ערך השולחן אבן העזר ע
Erekh Hashulchan even haezer 70 · ערך השולחן אבן העזר · free full Hebrew text
Open in the reader →אלא לכל מילי וכו' דכל שהוא יודע אם משקרת אינה מעיזה פניה ולכאו' נראי' הדברי' ק"ו השתא היצא שבאתה להפקיע עצמ' ממנו אינה מעיזה כ"ש היכא דיתבה תותי' אלא כמדומה לי שראיתי סברא להפך דוקא להפקיע עצמה ממנו אינה מעיזה וכו' ע"ש וכבר כ' בדין ד' שכן כ' סברא זו הח"מ והב"ש בסי"ז דדוקא להפקיע עצמה מבעלה אינה מעיזה וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' ש"ט עש"ב וכן מוכח מדברי התוס' שכ' דחזק' דאין אדם טורח בסעודה ומפסי' עדיפא מחזק' דאין אדם פורע בתו"ז ואין מיגו עומר כנגדה דא"א הרי איכא חזק' דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה כנגדה ואוקי חזקה כנגד חזקה ואמרינן מיגו
(א) דין ב' מזונותי' וכו' כ' הב"ש הרמב"ם ס"ל דג' מה"ת והרמב"ן והר"ן ס"ל דמזונו' וכסו' מדרב' והרא"ש והמ"מ ס"ל דמזונו' דרבנן ועונה וכסו' דאוריי' וא"כ רוב הפוסקי' ס"ל דמזונו' דרבנן נגד הרמב"ם אבל בתשו' מהר"ם הארוכו' סימן רל"ב כ' וז"ל ולכאורה משמע דמזוני' דאורייתא ואף על גב דתני' בפרק נערה תי' מזו' תחת מע"י אלמא דמזו' דרב' נר' דהל' כאידך ברייתא דכולהו ס"ל דמזונות דאורייתא ת"ק וראב"י דמשנתו קב ונקי ס"ל נמי דמזו' דאורייתא כדמסי' במכי' מזו' מנין אמ' ק"ו ומה דברי' שאין בהם קיום נפש כך דברי' שיש בהם ק"נ עאכ"ו והשתא כולהו תנאי ס"ל מזו' דאורייתא לכך תנא דבריי' דתי' מזו' תחת מע"י לר"ה דהל' כוותי' מגיה הבריית' בפ' אע"פ תני מעשה ידיה תחת מזו' וכו' וע"כ צ"ל כן דמנ"ל לתלמודא דלר"ה מזו' דרב' כיון דמגיה הברייתא תי' מע"י תחת מזו' ולא אשכחן תנא בעלמ' דלימא דמזו' דרבנן אלא ע"כ כדפי' וכן מצאתי שפ' המיי' וכו' עכ"ל הרי דמהר"ם ס"ל דמזונו' נמי דאוריי' כהרמב"ם והר"א ממיץ בס' יראים סי' קצ"א כ' ולראב"י מזו' ועונה מדרבנן ע"ש
(ב) דין ד' אם אמ' איני ניזו' ואיני עושה שומעי' לה נס' ה' קמ"ר אם לקחה האשה קרקע ממע"י אחר שאמ' איני ניזונת ואיני עושה אם יש לבעל פירות ונר' פשוט דיש לבעל פירו' כמ"ש התוס' בכתו' דנ"ט בד"ה כ"ע וכו' וא"ת ואיך יכו' להפיר והא אין זה מדברי' שבינו לבינה וי"ל וכו' א"נ גם חלקה משועבד לה שיקח בהם קרקע והוא יאכל פירות וכו' ע"ש. וה"נ באו' איני ניזונת וא"ע דהתוספות בד"ה שמא יגרשנה וכו' כ' לרב וכו' ל"ל למינקט שמא יגרשנה לימא שמא תאמ' איני ניזו' וא"ע וכו' וא"א איך יכו' להפר הא אין זה מדברי שבינו לבינה אלא צ"ל משום דאוכל פירות ובירוש' מוקי מתני' באינו מעלה מזונו' אבל אם מעלה מזו' ד"ה קדשו ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכי' פירות וכו' וכ' ה' שדה יהושע אפי' מע"י שלה לדברי ר"י הסנדלר למה חולי' הרי הם משועבדי' לאיש שימכרו וליקח בהם קרקע ויאכל פירו' וא"כ לעולם אותם פירות הוו קדש דשלו הם ע"ש (אה"ב עיין להתוס' בד"ה א"צ וכו' ולהח"ה ולמהר"ם שיף). והרדב"ז בתשו' ח"א