ערך השולחן אבן העזר עא

(ד) דין ה' מי שהלך למ"ה וכו' אבל אם ידוע בודאי שיצא למקום קרוב ע"ד לחזור לאלתר כדרך ב"א ואחר כך נשתקע שה וכיוצא לכ"ע פוסקי' אפי' תוך ג"ח וכן הורו רבותי הריטב"א. וכן אם נתברר לב"ד שהניח ביתו ריקני' פוסקי' לה מזונו' מיום א' שהלך וכו' הר"ש דוראן בספר חוט המשולש סי' ו' ע"ש

(ה) הגה אין פוסקי' לה למפרע וכו' וכל שלא לוותה ושלא היה בידה משכו' מחלה אותם וכן דין מ"ו אפי' באשה שהלכה לבית אביה מפני מריבה שהי"ל עם בעלה כיון שלא מסרה בפני עדים מודעא שלא מחלה אותם הריטב"א וכ"כ הרא"ה שם דאפילו מכרה מנכסי מלוג שלה וניזונת מחלה וכו' ע"ש

(ו) דין ז' מי שהלך למ"ה והפקיד כלים וכו' ראובן נתן חפץ לשמעון להוליך לאשתו למזונו' וקפצו ליסטי' על שמעו' ולקחו מקצת ממנו ובבואו אצל אשת ראובן תקפתו לדין תן לי מה ששלח בעלי על ידך ואמ' שמעון נטלוהו ליסטי' ממנו עם מעותיו וחייבוהו ב"ד לישבע ואמ' שמעון ראו אם מן הדין י"ל לישבע לה או לבעלה בפניו דין זה פשוט מדתנן בני העיר וכו' אלמא כיון דבני העיר חייבי' לשלם שקלי' אחרי' תחתיהם השליח נשבע להם ה"נ כיון שראובן חיי ליתן מזונו' אחרי' לאשתו נשבע השליח לראובן ולא לאשתו וכו' ראב"ן בספרו דף צ"ו ע"ש

(ז) דין ח' הלך בעלה ולוותה ואכלה חייב לשלם ז"ל ראב"ן בתשו' בסוף הספר על ראובן שתבע את שמעו' לדין וטענו בהיותך במ"ה הלויתי לאשתך על קונט' של סליחות ובחזרתך ממ"ה בקשת ממנו להשאילם לך וכן עשיתי ועתה השיבם לי ענה שמעו' אותו הקונט' אבדתי בב"ה ואלו הם בידי לא הייתי מחזירם לך כי שלי הם תשו' דעתי נוטה שאם מודה אשת שמעו' חייב שמעו' לפרוע חוב אשתו דתניא וכו' ואל תשיבני דפ"ב דכתו' מי שהלך למ"ה ועמד א' ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קה"צ דהתם כיון שעמד מאליו שהבעל לא א"ל לעשו' וגם היא לא לוותה הימנו למי יתבע חובו הילכך מפסיד אבל לוותה ואכלה הבעל משלם וכו' ואין שמעו' יכול לומ' אלו היו בידי לא הייתי מחזירם לך כי שלי הם אלא יחזיר וכו' ע"ש

(ח) אם בעלה בעיר ותבעה האשה מזונו' ולא רצה לתת להם והיא לותה ואכלת ויש עדים שלוותה יגבה המלוה מהבעל לפי שהוא חייב כמזו' וכו' הרשב"ש בתשו' סי' קס"ט ע"ש ואפשר דא"צ עדי' שלוותה אלא בנ"ד שמתה האשה אבל נראה דאפילו היא חיה וטוענת בריא שלותה צריכה להביא עדים שלוותה

(ט) הגה ואם אין האשה כאן תובע לבעל וכן אם מתה האשה אם הבעל מודה משלם ואם לאו שהוא טוען הנחתי לה מזונות או נ"מ ממעשה ידיה אכלה שהם הספיקו לה אינו יכול לטעון כנגדו בריא שלא הספיקו לה הרשב"א בתשו' ח"ב סי' קע"ב ע"ש ובסי' ע"ג ונראה דא"צ הבעל לישבע שבוע' היסת דדוקא עם האשה שטוענת בריא לא הנחת נשבע הבעל היסת אבל עם המלוה שאינו יכול לטעון בריא כנגדו ליכא שבוע' אלא ח"ס והכנ"ג אות כ"ח כ' אם מתה האשה והבעל טוען הנחתי לה מזונות נשבע ונפטר ול"ד נשבע ונפטר אלא אפי' אם הפקיד פקדון ביד הזן את אשתו נשבע ונוטל פקדונו הרשב"א סי' תתפ"ד ע"ש ולאדק

