ערך השולחן אבן העזר סה

במזונותיה ואם מת אין לה מזונות מן היתומי' וכן בהגיע זמן ולא נשאו ובפ' שני דייני גבי היבמה ג' חדשים הראשונים ניזונת וכו' אי משום מעשה ידיה לא משתעבד ליה כ' הרא"ה מהכא משמע דאינו זוכה במעשה ידיה עד שתנשא לו וכן הדין בארוסה ואף עפ"כ חייב במזונותיה ע"ש וכבר הביא הר' בצלאל שם רש"י במ"ק שפי' דמיירי בנשואה וכן הכריע הרמב"ן דאי בארוסה אין לה מזונות אבל רש"י חזר בו במ"ב והוא יותר נכון ע"ש ודלא כמהרש"א שם בפירש"י. ומ"מ הרמב"ן ותלמידי הרשב"א דחו פירש"י דארוסה אין לה מזונות ואף שהריטב"א פי' כרש"י והרא"ש מ"מ בפלוגת' אין להוציא ממון

(ב) דין ד' בין היא בין אביה וכו' כ' הריטב"א בחי' בפ' אעפ"י ומסתברא דאפי' קבעו זמן לנישואי' וכ"כ בפי' יכולה היא לעכב ואין קביעותו של אב כלום לגבי דידה שאינו יכול למחול זכותה זה וכו' הילכך אם נתחייב האב בזה בשום קנס הרי הוא פטור כיון דפייסה ולא איפייסא דאנוס הוא ויש טענת אונס לענין שבועה ולענין ממון ואין לו לתת הנדוניא שפסק על עצמו שהרי לא פסק אלא ע"מ לכנוס כדאיתא בירושלמי ושמעתי שאף ארוס יכול לעכב משום דיכול למי' מימרדא ונפקא מינאי ונראין הדברים כשלא קבעו זמן אבל קבעו זמן כבר קבל על עצמו ומחי' מחילה דגדול הוא עכ"ל. ונר' ודאי דאם קבעו זמן ורצת' היא לינשא אין האב יכול לעכב ומחילתו לגבי דידיה הוי מחילה: ועיין בתשו' הרשב"א

סימן

נ"ז

(א) דין א' יירשנה וכו' הב"ש הסכים דאפי' אם היא נדה יורשה ול"ד לדין חופה דהתם איירי שאביה עמה או חופה בבית אביה מש"ה בעי' חופה הראוי לביאה אבל כשמוסר לשלוחי הבעל להוליכה לבעל מאותה שעה מחלה ירושתה לבעלה ולא מתורת ביאה הוא ע"ש וליתא שהרי הרמב"ם ומרן סימן נ"ה כ' דמה שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרשנה לו הוא הנקרא כניסה לחופה ע"ש א"כ אפילו בבית הבעל ויתייחד עמה בעי' ייחוד הראוי לביאה גם מ"ש דהרמב"ם ומרן ס"ל דה"ד ליורשה אבל אינו מטמא לה ואינו זוכה במציאתה ואין מפר נדריה ליתא שהרי כ' מרן בי"ד סי' רל"ד ס"ח וז"ל מסרה האב או שלוחיו לשלוחי הבעל יצאת מרשות האב וי"א דמ"מ אין הבעל מפר לה עד שתכנס לחופה משמ' דלסברא א' הבעל מפר לבדו מה שנדרה אחר שנמסר' דמסירת ככניסה לחופה ע"ש וכ"כ מרן הב"י שכ"נ מדברי הרמב"ם וע"ש בהש"ך וה"ה דמטמ' לה וזוכה במציאתה ככניסה לחופה

סימן

נ"ט

(א) דין ב' קנה כלי הבית וכו' הד' בתנאים דלעיל בנו הגדול וכו' מהרשד"ם סימן קכ"א וכ"כ הרמ"ה בפרק מ"ש סי' כ"ב ע"ש וכן מוכח בגמ' דפריך מדתניא קנה הכלים ולא הבית ולא מוקי לה בדליכא תנאים דלעיל אלא משמע דאפי' בכלים לא קנה אלא בתנאים דלעיל בנו הגדול וכו' ודלא כהרשב"ש בתשובה סימן תק"ף ע"ש

