ערך השולחן אבן העזר ו

ר' אני מאמי' להאכי' בתרו' מפני שבידו להאכי' בתרומה וכו' ואיני מאמי' ליוחסי' לפי שאין בידו להשיאו אשה לבדו כלו' דלענין יוחסי' כיון דבעי' ב' עדים אלמא עדו' גמור בעי' ואין תו' עדו' משו' מיגו וכו' הילכך אף בצירוף אחר עמו אינו נאמן אע"ג דאיכא האי מיגו דרחמנא פסליה אבל לענין תרומה שהאימינה תו' ע"א אין זה מדין עדו' ממש אלא מדין בירור וכו' הילכך שייך בה מיגו וכו' והמ"מ בפ"ך מה' א"ב הביאו בקיצור עש"ב א"כ אין קרוב נאמן אלא מכח הפה שאס' וכו' אע"ג דע"א בעלמא נאמן וגם לדעת הרמב"ם דאפי' ידוע שהוא בנו נאמ' לומ' שבנו כהן אע"ג דליכ' מיגו נראה דהתם שאני כמ"ש הרא"ש בפ' הנזקי' סי' י"ב וז"ל אינו נאמן לו' כהן אני להאכילו בתרומה וכו' ואע"ג דעבי' לאגלויי וה"ט משום דהוי שבח כהונה וריוח מתנות כהונה לו ולזרעו ולדורותיו ע"ש א"כ אע"ג דקי"ל דאדם נאמן על שלו אפי' היכא דאיתחזק איסו' מ"מ לענין כהונה אינו נאמן על עצמו לאכול בתרומה וה"נ א"ל אע"ג דקרוב נאמן בכל האיסורי' לענין כהונה אינו נאמן אלא במיגו

סימן

ד'

(א) דין י"ד וכיון דפלוגתא הוא הוי ס' ממזר כ' הרשב"ש בתשו' סי' תקל"ו וז"ל וכל שהודה האב שלא בא הוי ממזר ודאי וכל שהודה לאשה שבא הוי כשר ואי ליתיה קמן ולא יבא לעולם ואינו במקום שנוכל לשאול אותו בזה הוא דסובר הרמב"ם דהוי ודאי ממזר כיון דאשתהי יותר על תריסר ירחי שתא ובה"ג כ' דהוי ס' ממזר וכן יראה מדברי הרא"ש בפ' יו"ד יוחסי' דלדעת בה"ג הוי ס' ממזר ולישנ' דדילמ' הכו משמע עכ"ל מבו' דס"ל דאם הודה האב שבא כשר לכ"ע ואם הודה שלא בא הוי ממזר ודאי לכ"ע וכ"כ הרא"ש בפ"י יוחסין לדעת בה"ג דההיא דרבה תוספ' מיירי כשהבעל מודה שלא בא וא"כ ל"פ אלא כשאין הבעל לפנינו לשאול אותו דהרמב"ם ס"ל דהוי ודאי ממזר ובה"ג ס"ל דהוי ס' ממזר ומ"ש הרשב"ש סי' צ"ב דלא אמ' אלא כב' מודי' לא דק דאם ב' מודי' לכ"ע כשר אלא כשאין הבעל לפנינו לשאול אותו ס"ל לבה"ג דהוי ס' ממזר ועמ"ש בסמוך אות ג'