סי' ק"צ כ' דאם התנה הבעל עמה שמע"י לעצמה אין לבעל פירות כיון דכ' לה בעודה ארוסה וכו' ומ"מ מודה אני שאם תמות יירשנה שהרי לא סילק עצמו מירושתה וכו' הילכך כיון שהתנה עמה שלא יזכה במע"י אין לו בהם ולא בפירותי' כלום וכו' ואפי' קנת' במע"י קרקע אין הבעל אוכל פירות שכבר נסתלק מהם וכו' ע"ש ונר' דנסתלק אפי' מפירי פירותי' אבל מתה יורשה כמ"ש הרמב"ם והטור ומרן בסי' צ"ב כשא"ל בעודה ארוסה דו"ד אין לי בנכסיך אם קנו מידו הרי סילק עצמו מגוף הקרקע ואין לו בנכסים פורות בעולם וכ' הב"ש משמ' אפילו מפירי פירות והרא"ש כ' אפילו מירושה נסתלק כיון דא"צ קנין ועשה קנין אבל מהרמב"ם והטור משמע דלא נסתלק אלא מהפירו' ע"ש
(א) דין ב' בעל שרצה ליתן לאשתו מזו' וכו' משמע דאם רצה הבעל יכו' לעשות כן אפילו שלא ברצון אשתו וה' נ"מ דף קס"ד כ' דמדברי הטו' ורי"ו נר' דס"ל דגם הרמב"ם מודה דה"ד אם האש' קבלה כדברי הירוש' וכ' ה' יד אהרן שכן נר' מדלא השיגו הראב"ד ע"ש וכן נראה דעת הרשב"ץ בתשובה ח"ב סי' רע"ה מיהו מ"ש שם דאם עשה כן שלא ברצונה דינו כדין מורד על אשתו ע"ש אין נראה כן דהא כמה פוסקים ס"ל דמורד במזו' לא הוי מורד אלא כופי' אותו ליתן לה מזונו' וגם למ"ד דמורד למזו' הוי מורד ה"ד כשלא רצה ליתן לה מזו' כלל אבל אם נתן מזו' ורוצה להיות אוכלת ושותה לעצמה לא הוי מורד. וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ד סי' ע"ב והרמב"ם כת' שאם רצה הבעל לתת לה מזו' לעצמה בבית מיוחד הרשו' בידו ולא הודו לו חביריו ואף רבי' מודה שהיא לאו כ"כ לומ' לבעלה שיתן לה מזו' לעצמה בבית מיוחד ומ"מ אם באה בטענה ברורה מפני דברים שעשה לה שלא כדין צרי' שיתן לה מזו' שלמי' במקום שהיא והיא נותנת לו מע"י אבל אם יצתה שלא בטענה אינו חייב לתת לה מזו' שלמי' וכענין שאמ' בפרק הנושא גבי אלמנה שאמ' א"א לזוז מבית אבא שאין נו תני' לה אלא כשהיא באה בטענה ברורה אבל כשלא באה בטענה ברורה לא יהבי' לא אלא כברכת הבית וכו' כי דין אשה עם בעלה ואלמנה עם היורשי' דין א' יש להם ע"ש ועיין סי' צ"ד ס"ו
(ב) דין ג' ואם היה עני ביותר וכו' אם יכולה לעשו' מלאכה ולצמצם את עצמה אין כופי' אותו להוציא וכו' הר' נ"מ דף קי"ד וכ"כ ריא"ז בפרק אע"פ אם אין ידו משגת וכו' וגם היא אינה מסתפקת ממע"י כופי' אותו להוציא וכו' ותהא כתוב' עליו וכן ש"י מיי' ע"ש
(ג) דין ד' הנושא אשה ואח"כ נשתטי' חייב לזונה וכו' כ' הב"ש סקיו"ד דמיירי כאן בשוטה דאין יכולה לשמו' את גיטה אז אינו יכו' לגרש אותה מדאוריי' ע"ש והרשב"א בתשו' ח"ב סי' שפ"ב כ' וז"ל אינו פטו' לא ממזו' ולא מרפואתה אלא במגרש וכו' וזו שנשתטי' אינו רשאי לגרשה בגט וכמו ששנינו בפר' חרש פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוצאה רצה יקיים נשתטי' לא יוצא ואוקימנא אפי' ביודע' לשמו' את גיטה אלא שאינה יודעת לשמו' את עצמה וכו' ע"ש הרי דס"ל דאפי' יודעת לשמו' את גיטה כיון שאינה יודעת לשמו' את עצמה אינו יכו' לגרשה וחייב במזו' ורפו':