ערך השולחן אבן העזר עה

כדמוכח בפ' השואל גבי מחליף פרה בחמור וכו' וכ"כ הרמ"ה בתשו' סי' רמ"ד ובפ' המוכר את הבית ס"ס ס"ב וכ"כ הטור בח"מ סי' ר"מ בשמו גבו ב' שטרות היוצאים ביום א' ע"ש אבל הכא דמספ"ל בחזק' מי הנכסים קיימי אם אין א' מהם תפוס בנכסי' יחלוקו במטלטלי כמו במקרקעי ובפ' מ"ש בנפל הבית עליו ועל אשתו וכו' דב"ה אומרי' נכסי' בחזק' פליגי אמוראי ר"י אמ' בחזק' יורשי הבעל ור"א אמ' בחזק' יורשי האשה ורשב"ל משום ב"ק אמ' יחלוקו וכתב רשב"ם משום דלשניהם יש טענת חזק' היא שהכניסה מבית אביה והוא מתוך שקיבל אחריות עליו קנאם והרי הם כממונו ומ"ש בה' בחזקתן היינו בחזק' ב' ויחלוקו וכ"פ הרי"ף והרמב"ם והטור ומרן סי' ץ' כב"ק דנצ"ב יחלוקו ע"ש ונרא' דאפי' תפס א' מהם מוציאי' מידו ויחלוקו כיון שהוא בחזק' ב' וכן משמע מדכת' הב"י סי' ק"ס גבי שומרת יבם שמתה דאיכא פלוגת' בנצ"ב איכא מ"ד יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האשה ואיכא מ"ד כולם בחזק' יורשי הבעל וכ' הר"ן כיון שאין לנו להכריע אין לנו לעשות מעש' להוציא ממון וכ"ב רמ"א שם משמע דלמ"ד יחלוקו כיון דהוי בחזק' ב' שמוציאי' ממנו וא"כ בנפל הבית עליו ועל אשתו דלכ"ע יחלוקו אפי' תפס א' מהם מוציאי' מידו וא"כ ה"נ הול"ל יחלוקו דר"ג סבר כר"י התם דנכסי' בחזק' הבעל כיון דקיבל אחריות עליהם ואמימר וחביריו ס"ל כר"א דהוו בחזק' האשה שהכניסה מבית אביה ואנן קי"ל כר"ל וב"ק דהוו בחזק' ב' מה"ט ויחלוקו מס' ואת"ל דלא אמ' יחלוקו אלא כשאין א' מהם מוחזק כמ"ש התוס' בפ' השואל אליבא דסומכוס וז"ל נר' לרבי שמואל דלא הדר ממה דאוקמה בעומדת באגם ולא איירי סומכו' אלא כשאין מוחזק לא זה ול"ז אבל היכא דמוחזק מודה סומכו' דעל אידך להביא ראיה וכ"כ בתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' רע"ב ע"ש

סימן

ע"ח

(א) דין ב' אין מחייבי' את הבעל וכו' כן דעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א שאין פודי' אותה יותר מכדי דמיה וכן ראוי להורות וכו' הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' קע"ו ע"ש

(ב) אשה שהפסידה ממו' של בעלה כדי לצאת מגזרת השמד ואח"כ רצה בעלה לגרשה חייב לפרוע לה כל כתו' ולא ינכה כלו' דמשו' קילקו' השמד חייב לפדו' הרשב"ץ בתשו' שם

סימן

ע"ט

(א) דין ג' רפאי עצמך מכתו' או הריני מגרשך וכו' הדבר תלוי ברצונה שאם היא אינה רוצה בגירושי' בנתי' כתו' יספיק ואם היא אינה רוצה ליטו' כתו' עד שיגרשנה הדבר תלוי ברצונה שיתן כתו' ולא יגרש כדי שאם תמות היום או מחר יירשנה וכו' הרשב"ש סי' תקמ"ה ע"ש

(ב) אם קודם שפרעה כתו' הוציא ממו' רב אין לו לנכו' כלל מכתו' הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן רס"ה ע"ש

(ג) אשה שחלתה ונתן לה בעלה כל כתו' ותרפא את עצמה והבריאה אסו' להשהו' עמה עד שיכתוב לה כתובה הרשב"א בתשובה חלק ד' סימן מ"ו ע"ש