(ב) הנה אבל תוך יב"ח אין לחוש דאמרי' דאשתהי וכו' כ' בתשו' בשמי' ראש סי' קנ"ד על אשה שהלך בעלה ממנה ואחר ו' חדשי' ללכתו הוכר לה עובר כמו לאשה אחרת כט"ח ויצא עליה קול שזינתה והיא הכחישה ובתשלום שנה כשכרעה לילד שלחה אחר הרב וספרה לו בבכי איך שבלילה בא גוי דרך החלון וחרבו שלופה בידו ואנסה וממנו הרה ומה שהכחיש' עד עכשיו כסבורה אולי תוכל לחפות שלא יהיה לה פגם ואמרת אתה שראוי להאמינה במיגו דא"בא מבעלה דהא פסקי' כרבה תוספא' דעביד דאשתהי תריסר ירחי שתא סבור אני בהך דרבה תוס' דלא איירי וכו' אבל היכא שלא הוכר עובר' בשליש הא' שאין זה מן הסדר דכל הנשי' בשליש הריונה דהיינו ט"ח העובר ניכר וכו' תחילתו מעיד על סופו דלא נתעברה אלא לאחר מזה אבל אומ' אם בפשיטות דמהימני' לה דנאנס' דברי' דידה וטעמא דמשארסתני נאנסתי לאו משום מיגו אלא משום ברו' דר"ג אלים ליה ברי' וכו' ע"ש ונר' דודאי אמרי' מיגו אפילו באיסו' וכמו שהוכחתי בדיני מגו וק"ו הוא אם בממו' דאין הולכי' בממו' אחר הרוב אמרי' מיגו כ"ש כאיסו' דהולכי' בו אחר הרוב ואף ע"ג דהא דרבה תוס' שישהה העובר יב"ח מילתא דלא שכיח' היא אמרי' מיגו אפי' מטענה דלא שכיחא כדעת הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' שס"ט ע"ש ועוד שכ' בתשו' בעי חיי חא"ה סי' ח"י דה"ד בברי' וברי' אבל אם התובע טוען ברי' והנתבע טוען שמא אמרי' מיגו דלא שכיח אפי' להוציא ממון והוכיח כן ממ"ש הרא"ש בפ"ק דכתו' גבי האומ' פ"פ מצאתי דנאמן להפסיד' כתו' וכו' דאין נאמנת במיגו דמ"ע דמ"ע ל"ש וכו' ואילו באומ' משארסתני נאנסתי לר"ג נאמנת במיגו דמ"ע או דיש לחלק בין ברי' וב"רי לבר"י ושמא ע"ש א"כ הכא נאמנת לומ' נאנסתי במיגו דא"בא מבעלה דבברי' ושמא אמרי' מיגו אפי' מטענה דלא שכיחא ואפי' להוציא ממו' וכ"ש באיסו' מיהו בתשו' הרשב"א שם כ' שה"ר דן אשכנזי ס"ל דמיגו מטענה דל"ש לא אמרי' ומזה הוכיח דמ"ע שכיחא מדאמרי' מיגו דמ"ע והרשב"א השיבו דעיק' טעמא דר"ג משום חזקה דגופא הוא וטעמא דמיגו סניף בעלמא הוא ע"ש א"כ לכ"ע אין חי' בין ברי' וברי' לברי' ושמא דאי לא אמרי' מיגו מטענה דל"ש אפי' בברי' ושמא לא אמרי' וכבר הארכתי בזה בדיני מיגו ע"ש. ומ"ש אבל אני אומ' בפשיטו' דמיהמי' לה דנאנסה בברי' דידה וכו' נר' דס"ל דבטענת נאנסתי נאמנת אפילו ליכא מיגו כיון דטוענת בריא כדעת הר' יונה והר"ן דהא דאומ' פ"פ מצאתי נאמ' לאוסרה עליו ה"ד במכחישתו ואומ' בתולה אני או בשותקת אבל אם אמ' נאנסתי או מ"ע אני לא מיתסרא וכ"כ המ"מ בפי"ח מה' א"ב בשם הרמב"ן והרשב"א ע"ש מיהו המ"מ סיים שיש חולקי' בזה וס"ל דלענין איסורא אינה נאמנת וזה נר' דעת רבי' וכ"פ מרן בסימן ס"ח ע"ש בב"י וכן הסכי' מהר"ם אלשקר סימן צ"ד והביא תשו' הגאוני' ר"ש גאון ורבי' האי גאון שכ"כ מטעם דזנו' שכיח אונס ל"ש ע"ש

(ג) ואפי' הפילה בתשרי ושמעו הוולד בוכה וכו' אשה א' שהלך בעלה במ"ה ושהה קרוב לב' שני' ובא לביתו בי"א לח' טבת ולא הלכה האשה לטבו' עד ך' בו ובח' סיון כ"ג בו ילדה זכר בן ט' שפי' בסימניו וקולו כנער ומת ביום ה' ללידתו ואשה זו יצא עליה קול אחר קול עם כמה בני אדם ובפרט עם איש א' בכמה מיני כיעור ביותר ומתייחד באכי' ושתיה ושנה ובאו עדי' על זה והתרו בהם ב"ד ועברו על ההתראה הנה כת' מרן הב"י בסס"י קע"ח וז"ל מ"ב ראובן בא לעירו בתחי' ח' כסליו אחר שעמד חוץ לביתו קרוב לשנ' ונתעבר' אשתו ובסוף אדר הפילה נפל ן' ז' באבריו וכו' והשיב הר' דוראן מה שהסכמתם שאין לחוש לה כיון שהבעל מחזיקא בכשרו' יפה הסכמתם וכו' ידוע שהיולדת לז' יולדת למקוטעי' ויולדת לט' אינו יולדת למקוטעי' כדאי' בהמפלת א"כ הרי ח' ה' לבן ז' כח' ח' לבן ט' ואין ס' שנפל ן' ח' בוכה ויונק עד קרוב לל' יום וכו' ה"נ ן' ס' יכול להתקיים ולבכו' דאמרי' ן' ז' היה ונגמר מהרה ואע"פ וכו' שהנולדי' לנו הם חלושי היצירה אבל כבר אמרתם בזה טעם נכון לפי שאביו ואמו רמי הקומה וא"כ נכון