ערך השולחן אבן העזר סח

ואחר שטהרה בא עליה וטען פפ"מ וכו' כ' ה' בעי חיי אם קידש סמוך לחופה מותרת לכהן דודאי לא זינתה תחתיו כיון דליכא יחוד וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם בפ"ח מה' א"ב שכ' כהן שקידש אשה וכו' ואח"ז בא עליה וטען שנמצאת דרוסת איש נאסרה עליו וכו' הרי שכת' ואח"ז וכו' הא אם קידשה סמוך לנישואי' אין לחוש שזינתה תחתיו וכו' והגם שנראה מסברא זו להלכה למעשה צריך חיפוש ע"ש וה' ח"מ והב"ש כ' דודאי זינתה קודם ומותרת ע"ש. והכי אמרי' בכתו' דף י"ב ע"א וניחוש שמא זינת' תחתיו אמ' ר"ש כגון שקידש ובעל לאלתר ופירש"י שלא פי' ממנה בין קידושי' לבעילה דודאי לא זינתה תחתיו והיינו שלא לאוסר' על בעלה כהן ע"ש בתוס' וכ"כ מהריק"ש בתשו' סי' ע"א מיהו זו שפירסה נדה נראה דאסור' לו דחיישי' שמא זינתה תחתיו בימי נדתה דשייך יחוד והרדב"ז ח"א סי' קע"ה התיר מטעם אחר שדעת קצת גאונים בוגרת אין לה טענת דמים א"כ הוי ס"ס ס' נבעלה ס' לא נבעלה ואת"ל נבעלה ס' תחתיו ס' אינה תחתיו וכו' ואפי' לדעת האחרונים דבוגרת יש לה טענת דמי' אינו נאמ' לאוסרה עליו אלא במכחשת ואומ' בתולה שלמה נבעלתי וכו' אבל בטוענת מ"ע נאמ' וכו' וזו שטענה נפלתי לא נאסר' עליו עש"ב ונר' דלדידן דקי"ל דבוגרת י"ל טענת דמי' ואין לה טענת פ"פ אם מצא דם וטען פ"פ והיא בוגרת מותרת דהוי ס"ס ס' נבעלה ס' לא נבעלה ואת"ל נבעלה ס' תחתיו ס' אינה תחתיו מיהו הריב"ש סי' קצ"ב כ' בשם התוס' דה"ד בס"ס המתהפך אבל ס"ס שאינו מתהפך לחומרא ונמשכו אחריהם כמה אחרוני' אבל מדברי התוס' בכתו' דף ט' ע"ב בד"ה אי למיתב וכו' נר' דס"ל דאפי' ס"ס שאינו מתהפך הוי ס"ס וכבר כ"כ הרב בס' א"ז שם די"מ דלא אמרי' ס"ס אלא כשמתהפך בכל צד וכ"כ גי' תוס' אבל התוס' ס"ל דלא בעי' מתהפך עש"ב ועיי' בה' כנה"ג אות כ"א וא"כ נר' שזה דעת הרדב"ז שהתיר בוגרת לכהן מכח ס"ס ס' נבעלה ס' לא נבעלה ואת"ל נבעלה ס' תחתיו ס' אינה תחתיו דס"ס זה אינו מתהפך דלמ"ד דבעי' ס"ס המתהפך אסו' אבל אם לא מצא דם למאי דקי"ל דבוגרת י"ל טענת דמי' ליכא ס"ס ואסו' לכהן ולענין כתו' בטען פ"פ והיא בוגרת אע"ג דאיכא ס"ס ס' לא נבעלה ואת"ל נבעלה ס' תחתיו נאנסה נר' דאינה גובה כתו' דהא דשרי לה לבעלה אלא מפח ס"ס ס' לא נבעלה וס' אינה תחתיו ואיך נאמר ס' תחתיו נאנסה לגבות כתו' דהוו תרתי דסתרן והתוס' בקמא דף י"א ע"א בד"ה דקא מטהרת וכו' כ' וא"ת ואמאי לא יהיו טהורים דילמא ביום א' יצא ראשו או רובו ואפי' לא יצא דילמא הוא זכר וי"ל דלא מצי' למישרי בש"ס דהוו תרי קולי דסתרי אהדדי שאם תראה יום מ"א תשתרי נמי מס"ס דשמא לא יצא רובו ביום א' ואפי' יצא רובו דילמא נקבה היא והשתא בתחי' התרנו משום דשמא זכר השתא נתירנו משו' שמא נקבה הרי ממ"נ נעשה איסור וכו' עכ"ל הרי מבו' דס"ל דאפי' ס"ס שאינו מתהפך הוי ס"ס דהך ס"ם לא מתהפך אלא משום כיון דסתרי לא אמרי' מיהו מוכח שם דאם יש מקצת שליא בלא ולד יום א' טהורה משום ס"ס שמא לא יש ולד ואפי' יש שמא לא יצא רובו כמ"ש רש"י והא א"כ אם תראה ביום ט"ו תשתרי נמי מכח ס"ס שמא יצא רובו ביום א' ואת"ל לא יצא רובו ביום א' שמא זכר

