ערך השולחן אבן העזר עו

ליפטר משיעבו' לכן אין מקו' לשבו' וא"כ אם הכנוסה לו נדונייא כופי' אותו לקנות

(ד) דין ח' הגה אינה מצעת וכו' כת' הרשב"א בתשו' ח"ד סי' קס"ט דאם היא גדולה מצעת לו מטתו כדי שתהיה חביבה לו וכו' ושמא אינה מצעת לו כרי' וכסתו' שיש בזה טורח ועמל אלא מצעת לו לבדין וסדיני' לבד ואם אין דרך משפחתו או משפחתה בכך אין חייבת בכך לפי שעולה עמו ואינה יורדת עמו לעשו' דברים של גנאי כשפחה ע"ש

סימן

פ"ב

(א) דין ז' אין מפרישין אותו ממנה וכו' עיין בתשו' הרשב"ש סי' ר"ב

(ב) אלא כופי' את אביו וכו' ואם מתה אמו ורוצה אבי אמו לגדלו ולשכו' לו מינקת ואביו אומ' אני אגדלנו ואשכו' לו מינקת הדין עם האב הרשב"ץ ח"א סי' מ' ע"ש והרדב"ז בתשו' ח"א סי' קכ"ג כתב שהבן אצל אמו אמ' ולא אצל אם אמו ואם הבעל נשא אשה אבל אם אין לו אשה אם אמו קודמת והכל תלוי לפי ראות ב"ד באיזה מקום יש תקנה לוולד יותר ע"ש

(ג) יש לאב לומ' וכו' אם מת האב תניא בפ' הנושא דאין מניחי' את הבן אצל היורש אלא אצל אמו מעשה היה ושחטו וכו' וכ' הכנה"ג הגב"י אות י"ד דאפי' יש פוסקי' דס"ל דאין חוששי' לרציחה אין היורשי' יכולים לומר קי"ל דהוי מילתא דאיסו' וכ' ה' משד"ר דבלא"ה לא שייך לומר קי"ל אלא שלא להוציא מיד המוחזק דהממע"ה והכא מה חזקה שייך דאפי' מיירי שהבן כבר הוא אצל יורשי' והאם באה להוציאה מאצלם מ"מ אין גופו קנוי להם לומ' הממע"ה וכו' ע"ש. ונראה דאם האם תובעת מזונו' הבן מהיורש והוא טוען יבא אצלי ואזון אותו אצלי בדבר מועט דהיה יכו' לומ' קי"ל שלא להוציא ממנו מזונות וכבר ה' ב"ד סי' מ"ד האריך בפרט זה ע"ש. ועיין בתשובת מהר"י ן' מיגש סי' ע"א ובתשו' הרשב"ץ ח"ב סימן רצ"ב תי' ז'

(ד) מת האב והבן צריך לאמו אפילו נשאת אמו לאחר הבן אצל אמו ואם א"צ לאמו אם רצה ב"ד להוציאו ולהניחו אצל קרובי אביו משום פגם משפחה מניחי' אותו אצל מי שאינו ראוי ליורשו משום מעשה שהיה ואין מניחי' אותו אצל אשה אף על גב דאינה ראויה ליורשו הרדב"ז בתשובה ח"ב סימן תכ"ט ע"ש

(ה) והבת אצל אמה לעולם וכו' הרא"ש כ' י"א דה"ד באלמנה דלא שבקי' לה בהדי קרובי אביה אלא אצל אמה אבל בגרושה שבקי' לה אצל אביה והרמ"ה כ' שראה בתשו' הגאוני' דה"ד בגרושה וכו' וכ"כ מהר"י ן' מיגש בתשו' סי' ע"א שכן הורה ר"ש גאון שהבת אצל האם ולא אצל האב וכ"כ בעל ה"ג וכו' ואנחנו גם כי דעתינו דלא נאמ' אלא לאחר מיתת האב שתהיה אצל האם ולא אצל האחי' מ"מ להורות הל' למעשה נראה ללכת בעקבו' הגאונים ובקבלתם ובו נפסוק הדין ויש תועלת הבת בזה שהאם עדיפא יותר משמרתה מהאב והיא המלמדת אותה ומדריכתה במה שיצטרכו הבנות להתלמד וכו' ע"ש

