ערך השולחן אבן העזר סו

מהו יש שפירשו דלהכי נקט שנכנסה לחופה ופירסה נדה משום דאלו פירסה נדה קודם שנכנסה לחופה אינה קונה לשום דבר ובארוסה חופה דחזיא לביאה בעי' וליכא וליתא וכו' אבל הכא נקט נכנסה לחופה ופירסה משום שאלו פירסה נדה קודם לכן פשיטא דלא אקני לה תוס' לראב"ע וכו' הריטב"א ז"ל ולי היה אפשר לומר דדוקא נכנסה לחופה ופירסה נדה אבל פירס' קודם והודיעוהו ואפ"ה כנסה לחופה הא ודאי דגמר ויהיב דאדעת' דהכי כנסה לחופה וחיבת חופה קונה ואפשר דלהכי כתב רש"י ופירסה נדה ופי' ממנה ומת וכו' דבעי' למימר כדכתיבנא דדוקא כשנכנסה לחופה אדעת' דביאה ופירסה נדה ופי' ממנה ומת וכו' אבל פירסה נדה ושוב נכנסה לחופה ומת לא מיבעי' לן עכ"ל והם דברי הג"א בשם ר"י כמו שכתבתי אבל דעת הרמב"ם ומרן נר' דאפי' ידע שהיא נדה וכנסה הרי היא כארוסה לכל דבר כמ"ש ה' פמ"א סי' קי"ד וה' בית יהודה סי' י"א עש"ב

(ג) אלא לכל הדברים היא עדיין כארוסה וכו' מהרש"ך ח"ג סי' כ"ז תמה כיון דבעיא היא הו"ל לפרש שהיא ספק ואם הבעל מוחזק אין מוציאי' מידו ומהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' ל"ו תי' כיון דס"ל דירושת הבעל דרבנן דמדין תורה אין הבעל יורשה אלא שיחזרו הנכסים ליורשיה א"כ היכא שיש ספק אם יורשה מוקמי' הנכסי' בחזקת יורשיה שהם יורשים מדאורייתא ומוציאי' אותם מיד הבעל דלא מהני לו חזקתו כיון דאפי' היכא דודאי יורשה אין ירושתו מדאורייתא וכו' עש"ב וא"נ שהרי כ' בפ' כ"ג מה' אישות ובפ"ו מה' נחלות דירושת הבעל אע"פ שהיא מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואין התנאי מועיל בה אא"כ התנה עמה כשהוא ארוסה ע"ש במ"מ וכ"כ בספי"א מה' שמטה ויובל דעשו לה חיזוק ואינו מחזיר ביובל ע"ש וא"כ נראה דהוי כספק ביורשה דאורייתא וכ"כ מהרשד"ם חא"ה סי' קכ"ד דבכל ספק שיפול הבעל מוחזק דדינו כדאוריית' וכ"כ המבי"ט ח"ג סי' ב' ע"ש

סימן

ס"ו

(א) דין ב' אם אינו יכול לכתו' לה כתו' וכו' כ' הרשב"ש סי' רצ"ג מי שהיה בכפר שאין שם ב' היודעי' לחתו' יש תקנה שיקנו מיד הבעל שהוא חייב לאשה כו"כ בתו' כתו' ונדונייא ותוס' וסתם קני' לכתי' עומד ואפי' לאחר כמה שני' יכולי' להעיד ואינו נאמן לו' פרעתי וכ"כ הרמב"ן בשם הגאוני' וכן מטי' דברי הרמב"ם בפי"א מה' מלוה ובפ"ז מה' טוען ע"ש וכבר כ' בס' עה"ש חח"מ סי' ט"ל אות ח' שכן מוכח מדכ' הרמב"ם בפ"ב מה' טוען טענו שי"ל חוב אצלו בעדים וקני' על החוב ואמ' כן היה ופרעתי' וכו' ונשב' ואח"כ באו עידי הקני' או הוציא שטר ונתחייב וכו' משמע בהדיא דקני' בעדי' אינו נאמ' לו' פרעתי' וכ"ד רבי' האיי והשאלתו' והרי"ף והראב"ד והסמ"ג והרמ"ט ובעה"ת והרשב"א והר"ן וה' תקו' הדייני' דקני' דינו כשטר עש"ב

עוד כ' הרשב"ש הדרך הב' אם יש שם מי שיכתו' כתו' ימסו' לה הכתו' בפני ב' דהא פ' כמה גדולי' דהל' כר"א דאמ' עידי מסי' כרתי אף בשאר שטרות וכו' ע"ש וכן קי"ל בח"מ סי' נ"א דין ז' שטר שנמסר בפני ב' עדים גובה בו ממשעבדי וכבר כ' שם שכן דעת רוב הפוס' עש"ב

