ערך השולחן אבן העזר סט

אלא קאמר שלמה הייתי הו"ל כברי' וברי' הילכך חזי' אי חד ס' הוא מתסרא כיון דאיכא מעשה ודאי הו"ל ס' דאוריי' וס' דאוריי' לחומרא וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאם הוא טוען שמא והיא טוענת בריא נאנסתי נאמנת דלענין איסו' אמרי' ברי' ושמא ברי' עדיף ודוקא לענין כתו' וכ"כ הרא"ש שם וז"ל ומצאתי כתו' בשם הר"י דאם אמרו אמת שפתחה פתוח ונאנסה מותרת וכו' וקיים דבריו מההיא דהיתה מעוברת דאלים ליה לר"ג ברי' ומכשי' העובר אף על גב דלית ליה חזקה דכשרות ואפי' ברוב פסולי' וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי אע"ג דחזק' ממו' מסייעא לרוב ברצון אפ"ה אלים ליה ברי' ומהימנא ע"ש וכ"כ המ"מ דין י"ג כמ"ש דדעת רבי' אע"פ שרוב העיר שזינתה בה פסולים לה כשר הוולד אף ע"ג דלא הי"ל חזקה דכשרות לפי שהדין כך הוא שהיא נאמנת ולא החמירו בהוולד כלל לפי שאם היו מחמירי' בו לבא בקהל לא הי"ל תקנה והרי דין הוולד כדין האשה שנשאת וכו' ע"ש וא"כ ה"נ אם האשה טוענת ברי' שנאנסה נאמנת וכ"ש דבחזק' כשרות היא וכן ראיתי בס' בשמי' ראש סימן קנ"ד תשו' ר"ש על אשה א' שהלך בעלה למ"ה כמו שנה ואחר ו' חדשי' ללכתו הוכר לה העובר כמו לאשה אחרת בג"ח וכו' ובמשלם שתא כשכרעה לילד שלחה אחר הרב וספר' לו בבכי איך שבלילה א' בא גוי דרך חלון וחרבו שלופה בידו נאנסה וממנו הרה ומה שהכחישה עד עכשיו כסבורה אולי תוכל לחפות שלא יהיה לה פגם ואמרת אתה שראוי להאמינה במגו דאב"א מבעלה דהא פסקי' כרבה תוספאה דעביד דאשתהי תריסר ירחי שתא סבור אנ' בהך דרבה תוס' דלא איירי אלא דנימא יוכיח סופה על תחי' שלא היה זה מן הוולד אשמו' רבה תוס' דמהימנא ואין הוולד ראיה דאפשר שישהה מלצאת וכדמשמ' מלשונו דהיינו רק שלא יצא בזמנו וכבר נגמר אבל היכא דלא הוכר עוברה בשליש הא' שאין זה מן הסדר דכל הנשי' בשליש הריונה דהיינו ג"ח העובר ניכר וכ"ש זה שלפי האמת הוכר בזמנו הנה תחי' מעיד על סופו כי לא נתעברה אלא לאחר מזה אבל אומר אני דמהימנא לה דנאנסה אבריא דידה וטעמא דמשארסתני נאנסתי לאו משו' מיגו אלא משו' ברי' דר"ג אלים ליה ברי' וסמכי' אפי' לפסו' יוחסים מדינא וכו' אבל בזאת האשה כשדה זו דמיא שחרבו בידו ואנוסה גמור' היא אלא שהדבר צריך בדיקה גם להסתכל במעשיה וכו' עכ"ל וכתב הרדב"ז בתשו' ח"א סי' קע"א וז"ל דאפי' למ"ד דגם בוגרת י"ל טענת דמים מ"מ מודים דכי היכי דנאמנת לומר מ"ע אני כיון דטענה הכי ודאי נאמנת ולא אמר נאמן לאוסרה עליו אלא במכחשת ואומרת בתולה שלמה נבעלתי זה בשות' אבל בטוענת מ"ע נאמנת שלא תהיה אסו' לכהן וכ"כ הר"מ והרשב"א והר"ן והריב"ש ורוב האחרונים הילכך וכו' אבל מה שראוי לדקדק אם תהיה מותרת אפי' לדעת הרמב"ם שכ' בפי"ח וכו' דחה דברי המ"מ דא"כ שהרמב"ם חולק על כל האחרוני' וא"א לא שתק הר"ן והריב"ש שהם אחרונים לומר בהרמב"ם חולק לפי' אני אומ' שהוא סובר כסברת האחרונים ומש"ה קאמר דרוסת איש שהודית שנבעלה קודם קידושי' א"כ כשותקת דשתיקה כהודאה או באומרת בתולה שלמה נבעלתי והוא מכחישה דליכא אלא חד ס' ואסו' אבל בטוענת מ"ע אני בברי' נאמנת אפילו לענין שלא תאסר על בעלה הכהן וכו' ע"ש

