ערך השולחן אבן העזר עב

לך מ"י במזונותי' וקבלה עליה וכו' והא דאמרי' דספק' לאו דספקה בכדי ה' סלעי' דא"כ לא בעי' קבלה דידה דלעולם חייבת ליה בהכי אלא כלומ' שדרכה לעשות בכדי מזונותי' והיא יכולה לעשות כך או יותר מחמשה סלעי' והבעל אינו כופה אלא בכדי ה' סלעים והיינו דבעי קבלה דידה עכ"ל

(יב) דין יו"ד נשבע שבוע' היסת שהניח לה ונפטר וכו' התו' בפ"ק דגיטין דף י"ז בד"ה מ"מ וכו' כ' למ"ל דתי' זמן כדי שתוכל להוציא האשה מן הבעל מזונו' שלוותה ואכלה קודם זמן הכתו' בגט שלא יוכל לומר לא גרשתיך קודם לכן דבלא"ה נאמ' אשה על כך מיגו דא"ב תטמין את גיטה ולא ידעו שהיא גרושה וכו' ונר' דהם אזלי בשיטת רבי שכ' התוס' בכתו' דף ק"ז בד"ה ואם וכו' פירש"י אף להוציא מידה מה שנתנו לה ב"ד וכו' ונר' לרבי נאמן להצריכה שבו' ובשבו' תגבה מה שלוותה ואכלה וכו' ע"ש הרי שהאשה נאמ' בשבו' ומשמע דאפי' עדיין לא מכרו ב"ד גובה ומוציאה מיד הבעל מה שלוותה ואכלה אבל לדידן דאם לא מכרה אלא לוותה ואכלה ובאה להוציא ממנו הבעל נאמ' בשבועת היסת ליפטר א"כ ה"נ נאמ' לו' גרשתיך מקודם במיגו דיכול לומ' נתתי לך מזונות ואין להאמי' במיגו דא"ב תטמי' את גיטה וכו' דמיגו להוציא לא אמרי' ועוד אפי' תטמי' את גיטה הוא נאמ' במיגו דפרעתי'

סימן

ע"א

(א) דין א' חייב אדם לזון בניו ובנותיו וכו' כ' ה' ב"ש חייב לזון אותם אפי' אמם מתה ודלא כהר"ן וכו' וה' מש"ל בפי"ב מה' אישות הוכיח מדברי הרא"ש והריב"ש שהביא מרן הב"י בסס"י זה בדין הבא על הפנויה שאם מודה שהוא בנו דחייב לזונו דלא כהר"ן דמזונות בניו לאו מדין מזונות אמם נגעו בה ואפשר דאף הר"ן לא להלכה אמרה שהרי כ' בס"ד אבל לא ראיתי לראשונים שאמרו כן משו"ה הריב"ש לא חש לסברת הר"ן ע"ש וכ"כ מהר"ם מלובלין בתשו' סימן ע"ט דהר"ן גופיה לא ס"ל הכי ע"ש וכן מוכח מדברי הרא"ש בפרק נערה והטור בסימן זה בשם מהר"ם מרוטנבורק שכתב דאפי' יש להם נכסי' שנפלו להם מבית אבי אמם חייב לזונם והיינו שנפלו בירוש' א"כ משמע אפי' אם אמם מתה שירשו אבי אמם חייב לזונם ועוד נר' כן ממ"ש הרי"ף והרא"ש בפרק נערה והטור סי' קי"ב והרמב"ם ושאר פוסקי' עלה דאיבעי' לן בת שניה יש לה מזונות או אין לה מזונות דעלתה בתיקו ואין להם מזונות בד"א אחרי מותו אבל בחייו חייב לזונן מתקנת אושא עד שהן בני שש וכו' ע"ש הרי בהדיא דאע"פ שאינו חייב במזונות אמם שהרי שניה אין לה מזונות כדתנן בפ' אלמנה ופסק' הטור ומרן בסי' קי"ו אעפ"כ חייב במזונות בניו מתקנת אושא וכן יש להוכיח מדין בת ארוסתו ואנוסתו כמבואר בסי' קי"ב ע"ש

