ערך השולחן אבן העזר ס

(ד) דין ו' הגה ואז נאסר בקרובותי' וכו' כיון שהיא אומרת שנתקדשה לו ונאסרו עליו קרובותי' ואפשר שהוא כדבריה שנתקדשה לו בפני ב' עדים והלכו להם למ"ה כל שהגט נתן לה ממנו הרי הוא כספק גט ולפיכך נאסר בקרובותיה וכו' וכ"ש היא שצריכה להמתין ג' חדשים דלפי דבריה ארוסתו היתה וכו' הרשב"א בתשו' ח"ד סי' ש"ד ע"ש ונראה דאסורה היא לכהן מה"ט וכן מוכח בתשו' הרשב"א שם ועיין בבית שמואל

סימן

ן'

(א) דין א' הגה אבל מן הנישואי' הקידושי' חוזרין וכ"כ מהרשד"ם חא"ה סימן ק"מ ומהר"ם מלובלין סי' י"ט עש"ב אבל הרדב"ז בתשו' ח"ד סימן ש"א קמ"ד כ' דכ"ש נשואה דאין הקידושי' חוזרי וקרוב אני לומר דאם יחזירו הקידו' הוי בעילת זנות עש"ב וכ"כ הרמ"ה בפ' מ"ש סי' ס"א היכא דכינסה לכ"ע לא הדרי אפי' היא מרדה דאדעתא דאי נסובי ליה יהיב לה והא אינסיבה ליה אלא הב"ע היכא רלא כינס כגון שמתה היא או שחזרה בה ועלה קאמרי' מקום שנהגו וכו' ע"ש הרי שכ' דבכינסה לכ"ע אפילו מרדה אין הקידושי' חוזרין והיינו אפילו לא נבעלה כיון שכינס' לחופה דבפ' אע"פ בעי רבין נכנס' לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה וכו' וכ' ר"ח והרי"ף והרא"ש והריטב"א שם דנפשטה דח"ח קונה מדתני ר"י וכו' וכן דעת הרמב"ם והטור בסי' נ"ה ע"ש וה"נ כיון שכינסה לחופה ח"ח קונה ואפי' מרדה אין הקידושי' חוזרין ולמסקנא אפילו לא כינסה אין חוזרי' גזירה שמא יאמרו וכו' וכ"כ מהר"י וויל סי' ך' דמורדת נוטלת נדונייתא וכל תכשיטיה שהכניסה עמה לחופה וטבעת הקידושי' מפני שלא יאמרו וכו' והביאו ה' ח"מ סי' ע"ז סק"ו ע"ש הרי אפי' נשואה לא יחזרו הקידושי' שלא יאמרו וכו' ועיין בס' נתיבות משפט דף ק"ו

(ב) דין ג' חזרה היא בו וכו' כ' הרדב"ז בתשוב' ח"ב סי' תקע"ט השולח סבלונות לבית חמיו ובלו וחזרה בה היא וכו' נר' דדינם ודין המאכל שוים דהא טעמא דמשלמי' בשר בזול הוי משום דמצו למימר וכו' וכ"מ מלשון הרמב"ם בפיה"מ וכו' אבל ק"ל דלא לשטמיט חד מרבוות' לאשמעי' דבר זה וכלם לא כתבו דין זה אלא במאכל ומשתה וכן נראה מלשון הרמב"ם וכו' ע"ש ואיברא שהרשב"א בתשובה הביאו מרן הב"י כ' וז"ל מיהו מסתברא שמה שבלה בבגדים אפי' חזר בו הוא פוחת שליש כדאמרי' בפ' מ"ש הדרה בי איהי וכו' ושמין לו דמי בשר בזול וחזר בו דהכא כחזרה בה דהתם וכו'

(ג) וחזרה בו משלמת הכל וכו' וה"ה אם היה מנהג שהארוסה או המשודכת עושה סעודה וחזר בו המשודך חייב לשלם הכל מיהו אם הוציא' הוצאות יתרות מהמנהג יכול לומר אדעתא דהכי לא שדיכא הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' קס"ו וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"א סי' רל"ד ובח"ב סי' שכ"ט עש"ב

(ד) דין ד' המשדך בתו לחבירו ושלח לו בגדים ותכשיטי' וכו' בתשוב' הרשב"א ח"ג סי' צ"ו כתב דאפי' נתארסה בקידושי' ונתקרבה דעתם בקידו' חוזרים עש"ב