(ו) כתב מהריב"ל סימן נ"ו דיכו' להוציאה לעיר אחרת אבל מהרשד"ם סי' קכ"ג חלק עליו וכ"כ הרשב"ש סי' קט"ו דהא דאמרי' הבת אצל אמה לעולם ה"ד בעיר עמה אבל להוליכה למקו' אחר יראה שקרובי' יכולי' לעכב לפי שהשטן מקטרג בשה"ס וכו' ועוד שמא ישבום בדרך ויצטרכו קרובים לפדותם אמנם אם הבנות גדולות ובאו לכלל י"א שנה יניחום בבית אדם נאמ' וכו' ואם רוצות לילך אחר אמם יעשו כרצונם ע"ש וכ' הכנה"ג אות ל"ז אם הבן או הבת הם פחותו' מבני שש לכ"ע יכולה להוליכם לע"א מהרש"ך אבל מהר"ם מטראני ח"א סי' קס"ה כ' דאינה יכו' להוליכם לע"א וכ"כ מהרשד"ם חא"ה סימן קכ"ג וכן מתבאר מדברי מהראד"ב בתשו' וכו' ע"ש וכן הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ש"ס בבת פחות מ"ו דחה דברי מהריב"ל והסכי' דאינה יכולה להוליכם לע"א והכל לפי ראות עיני ב"ד עש"ב וכ' הפמ"א ח"א סי' ק"י דגם מהריב"ל דס"ל דהאם יכולה להוליך הבת לע"א מודה דאינה יכו' להוליך הבן לע"א דכיון שצרי' לחזו' אחר שש אין מוליכי' את הקטן בדרכי' שהם בחזק' סכנה ע"ש ועיין במהרשד"ם בתשו' שם

סימן

פ"ה

(א) דין ב' אם מתו מתו לו וכו' כ' הרשב"א בתשו' ח"ד סי' פ"ה על ראובן שנשא לאה והכניסה לו בית בנדונייא וקיבלו ראובן כנצ"ב שאם פחתו פחתו לו ולימים הובקע התל אשר הבית בנוי עליו ואח"כ מת ראובן ובאה לאה לגבו' כתו' ויורשי ראובן אומרי' שאין חייבי' לשלם כי אונס זה אינו מצוי וכו' הדין עם האשה שכל שהאשה מכנסת לבעל נצ"ב של בעל הוא וכל אחריותו עליו ואפי' הכניסה לו עבדים ומתו או נפל עליהם הבית או אכלם אריה וכו' ואם כ' לה בכתו' בפי' אם פחתו פחתו לי ונתלה בזה היורש לומ' שלא קבל עליו אחריות שאינו מצוי זה אינו כי לפי שאמרו חכמים בנצ"ב אם פחתו פחתו לו וכו' כ' זה בפי' ולא לגרע כח האשה וכו' עש"ב וכעין זה כ' הרשב"ש סי' ג' באשה שנתן לה בעלה קרקעא' והתנה עליה שלא תמכרנו אלא ברשותו וכו' הדין כך שלא תמכו' כנ"מ אלא ברשו' וכו' אלא דכ"ע לא גמירי וחשב הבעל שהיא וכו' למכו' לפיכך התנה וכו' ולא לגרע כח המתנה וכו' ע"ש

(ב) דין ג' יש מ"ש וכו' עיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' פ"ה

(ג) ויש מ"ש וכו' זה דעת בעל העיטור בדיני כתו' דף ע"ה שכ' על דברי רבי' אפרים וז"ל ולא אתברר לן פי' דבסתמא לאו נצ"ב נינהו ואי כתבנהו בכתו' בסתמא אע"ג דלית בה אחריות כמאן דכתב בה דמי והדר בעינייהו אע"ג דלא שיימינהו וכו' ע"ש ונראה פשוט דאם התנה שאין אחריות עליו פשיטא דלכ"ע אינם נצ"ב אלא אם כ"כ בכתו' בסתמא אמרי' אחריות ט"ס ואפי' לא שיימינהו הם נצ"ב אבל אם לא כ"כ בכתו' אפי' שיימנהו הוו נצ"ב אא"כ קבל אחריות בפי' ומשמע דלרבי' אפרים אי שיימינהו בדמי' קצובי' אפי' לא כ"כ בכתו' הרי הם באחריותו

(ד) והא' עיקר דאפי' נכתבו בכתו' מאחר שלא שמו אותם בדמי' ידועי' אינו חייב באחריותם לפי שכתב בב"ה דדעת הרמב"ם פי"ו כדעת רבי'