(ד) כתב הריטב"א במשנה פ' נערה דגבי אלמנה אין רשאי' לפרוע כתו' שתרפא את עצמה דהא רפואתה מדין מזונות היא וקי"ל כאנשי גלי' שאין היורשי' יכולים לפרוע כתו' ושתזון את עצמה וכ"כ הרשב"ש בתשו' סי' תקמ"ז ע"ש

סימן

פ'

(א) דין א' דחקה עצמה וכו' בר"פ מציאת האשה בעי ר"פ עשתה ב' בב"א מהו וכו' ורש"י והתוס' כ' דלר"ע דס"ל דהעדפה ע"י הדחק לעצמה מ"ל וכ"פ ר"ח כר"ע מהא אבל רבי' האיי כ' דר"פ ורבינא בעו אליבא דרבנן וכו' הוי לעצמה אבל הרמב"ם פ' כרבנן ולא הביא הני בעיות דר"פ ורבינא וכ' המ"מ אפשר דס"ל שהם אליבא דר"ע ואין הל' כמותו וכ"כ רבי' ישעיה מטראני הביאו בא"ז דהל' כרבנן חדא דיחיד ורבי' הל' כרבי' ועוד כמה סתמי סתם רבי כרבנן הכא דתנן מצי' האשה לבעלה כרבנן וה"נ תנן בב' אוחזים ואע"ג דבעיא דר"פ ורבי' שייכי אליבא דר"ע לאו דס"ל כוותי' אלא דייקי' אמילתיה לידע' טעמיה דידי' ולעולם לא ס"ל כוותי' ומש"ה לא שבקי' הא דקי"ל הל' כרבי' והל' כסתם משנה עכ"ל וא"ל דאי אליבא דרבנן א"כ בקונם שאני עושה לפיך אמאי אמ' רבנן א"צ להפר משום דגם העדפה ע"י הדחק לבעל אכתי יפר שמא תעשה ב' או ג' מלאכו' בב"א ותיפשוט מינה דהוי לבעל א"ו לרבנן הכל לבעל ובעיא דר"פ ורבי' אליבא דר"ע ואין הל' כמותו מיהו י"ל משום דל"ש כמ"ש התוס' דף ט"ו בד"ה שמא יגרשנה וכו' דהא דלא אמ' שמא תאמ' איני ניזונת ואיני עושה דלא שכיח שתאמ' כן ונר' דלת"ק ל"ק להו דלא חייש שמא תאמ' איני ניזו' וכו' דה"נ לא חייש שמא יגרשנה וכו' כמ"ש הח"ה שם וה"נ צ"ל דלא חיישי' שמא תעשה ב' או ג' בב"א

(ב) דין ד' כל אשה רוחצת וכו' ומצעת לו את המטה וכו' אם היא קטנה שאינה יודעת להציע לו המטה אינו יכו' לכופה שאין זו כשפחה גמורה וכ"ש אם אין דרך בנות העיר לעשות כן וכו' הרשב"א בתשו' ח"ד סי' קס"ט ע"ש

(ג) דין ז' או נכסי' וכו' כ' הרדב"ז בתשוב' ח"ב סי' שי"ח דאם הבעל י"ל ממו' כדי לקנו' שפחה והוא אינו רוצה לקנו' אין כופין אותה לעשו' המלאכו' ואם היא אומרת לקנות מהנדונייא והוא אינו רוצה כיון שהוא חייב באחריות הנדונייא ושמא תמות וכו' הדין עמה וכופין אותו וקונה שפחה מהנדוניי' דהוי כאלו הכניסה אותה עמה ע"ש וכן נראה מדכתב הרמב"ם היא אומ' ראוי הוא לקנו' שפחה והוא אומ' אינו ראוי עליה להביא ראיה ואין כאן מקו' לשבו' וכ' המ"מ הטעם שהרי מן הסתם הוא משועבדת לו ואין מקו' לשבו' לפי שהיא אינה תובעת ממנו ממו' שחייב לו שנאמ' ישבע היסת ויפטר אלא שבאה ליפטר משיעבו' ואינה נפטרת אלא בראיה ע"כ וא"א דאם יש לבעל ממו' והוא אינו רוצה לקנו' כופי' אותו לקנו' א כ כשהוא אומ' אינו ראוי לקנו' פשיטא דצרי' לישבע ליפטר דהרי היא תובעת ממו' א"ו דאפי' י"ל לקנות אין כופין אותו לקנו' והיא אינה תובעת ממנו אלא