ערך השולחן אבן העזר סז

בפ"ק גבי ב"ד של כהני' וכו' דכתו' אלמנה מחצה כשל תורה עכ"ל הרי דס"ל דאפי' למ"ד פתו' דרבנן הוי ר' זוז צורי כמו למ"ד דאורייתא וכ"ש למ"ד כתו' דאורייתא דודאי כתו' אלמנה אע"ג דהוי דרבנן תי' מחצה כשל תו'

סימן

ס"ח

(א) דין א' וכל המתייחד עם ארוסתו וכו' כתב הב"ש אע"ג דקי"ל חזקה אין אדם טורח וכו' אם מתייחד עמה אמרי' בא עליה ושכח וכו' כ"כ רש"י וכ' התוס' דוקא היכא דמנהג להתייחד עמה אמרי' על דעת כן מייחדי' אותם כדי שיהיה לבו גס בה לא מוקי איניש לנפשי' לבעו' בודאי וכו' וכ"כ הר"ב בא"ז ד"ט ע"ב וז"ל וא"ת מאי מפני שמתייחד עמה הו"ל למיתני מפני שנתייחד עמה ותי' רש"י דנקט הכי וכו' ועוד דאתא לאשמועי' דדוקא ביהודה מפני שהיו מייחדי' אותה תדיר כדי שיהיה לבו גס בה אבל בגליל אע"ג דפ"א או ב' נתייחד עמה דרך עראי לא חיישי' ויכול לטעו' טענת בתולי' חזקה אין ארם טורח וכו' דדוקא ביהודה כיון דבתדירות נתייחד עמה כדי שיהא לבו גס בה חיישי' דילמא הערה ולא הרגיש ששיבר בתוליה כמ"ש רבי' לקמן ע"ש הרי דגם רש"י ס"ל דדוקא כשמייחדי' אותה על דעת כן כדי שיהא לבו גס בה הוא דחיישי'. והא דאמ' התם די"ב כל שלא נהג מנהג גלי' בגליל אלא מנהג יהודה בגלי' אינו יכול לטעו' טענת בתולי' הד' כשנהג כן ולא נתייחד עמה כמנהג יהודה עראי. ועיין בתשובת פנים מאירות חלק א' סימן א'

(ב) אם היא טענה בתול' היתה ולא טענ' בא עליה נס' הב"ש אם נאמנת במגו דבא עלי או הוי כמיגו להוציא ממו' ע"ש וכבר כ' התוס' בכתו' דף ט' ע"ב בד"ה אבל בגליל וכו' וז"ל וא"ת מנ"ל דילמא ביהודה נאמ' לומר שבא עליה בארוסין ולא בגליל אבל כשטענה בתולה הייתי ובגליל נמי מהימנא וי"ל דמשמע ליה אינו יכול לטעו' טענת בתולים בכל ענין בין שאומרת שבא עליה מן האירוסי' בין שאומ' פתח נעול מצא דביאודה נאמ' במיגו דאב"א באירוסי' בא עלי ולא בגליל דליכא מיגו עכ"ל הרי דאפילו טענה בתולה הייתי נאמ' במיגו דבא עלי באירוסין ומה שהק' הח"ה דמיגו להוציא לא אמרי' לק"מ דביהודה כיון דמייחדי' ודאי בא עליה דלא מוקי נפשה כמ"ש התוס' בד"ה מאי וכו' ואמרי' מיגו מטענה ברורה אפי' להוציא ודוקא מטענת ס' לא אמרי' מיגו להוציא כגון מיגו דנאנסתי או מ"ע אבל מיגו דבא עלי באירוסי' אלים דטענת ודאי היא ובזה ניחא מה שהק' התוס' דילמא כשטענה בתולה הייתי בגליל נמי נאמ' ודוקא כשטענה בא עליה באירוסי' אינה נאמנת ואמאי אינה נאמ' במיגו דבתולה הייתי משום דמיגו להוציא לא אמרי' ועוד נר' דמ"ש התוס' ואי לא אמרי' מיגו להוציא א"ש היינו בצירוף חזקה דאין אדם טורח וכו' דאפי' לא הוי חזק' אלימתא במקו' חזק' ה"ד שלא להוציא ממו' אבל להוציא ממון לא אמרי' מיגו במקו' חזקה וכ"כ הרמב"ן הביאו הר"ב בש"מ גבי נאמ' להפסידו וז"ל אבל ק"ל במכחישתו נמי נאמ' במיגו דאב"א נאנסתי תחתי' ומ"ע אני תחתיך וי"ל כיון דחזק' אין אדם טורח וכו' כל ברי' וברי' לא אמרי' מיגו לאפוקי ממו' מיניה וכו' עכ"ל ונראה דהוא אזיל לשיטתיה שהוכיח בפר' ח"ה דאמרי' מיגו להוציא ממו' אלא דהכא איכא חזקה אע"ג דקי"ל דאמרי' מיגו במקום חזק' ה"ד להחזיק אבל להוציא ממו' לא אמרי' מיגו במקום חזק' בברי' וברי' וכו' וכ"כ הרשב"א הביאו הר"ב גבי מאי לאו וכו' וז"ל ורבי' נר' תי' אף ע"ג דא"ל מיגו כיון דעכשיו הוא מכחישה ומסייעא ליה חזק' דאין אדם טורח וכו' לא אמרי' מיגו במקום חזק' ואע"ג דבעיא היא בפ"ק דב"ב אי אמרי' מיגו לאפוקי ממונא במקו' חזק' בהא ליכא מ"ד עכ"ל