(ב) דין ג' או שמחלה לו וכו' אם מחלה כתו' סתם ודאי הכל מחלה עיק' ותוספת שהכל נק' כתו' וכיון דלא נשאר לה אצלו כלו' אסו' להשהותה ואפי' י"ל אצלו נכסי צ"ב לא נקרא זה כתו' וכו' אלא חוב בעלמא ואסו' להשהו' ואם מחלה עיק' כתו' וי"ל עליו תוס' מותר להשהו' שהרי י"ל כתו' דתוס' וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרי"ב וכן מבו' בסי' צ"ג סי"א וסי"ב לענין מזונו' ע"ש בב"ש סקכ"א

(ג) צריך לכתו' אחרת בעיקר הכתו' וכו' כ' הב"ש נר' דאין כו' לה אלא מנה דהא השתא בעולה היא אלא וכו' והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרי"ב כ' פשיט' לי דבתר מעיק' אזלי' דכל הפוחת לכתו' ממאתי' הויא בעילתו בעילת זנו' כיון דנשאה בתו' לעולם שמה עליה עד שתתגרש או תתאלמן וכו' ע"ש

(ד) שאסור לאדם לשהו' וכו' שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה ומה"ט אין להניח כתו' ברשו' הבעל הרשב"ש סי' ש"ך ע"ש

(ה) דין ו'. הגה משערים בזוזי דאורייתא וכו' התוס' בפ"ק דכתו' דף יו"ד בד"ה אר"ן וכו' כ' בשם ר"ת דסמכי' ארשב"ג דקסב' כתו' דאורייתא וקי"ל כרשב"ג במשנתי' וכו' וכ' הר"ב בא"ז שם וי"ל דלא ר"ת ס"ל דהל' כרשב"ג אלא דפי' דהעולם נהגו לכתו' כן בכתו' כדי להחמי' בדיני כתו' בדי' העולם וסמכו ארשב"ג ואי לא דרשב"ג לא היו כותבי' כן אפי' להחמיר כיון דליכא מ"ד הכי וז"ש דסמכי' ארשב"ג דמתני' וכו' ולא קצר ופ' להדיא כרשב"ג מיהו הריטב"א לא כ"כ וז"ל ופ' ר"ת הילכתא כרשב"ג דאמ' כתו' דאוריי' דכיון ששנינו במשנה נשא בקפוקטיא קי"ל כ"מ ששנה רשב"ג ה' כמו' חוץ מערב וכו' ומפני זה נהגו לכתו' בקצת מקו' בנוסח כתו' כסף זוזי וכו' דחזו ליכי מדאורייתא וכו' ואין זה נכון דסוגי' דכולא תלמודא כתו' דרבנן וכו' וכ"פ הרמב"ם והגאוני' כולם וכו' ואם כ' דחזו ליכי מדאוריי' אפ' לו' דלית לה כתו' כלל ואסו' להשהו' והחכם הגדו' הר"פ הלוי פי' מסתמא וכו' ליפות את כחה קאמ' שתגבה ממנו כסף ר' דחזו לה מדאורייתא כדין אונס ומפתה וכו' ע"ש וכן מבו' בדברי הרא"ש שם דר"ת ס"ל הכי דכתו' דאורייתא כרשב"ג והביא עוד ראיה לזה וכו' וכן מבו' בס' הישר לר"ת סי' עש"ב וז"ל הטו' כ' ר"ת דכתו' בתו' מה"ת ומשערי' אותה בכסף צורי וכו' ור"ח וכל הגאונים כ' שהיא דרבנן ומשערי' אותה בכסף מדי' וכו' וכ"כ הרמב"ם וכו' וא"א הרא"ש כ' ודאי כתובה דרבנן אלא שתי' חכמי' ן' סלעי' של צורי כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה וכו' וכ' הב"ש סקי"ד דבאלמנה לא תי' כסף צורי כי אף דר"ת ור"י דס"ל כתו' בתו' דאוריי' מ"מ כתו' אלמנה דרבנן וכן הוא להרא"ש לא תי' מטבע דאורייתא באלמנה והג"מ דס"ל באלמנה ג"כ תי' מטבע של צורי דעת יחידאה הוא ע"ש ולא ראה מ"ש התוס' בפ' מציאת האשה דס"ז בד"ה אמ' אביי וכו' וז"ל וא"ת אמאי איצט' למיפש' ממתני' תיפשוט מדרי' א"ר בפ"ק דקידושי' בשל דבריהם כ"מ וי"ל דר"י לא נתן סי' אלא אסילעי' לחוד' ולא אזוזי ואמנה דהא אמרי' בהחובל וכו' וכתו' נמי אפילו למ"ד כתו' דרבנן הוי ר' זוז צורי כמו למ"ד דאוריי' וכו' וכן מנה דאלמנה דהוי לכ"ע דרבנן הוי מנה צורי כדמשמע