אינו קבל עליו אחריות אז נק' נ"מ וכו' כ' הפרישה פי' שהתנה עמה שאין אחריות עליו אבל סתמא הא כ' בסמוך שחייב באחריות א"נ דלא כ' בכתו' דבלא כ' לא אמרי' דמסתמ' היו באחריותו

(ה) כתב ה' בית יהודה בתשו' ח"ב סימן ב' וז"ל וגם רבי' אפרים וכ' הש"ע שכן נראה עיקר מ"מ מודה בקבל אחריות בפי' שהוא חייב ומנהגינו לכתו' בכתו' אחריות מפורש על כל הכתו' וכו' בנוסח זה ואחריות וחומר שט"כ דא ונדונייא קבלתי עלי ועל יורשי אחרי אחריות בקג"מ וכו' ע"ש

(ו) אשה שהכניסה לבעלה קרקע ונכ' בכתו' ולא שמו אותו דקי"ל דהוי נ"מ ואח"ז הוצרך הבעל ולקח משכונה על הקרקעו' שהי"ל ובבלל קרקע זה וקני מיד האשה וסילקה שי עבוד כתו' מכל הקרקעו' וכו' וכבר ה' בית יהודה בתשו' חח"מ סי' יו"ד על ראובן שמכר בגדי כתו' אשתו וזקף דמיהם עליו במשכונה לזכותה על קרקע לאה אמו שהיה מיוחד לה לשמה שהוציאתו לבעל וכת' בעינו בכתו' וכו' וכאשר לקח בנה משכונה הנז' על קרקע שלה פייסה עד שקנו מידה במשכו' הנז' והסופר שכ' השטר היה סבור שהקרקע של ה בעל ואין לה עליו אלא שיעבוד וכו' ולכך כ' בנסח זה שאמ' לאה קנו ממני בקג"מ שאני מודה ב פניכם שסלקתי ידי וזכותי ושיעבוד כתו' מעל המשכו' הנז' ולא נשאר לי בה לא דין ולא דברי' וכו' וקנינו מיד לאה תחילה ואח"כ מיד בנה וכו' והעלה שם והשיב וכ' דבר"פ הכו' גבי האומ' לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וכו' מסקי' דאם קנו מידו מגופא של קרקע קנו מידו דרש"י ס"ל מהני קנין אפי' בסתם אבל הר"י בעי שפי' בשעת הקנין על גופא של קרקע הם קונים ולא בסתם וא"כ בנ"ד דאמר' שסלקתי וכו' לא אמרה כלום דלא שיעבדה הקרקע וכו' אבל דעת רש"י והר"ן מהני הקנין וכו' עש"ב ולשו' הרמב"ם ומרן בש"ע ח"מ סימן ל"ז וקנו מידו שנתנו לשותף וכו' וכ' הסמ"ע שם דרוב הפוסקי' ס"ל דלא סגי באומ' דו"ד אין לי וכו' אלא בעי' שיפרש בקנין שסילק נפשו מגוף חלק השדה שי"ל בשותפות ע"ש וכן משמע לשון הטור וכבר כ' בס' עה"ש שם שהוא נמשך אחר הג"א שכ' דלפי' רש"י ורשב"ם מהני בשקנו מידו אפי' כ' לו בזה הלשו' דו"ד אין לי על שדה זו אבל לפי' ר"ח והרי"ף וריב"ש וריב"ם לא מהני בזה הלשו' עד שיקנו מידו אפילו מגופא של קרקע וכו' וכ"פ מהרח"ש ח"א סי' ל"ג כר"ח והרי"ף וריב"ם וכן נר' מדברי הרמב"ם שכ' אלא אם סילק עצמו ממנה וקנו מידו שנתנה לשותפו הרי שלא הספיק בסילוק לבד אלא שנתנה לשותפו ע"ש אבל לא ראה דהרא"ש בפ' הכותב הסכי' עם רש"י דמהני קנין וכן הר"ן שם והרא"ה והריטב"א בא"ז כת' דגם הרי"ף מודה באומ' לחברו דו"ד אין לי על שדה זו וקנו מידו דקנה כדאיתא בפ' ח"ה והמ"מ ברפכ"ג מה' אישות כת' על השגת הראב"ד שם וז"ל ומ"מ אבאר דבריו דע שיש פי' אחר בבעיא זו וכו' על האומר לחבירו אין לי עסק על שדה זו הוא ששאלו אם קנו מידו והעלו אם קנו מידו מגופא של קרקע קנו מידו וה"ה לאשתו נשואה אם קנו מידו וכו' ע"ש ודברי הראב"ד מבו' בס' תמ"ד סי' רל"ח דף נ"ד וז"ל אלא הכי אב"ל קנו מידו משנשאת ואסיקנא מגופא של קרקע קנו מידו וכן מי שאוכל שדה שיש עליו עירעור וא"ל המערער דו"ד אין לי עמך בשדה זו וקנו מידו מגופא של קרקע קנו מידו אע"פ שהוא עומד בה ודומה לנשואה והל' רווחת היא בכל הגמ' שאפי' עומד בגוף הקרקע דמגופא של קרקע קנו מידו כדאיתא בפ' ח"ה בענין שותפים מעידי' זא"ז דמוקמי' לה כשכ' שותף לחבירו דו"ד אין לי עמך בשדה זו ובשקנו מידו ובשותף ודאי עומד בגוף הקרקע ובשקנו מידו מסתלק לגמרי עכ"ל הרי דמפ' הבעיא על הנשואה אלא דה"ה אומ' לחבירו דו"ד אין לי עמך בשדה זו דאפי' הוא עומד בה בשקנו מידו מסתלק לגמרי וגם הרמב"ם שפי' לה על הבעל שכ' לארוסתו דו"ד א"ל בנכסייך וכו' אם קנו מידו נסתלק גם מהפירות נראה דמודה הכא דקנין מהני כמ"ש המ"מ שם וז"ל וכ' רבי' שאם קנו