סימן

ס"א

(א) דין א' אע"ג שלא נבעלה הרי היא כאשתו וכו' כ' מרן הב"י וז"ל בר"פ אעפ"י בעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה וכו' וכ"כ הטור אפי' לא בא עליה וכו' וכ' כנה"ג אם אין ידוע שלא בא עליה והיא אומרת שבא עליה נאמנת הראנ"ח ח"א סי' ס"ז ע"ש ולא דק וז"ל מהראנ"ח בתשו' ואם האשה מודה שלא נבעלה יש בענין זה מחלוקת דבגמ' אב"ל נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו וכו' ורוב הפוסקים כ' דחיבת חופה קונה דס"ל דכל היכא דאתמר על בעיא את"ל פסקי' כהך סברא דאת"ל וכו' מיהו מצאתי בתשו' המיי' שכ' משם ריצב"א דנכנסה לחופה ולא נבעלה לא גביא תוספת דבעיא הוא וכו' אבל אם האשה טוענת שבא עליה נלע"ד שהיא נאמנת בכך וכו' עש"ב הרי דלא כ' כן אלא כמ"ד דנכנסה לחופה ולא נבעלה אפילו היתה טהורה אין לה תוספת ואם לא נודע שלא בא עליה והיא אומרת שבא עליה נאמנת אבל לדעת הרמב"ם והטור דקי"ל כוותייהו דהך בעיא נפשטה באת"ל וכו' אפי' נודע בודאי שלא בא עליה הרי היא כאשתו ומבואר שם דאפי' נכנסה לחופה ופירסה נדה אם אח"כ טבלה אלא שחלה הבעל ולא בא עליה כיון שנראית לביאה לא מקרי פירסה נדה ולדידן הרי כאשתו לכל דבר וה"ר אם טבלה אבל כל שלא טבלה אפילו הגיע זמנה ובידה לטבול מקרי פירסה נדה דאינה כאשתו

וכתב מהראנ"ח שם וז"ל אבל אין לומר דהכא ודאי נאמנת כיון דהיא טוענת ברי שבא עליה ואנחנו לא נדע להכחישה בהא לא קי"ל כרב יהודה וכרב הונא דברי ושמא ברי עדיף אלא כרב נחמן דאית ליה המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו בברי במנה לי בידך והלא אומר איני יודע דהוי ברי ושמא גרוע כ"ש בנ"ד דהרי שמא טוב שלא היה לנו לידע וברי גרוע דמשום דאנן לא ידעי' ואין הבעל חי להכחשה אומרת כן דבברי ושמא דכה"ג אפי' רב יהודה ורב הונא דא"ל ברי ושמא ברי עדיף בכה"ג מודו דהמע"ה כיון דהברי גרוע והשמא טוב וכו' ע"ש ולא דק דבלא"ה לכ"ע לא אמרי' ברי עדיף לגבי היורשים דטענת ברי חשבי' ליה דהא במלוה ע"פ אע"ג דאביהם אם טען איני יודע אם הלויתני חייב משום דברי ושמא ברי עדיף טועני' ליורשים שמא פרע ופטורים דחשבי' לה כטענת ברי ובר"פ האשה שנתארמלה אמרי' דלא אמר ר"ג דנאמנת באומרת משארסתני נאנסתי וכו' אלא בברי ושמא אבל הכא דברי וברי לא וכ' הרא"ש ואלמנה נמי חשבי' טענת היורשי' ברי כיון דטעני' ליתמי כל מה דמצי אבוהון למיטען ע"ש

(ב) אבל היתה נדה ואח"כ כנסה לחופה וכו' הג"א כ' בשם ר"י דה"ד דלא ידע שהיא נדה אבל אם ידע שהיא נדה וכנסה פשיטא דקונה מיד דאדעת' דהכי כנסה כדי לבעול כשתהיה טהורה והביאו הב"י והב ח וכ"כ הח"מ והב"ש בסוף הסי' ע"ש וכ"כ הר"ב בס' א"ז בפ' אעפ"י וז"ל נכנסה לחופה ופירסה נדה