(ג) דין ד' והיא אומ' לא בא עלי וכו' כ' הב"ש דאם הוא כהן או ישראל וקיבל אביה קידושי' כשהיתה פחותה מג' שנים דליכא ס"ס אסו' לו לכך כ' הח"מ דאסו' לבעול אותה כשהוא כהן וכו' ואע"ג די"ל חזק' מסייע' לה דחזק' היא דאינה מעיזה בדבר שהוא יודע שהיא משקרת מ"מ כל דליכא ס"ס שויא אנפשי' ח"ד וכו' ע"ש ונראה דודאי אפי' היו עדים מכחשי' אותו אמרי' דשוייא אנפשי' ח"ד כמו שהוכיח מהר"ם די בוטון סי' נ"ז והמש"ל פ"ט מה"א וכ"ש נגד חזק' אבל א"צ דכבר כ' הח"מ בסי' טו"ב סק"ב דאין האשה מעיזה פניה נגד בעלה להוציא עצמה ממנו אבל להעיז פניה נגד א' לומר קדשתני להכניס עצמה הרבה עושו' כן וכו' והסכים עמו הב"ש שם וה"נ מעיזה פניה לומ' לא בא עלי להכניס עצמה שלא תאסר עליו ושוב מצאתי להרשב"א בתשו' ח"ג סי' ש"ע שהק' השואל הרד"ן אשכנזי מדתניא יבמה שאמ' לא נבעלתי לאחר ל' יום אינה נאמ' וא"א לדרב המנונא אמאי אינה נאמנת הא אמרי' אין האשה מעי' פניה בפני בעלה לומר לא נבעלתי וידעה דידע בה בעלה דנבעלה וכו' והרשב"א השיב דלא ארייא דבההיא דר"ה הוא דשיי' לומ' שאינה מעי' כ"כ להפקיע עצמה מיד בעלה דזו ודאי עדות גדולה ואינה עשויה להעיז כ"כ בפניו ולא שלא בפניו כדעת ר"ה אבל הכא אדרבא היא מעכבת עצמה תחת יד יבמה וכמראה שהיא נזהרת שלא תנשא לשוק בלא חליצה אין כאן עדו' וכו' ועוד תדע לך שכן האמת לפי מה שאתה בונה מדעתך דכל שהיא טוענת כנגד בעלה כמוה היא נאמ' לר"ה א"כ ק"ל לר"ה קדשתני והוא אומ' לא קדשתי הוא מותר בקרובו' והיא אסו' בקרוביו ואמאי לוקמא לדיד' דאינה מעי' ונכוף אותו ליתן גט ומ"ל טוענת איני מותרת לשוק בלא חליצה מ"ל איני מותרת לשוק בלא גט והתם נמי אמרו מבקשי' ממנו ליתן גט כמ"ש כאן וכו' ע"ש וכ"כ מהריק"ו שע"ב דטעמא דר"ה לא שייך אלא בתובעת גירושי' דודאי העזה גדולה לאשה להפקיע עצמה מיד בעלה באומ' גרשתני או גרשני שאינך נזקק עמי ומתוך כך צריך הוא להוציא וליתן כתו' אבל היכא דשהה עמה יו"ד שני' והוא הוא דבעי לאפוקי ורוצה להפסי' כתו' באמרו בריא לי דמינה הוא וכו' ודאי דכה"ג מעי' ומעי' וכו' וכ"כ התוס' שילהי נדרי ע"ש

(ד) דין ו' הגה וי"א וכו' אבל בחור לא וכו' הר"ב בס' א"ז לכתו' דף ט' בד"ה אבל הכא כו' כ' לדעת רש"י דה"ד שלא להפסידה כתו' אבל לענין לאוסרה עליו אפילו בחור וכ"כ הרשב"א וכו' ע"ש

(ה) דין ז' אם הוא כהן אסו' עליו וכו' על כהן שנשא בתולה וכשנכנסה לחופה פירסה נדה