הוא

(ו) ואם היא אשת ישראל מותר' לו כ' הח"מ אבל כתו' אין לה דליכא אלא חד ס' שמא תחתיו נאנסה אבל אם נבעלה מקודם לכן הרי כינסה בחזק' בתו' ואין לה כלו' וכ' הב"ש משמע אם היה ס"ס לא היתה מפסדת הכתו' דמהני ס"ס להוציא ממו' וכן מבו' בהתוס' והט"ז סי' ס"ז תמה על התוס' דא"כ ק' דשמואל אדשמו' דהוא ס"ל דאין הולכי' בממו' אחר הרוב וק"ו לס"ס דרוב עדיף מס"ס וראיה מדברי התוס' דף ט' בד"ה ואב"א וכו' ואור"י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמו' אלא מדרבנן לכך במקום ס"ס שרי וכו' משמע דאם היה רוב גמור עדיף מס"ס ע"ש. וליתא דס"ס עדיף מרוב כמבואר בתשו' הרשב"א ח"א סימן ק"א ע"ש וכ"כ הכנה"ג בס"ז אות מ"ט בשם מהרי"א. ומהריב"ל ע"ש ומה שהוכיח מהתוס' דכתו' דרוב גמו' עדיף מס"ס לא דק דהתם כיון דצד א' מב' צדדי הס' הוי רוב לא חשיב ס"ס אבל כשיש ב' צדדי' שקולי' דהוי ס"ס גמור עדיף מרוב גמור וגם שהרא"ש בתשו' כלל כ"ו כ' דס"ס הוי כרוב דאזלי' בתרי' בכל דבר שהרי יש פאן ב' צדדי' וכו' ע"ש ומ"מ דעת רוב האחרוני' דבעלמא אפ' בס"ס במציאות אין מוציאי' ממון והכא שאני כיון שרוצה להפסיד' כתוב' מטעם שהיא אסור' לו א"כ בס"ס שהיא מותרת לו ככל ס"ס באיסו' לא שייך למי' שתפסיד כתו' כיון שמותרת כמ"ש הש"ך בס' תקפו כהן סי' ק"ך והסכי' עמו ה' פ"מ ח"ב סי' קמ"ד עש"ב וראיתי להרשב"א בס' א"ז לכתו' דף ט' בד"ה נאמן לאוסר' וכו' וז"ל אבל בתרי ספיקי שהיא אע"ג דהיא טוענת בתולה שלמה נבעלתי וא"כ לדבריה ליכא תרי ספיקי אפ"ה לדידן תרי ספיקי איכא וכו' ולגבי ממו' אפי' בתרי ספיקי בברי' וברי' לא מפקי' ממונא וכו' וכ"כ שם בד"ה נאמן להפסידה וכו' בשם הריטב"א וז"ל דלהפסידה כתו' נאמן לעולם אפי' בתרי ספיקי דלגבי ממון ליכא הפרש בין חד ס' לתרי ספי' וכו' ופ"כ בחי' ליבמו' דף קי"א דכל שנאמן להפסידה כתו' אפי' בתרי ספיקי נאמן דגבי ממו' לא שניא לן בין חדא ס' לתרי ספיקי דלא לאפוקי ממונא מחזקתי' וכו' ע"ש

(ז) הגה אבל אמרה נאנסתי נאמנת המ"מ בפי"ח מה' א"ב כ' שיש חולקי' וס"ל דלענין איסו' כיון דליכא אלא חדא ספיקא אסור' היא ואין משגיחי' על דבריה וכן נראה דעת רבי' ע"ש והמש"ל הוכיח כן מהירוש' ע"ש וכבר הרשב"א והריטב"א באז לכתו' דחו זה והוכיחו מהש"ס דידן והירוש' דדוקא בבריא אסור אבל בטוענת ברי' והוא שמא מותרת עש"ב. וכ"כ מהר"י ן' מיגש והובא בא"ז לכתו' אחר פ"א וז"ל ולענין לאוסר' על בעלה למדנו דהיכא דאיהו קאמר ודאי וברי' לי דאסור' היא עלי אע"ג דהיא קאמר' להד"מ הא שויה ח"ד וכו' והיכא דאיהו קאמ' שמא והיא קאמ' ברי' א"ל בהא דאי האי שמא קאמ' בעל לא שייך ביה שום מעשה ודאי כלל אלא ס' הוא הדבר מעיקרו אם זינתה אם לא זינתה לא מתסרא עליה מספקא דהיינו דאמרי' בכל דוכתא מס' לא מפקי' ממונא ואתתא מתותי בעלה ואם יש שם מעשה ודאי נעשה בה מעשה מיהו א"ל באונס זינתה והיא מותרת או ברצון זינתה והיא אסו' חזי' אי היא קאמ' ומודהו אה"נ מיהו אנוסה הייתי הו"ל ברי' ושמא הילכך היא מהימנא ולא מתסרא והיינו דתנן הנושא את האשה ולא מצא בתולי' וכו' ר"ג ור"א אומ' נאמנת דקי"ל כר"ג ואי ואיהי לא מודה