(ב) נראה דאשה אינה חייבת לזון בניה קטנים דפרכי' בפ' החולץ ותתבעינהו ליורשי' מה יש לה לתבוע היורשים הא היא חייבת ומדקאמר תתבעינהו ליורשים ולא קאמר תתבעינהו לאפטרו' נר' נמי דהיכא דאין לו לתינוק חייבי' היורשי' לזונו מהרי"ו סי' י"א ע"ש

(ג) אפילו יש להם נכסים וכו' כ"כ הטור בשם מהר"ם אבל הרשב"א בתשו' ח"ב סימן שצ"א כ' דאינו חייב לזון בניו קטנים כשיש להם נכסי' ממ"א כיון שאינו בתנאי ב"ד אבל מזונות האלמנה והבנות כיון שהוא בתנאי בית דין חייב אפילו יש להם נכסים ע"ש

סימן

ע"ד

(א) דין י' ואיני שוכנת עמהם וכו' מהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' ן' כ' דהיינו שהיא רוצה לצאת מהם דאי לדחות' כבר אמר אפי' עראי שיבואו וכו' ע"ש ויש לדחות אעפ"י שיכולה לעכב שלא יכנסו אפי' עראי לביתה ס"ד דאי כבר דרים עמה בבית כיון שהם מוחזקי' אינה יכולה להוציאם קמ"ל מיהו כבר דקדק מהל' שהיא רוצה לצאת מעמהם ואפ"ה אין שומעין בלא טענה אלא מפני שמריעי' וכו' וכן הרי"ף בתשו' שכ' אם נתקוטטה אשה עם חמותה ולא רצתה לדור עמה וכו' מיירי כשהכלה רוצה לצאת דאי בדחיית חמותה הול"ל ולא רצתה שתדור עמה חמותה וכו' והביא תשו' הרשב"א כ"י שכ"כ עש"ב. ונראה פשוט דכל שחייבת במקום שבעלה רוצה אם לא רצתה דני' לה דין מורדת וכ"כ הרשב"ץ בתשו' ח"ג סימן רמ"ג דבמקום ששומעי' לה אם לא רצה הבעל דני' דין מורד על אשתו ע"ש: ועיין בספר דינא דחיי דף שכ"ב

(ב) הגה שהם מריעי' לה וגורמי' קטטה בינה ובין בעלה וכו' נר' דשניהם בעי' מריעי' ומצירי' לה וגם גורמי' לה קטטה עם בעלה ואם לאו אין שומעי' לה רב א' בספ' דבר משה ע"ש וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ד סי' קס"ח בודאי יכולה היא שתאמ' לבעל איני דרה עם אנשי' שמצערי' אותי שאפי' הבעל אינו רשאי לצערה כ"ש שתדור בין מה שמצערי' אותה ומסבבי' קטטה בינה ובין בעלה או שלא יבאו אפי' אמו ואחותו בגבולה או שירחקנה מגבול' וכבר ראיתי שכ"כ גם הרמב"ם בה' אישו' פי"ג אבל אם יש בתי' מוחלקי' בקרשי' ואינם נכנסי' דרך חצר א' ולא בפתח א' אינה יכולה לומ' שירחקנה למבוי אחר מיהו יש מבוי שהוא כחצר והוא כל מבוי שאין אדם בוש לאכו' בתוכו וכו' ע"ש משמע בהדיא דאפילו אין גורמי' קטטה לבין בעלה אם מצערי' אותה בלבד יכולה לומר לבעל איני דרה עם אנשי' שמצערי' אותי דגם הבעל אינו רשאי לצערה

סימן

ע"ה

(א) דין א' או תצא בלא כתו' וכו' אבל כל שלא נתן לה אינו רשאי לינח את אשתו ולילך כיון דחייב לה בשאר כסו' ועונה והנשב' לילך לא"י קרוב הדבר דהוי נשב' לבטל את המצוה דחייב לה בשאר כסו' ועונה הר"ן בתשובה סימן ל"ח ע"ש: ועיין בכ"ש סימן ע"ז

(ב) דין ג' אפי' מנוה יפה לנוה תע וכו' לא אמרו אלא מנוה יפה לנוה רע אבל כשיש סכנה לא הרשב"ש בתשו' סי' א' עש"ב

(ג) דין ד' אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה יוצא ויתן כתו' וכו' כ' מהריק"ש בשם הרדב"ז דלא