(יו"ד) מיהו אם היו חייבי' לבעל וכו' כ"כ הגמ"ר וז"ל מעש' בא' שפרנס את בתו לבסוף תבע מחתנו מה שהוציא עליה והיה החתן מסיק זוזי בחמיו וטען חמיו אני פרנסתי' ממה שהייתי חייב לך מדר"ן שמוציאי' מזה ונותני' לזה והשי' ר"ש שהדין עם חמיו וכו' ע"ש ונראה דל"ד חי יב לו דה"ה אם היה פקדון אצלו ותפסו דהא מוציאי' מדר"ן כמבו' בח"מ סימן ק"ה ע"ש בהסמ"ע סקי"ג וכ"כ מור"ם בהגה סימן קכ"ח דין א' אם היה בידו משל חבירו ופרע חובו מה שעשה עשוי וכ' הסמ"ע דיש ללמוד ממ"ש הטו' ומרן בסס"י ק"ה דאם מסרו הנפקד ליד מלוה פטור וכו' וכמ"ש מרן הב"י שם הטעם דדוקא כשבא זה הפורע לגבות ולהוציא מצי למי' מפייס' וכו' ע"ש. הרי דגם בפקדון מהני תפיסתו (אה"ב בהדיא סיים כן הגמ"ר וז"ל ואפי' אם לא היה חמיו חייב לו וכו' דר"ן שייכא אפי' בפקדון כדאמרי' בפ' שור שנגח ועוד הביא מפ' ג"פ וכו' ע"ש)

(יא) דין ט' ושחקה אין לה מזונות כ' ה' ב"ש אף על גב דקי"ל כשאומ' צאי מעשה ידיך יכול להדירה מהנאה כמ"ש הטור בסימן ע"ב ובי"ד סימן רל"ה היינו שאמ' מרצונה וכו' וכצ"ל לדעת רש"י דכ' להדי' ר"פ שני דייני דאינו יכול לומר בע"כ צאי מ"י ובריש פ' המדיר מבואר כשאמ' צאי מ"י יכול להדירה ע"ש ואכתי ק' דבר"פ המדיר בעי למי' מתוך שיכול לומר לה צאי מז במזונתי' נעשה כא"ל וכו' א"כ אפי' בע"כ יכול לומ' לה כן אלא דדחי לה מדר"ה דלא אמרי' מתוך וכו' אלא באומ' וכו' א"כ באומ' כן בפירוש אפילו בע"כ מהני ושוב ראיתי בא"ז שכתב תר"י וז"ל וכת' רש"י דמי שהלך למ"ה ואמ' לאשתו בשעה שהולך צאי מ"י במזונותי' אינו רשאי אלא א"כ הסכימ' בדבר היא או אם מספיקי' לה מ"י ונראי' דבריו דודאי גם היא אינה מתרצית בדבר מה טעם הוא לומר שיכול לעקור תקנת חכמים ולומ' צאי מ"י במזונותי' ובשלמא אליבא דמסקנא דאסיקנא באומ' לה צאי מ"י במזונותי' ניחא דמצינא לפרושי שאמר לה והיא נתפייס' בדבר אלא מעיקרא היכי קאמ' נעשה כאומ' לה והלא אינו מועיל לה האמירה אלא אם כן מתפייס' בדבר וי"ל דהתם נמי ה"ק כיון שהאשה זו רגילה לעשו' כשיעו' מזונותי' נעש' כאומ' לה צאי מ"י במזונותי' והיא מתרצית בדבר עכ"ל. וט"ס יש וכצ"ל וא"ת דבר"פ המדיר משמ' דיכול לכופ' ובשלמא אליבא דמסקנא וכו' ומ"ש משם רש"י אא"כ הסכימה בדבר היא או אם מספיקי' לה מ"י אע"ג דמיירי התם בדספק' ואפ"ה פירש"י דאינו יכול לכופה י"ל הרי כ' התוס' שם קטנה וספקה וא"ת הואי' וספקא נימרו לה ב"ד צאי מ"י במזונותי' ולמה יורדי' לנכסיו למאן דחייש לצררי ואי לא ספקה א"כ היכי מחלה למ"ד צאי מ"י והא אין מחילת קטנה כלום וי"ל כגון דספקא לדברים גדולים ולא ספקא וכו' א"כ אם ספקה אפילו לדברים קטנים אפש' דיכול לומ' לה צאי מ"י במזונותיך אפילו לא קבלה עליה והתם דמיירי בדספקא לדברי' גדולי' ולא לדברים קטני' הוא דבעי' רצונה וכ"כ הרא"ה שם והא דאמ' ר"פ חיישי' שמא אמר לה צאי מעשה ידיך וכו' לאו למימר' דיכול למימ' הכי ע"כ וכו' שאינו יכול לכופה אלא בכדי ה' סלעים וכו' אלא כלומ' צאי