וה' פני יהושע הק' דאפילו אשת כהן אם טענה מ"ע אני פשיטא דנאמנת וא"כ אפילו טענה שזינתה קודם ארוסין ההא נאמנת במגו דמ"ע אני תחתיך ול"ל דלא הוי מיגו דכיון דמ"ט לא שכיח דהא רוב הפוסקי' הסכימו דאפי' מטענה דלא שכי' אמרי' מיגו כמ"ש הש"ך בח"מ סי' פ"ב ע"ש וכו' עכ"ל. וכבר כ' בס' עה"ש ח"מ סי' פ"ב בדיני מיגו דהא דנאמ' לומ' בשטר כי"ס החזרתי במגו דנאנסו אע"ג דנאנסו לא שכיח כבר כ' הדרישה בסי' ק"ח ובהסמ"ע שם סקי"ז משו' דבטענת החזרתי איכא העזה נגד חבירו בטוען ברי' ואם היה משקר היה טוען נאנסו דהוי ברי' ושמא וליכא העזה אבל אם גם בטענת המיגו איכא העזה לא אמרי' מגו מטענה דלא שכיחא וכן מ"ש הטור ומרן בסי' קל"ג דאם א"ל אל תחזי' לי אלא בעדי' והוא אומר החזרתי ביני לבינך נאמ' במיגו דיכול לומ' נאנסו כ' הפרישה אע"ג דטענת נאנסו גרועה דלא שכי' מ"מ טענת החזרתי ג"כ גרועה היא דהוי העזה לבן נאמ' במיגו ע"ש וא"כ דוקא גבי טענת החזרתי אמרי' מיגו מטענה דלא שכי' משום דטענת החזרתי איכא הטזה והיל"ל נאנסו דליכא העזה אבל היכא דבב' איכא העזה או בב' ליכא העזה כי הכא לא אמרי' מיגו מטענה דל"ש

(ח) דין ח' אבל התוס' י"ל וכו' כ' הט"ז משו' דחזק' שאין אדם טורח וכו' אינה חזק' גמו' דודאי י"ל שעכשיו נעשה לה שונא אלא דלעיקר הכתוב' שאינו נותן מדעתו אלא מתקנת חכמים מהניא חזק' זו וכו' ע"ש וליתא שהרי כ' התוס' דף ט' ע"ב בד"ה לא וכו' וז"ל אבל ק' דליהמנא במיגו דאב"א מ"ע אני וכו' לכן נר' דהוי מיגו במקום חזקה דאין אדם טורח בסעי' ומפסיד' אע"ג דבעיא היא בפ"ק דב"ב אי אמרי' מיגו במקו' חזק' או לא שמא חזק' דהכא עדיפא וכו' וכבר כת' מהרימ"ט חא"ה סימן כ"ז דחזק' דאין אדם פורע בתו"ז עדיפא מרובא דהא בלא מיגו אינו נאמ' ומוציאי' ממון ואלו ברובא אין מוציאי' ממו' דאין הולכי' בממו' אחר הרוב אלא דהא דאמרי רובא עדיפא מחזק' היינו חזק' שאינה באה מנח בברא אלא דאמרי' העמיד דבר על חזקתו אבל חזקה דאין אדם פורע בתו"ז באה מכח סדרא דחשי' בעדי' וכו' ע"ש וכ"כ מהריק"ו סי' ע"ב וז"ל ועל אשר כ' דהסברא נכונה די"ל חזק' דאוקי ממונא בחזק' מריה נגד חזק' דר"ה ידוע הוא כי כמה חזקו' יש בתלמוד אשר מחמתם מוציאי' ממון כגון חזק' דר"א בפ"ק דב"ב וחזק' דאין העדי' חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול וכו' וטעם נכון למבי' דא"ל אוקי ממונא בחזק' מריה אלא כנגד חזקה דאתייא ממילא כגון חזק' הגוף וכו' אבל כנגד חזק' התלויה בסבר' דקי'"ל לרבנן דהכי הוא פשיטא דלא העמוד חזק' ממו' וכו' עש"ב וא"כ כ"ש חזק' דאין אדם טורח בסעודה ומכסי' שבאה מכח סברא וחזקה דממונא מסייע לה והרי בחזק' דאין אדם פורע בתו"ז אב"ל אי אמרי' מגו כנגד' וחזק' דאין אדם טורח בסעודה לא מהני מיגו כנגדה א"כ חזק' אלימתא היא והר' פני יהושע בחי' כ' ואולי דמסתפינא לידון בדבר חדש נלע"ד טעם אחר דאי כתו' דאורייתא ואי לאו חזקה דאין אדם טורח וכו' היה בדין שהאשה נאמנת דקי"ל כר"ה דחזק' דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה ול"ד לענין גרשתני