(ה) דין ו' הגה וי"א דכל קנסות שעושי' בשדוכי' אין בהם משום אסמכתא וכו' ראובן רצה לשדך אשה וקנו ממנו על התנאים ועל הקנס וכשבאו אצל הכלה לא נתרצית ויצאו הקהל ולמחר שלחה אחר העדים ונתרצית וקנו מידה וכשבאו אצל המשדך אמר כיון שלא רצתה באותה שעה איני חפץ בהוכו' ראובן פטור מן הקנס שלא היה בדעתו בשעת הקנין אלא שתתרצה באותה שעה וכיון שלא נתרצית נתפרדה החבילה וכו' ומה"ט שאפי' היתה שם שבועה פטור הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ש"א ס"ג ע"ש

(ו) משודך שהעיר על עצמו שהוא בעל עבירות כופין אותו שלא ישא כמ"ש האגודה הביאו מרן הב"י סי' קנ"ד פעם א' לאה טענה על ראובן שהוא רועה זונות והוא מודה ולא כפר כופין אותו להוציא וה"נ כופין ואף שמרן הב"י כ' שאין לסמוך ע"ז לכוף להוציא ה"ד בנשוי אבל בשידוכי' בעלמא יש לכופו ה' בית דוד סי' ל"ז ע"ש

(ז) יתומה קטנה ששדכה דודה לראובן בקנס אם לא תרצה היתומה שיפרע הקנס וכשגדלה היתומה מיאנה במשודך מצד הקנין יש פנים לפוטרו מדין אסמכתא כמ"ש מהרשד"ם סי' כ"ו דאפי' דקנס השדוכי' חייב משום הבושת שבייש את חבירו ה"ד באב אבל זה לא בייש את המשודך ה' בית דוד סימן ל"ב ע"ש וא"ל ממ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סימן אלף ג' ופסקו רמ"א בח"מ סי' קכ"ט מי ששאל חפץ מחבירו וא"ל אם לא אחזרינו לך לזמן פ' אתן לך דמים כו"כ והעמיד ערב בעד הדמים אע"פ שלגבי השואל הוי אסמכתא ופטור הערב חייב לשלם ע"ש א"כ הערב חייב אע"ג דהוי אסמכתא ולק"מ שהרי כ' הסמ"ע שם הטעם משום דבערבותו אין שנוי לערבו' דעלמא דהא לא ערב לו אלא אם לא ישלם לו השואל ישלם לו הוא וכל ערבות דעלמא אף דהוא אסמכת' ילפי' מקרא דנשתעבד בההוא הנאה דמהי מניה ע"ש וכבר כתב הטור בסי' קל"א וז"ל כ' הרמב"ם ערב ששעבד עצמו על תנאי אע"פ שקנו מידו לא משתעבד שזו היא אסמכתא וכו' אע"ג דכל ערב הוי אסמכתא דאמ' אם לא יפרע הלוה אני אפרע ואם יפרע לך לא אפרע שאני כל ערב שלא תלה שעבודו בדבר אחר וכההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומקנה אבל הכא כיון שתלה שעבודו בתנאי לא גמר ומקנה דסמכי' שיתקיי' התנאי ולא שעבד עכ"ל וכ"כ בעה"ת שער ל"ה ח"א סימן ז' וה"נ שתלה שעבודו בקנס בדבר אחר אם לא תרצה היתומה לא הוי כערב דעלמא אבל בנדון הרשב"א שהתנאי היה עם השואל דאם לא יחזיר לו החפץ יתן לו דמים כו"כ והעמיד ערב על הדמים הוי כערב דעלמא דהוי בממון עצמו דאם לא ישלם לו השואל ישלם לו הוא ועיין בס' משפט צדק ח"ב סי' ע"ח שכ' במי שנכנס ערב להתחייב אם יוציא המשכונות או השטר מידו אפי' באונס דחייב אע"ג דהוי אסמכתא ולמד כן מתשוב' הרשב"א ואח"כ צדד דאין לו דין ערב רק בעל דבר אחר שהשטר היה בידו ונתחייב על כך וא"כ הוי אסמכתא ע"ש ולפי מ"ש אפי' הוי ערב הוי אסמכתא ופטור כיון שתולה שעבודו בדבר אחר וכבר כתבתי בס' עה"ש ח"מ סימן. קכ"ט שלא ראו האחרונים תשו' הרשב"א ח"ב סי' כ"ב שכ' בנ"ד דבעי' קנין ומעכשיו ואם לא אמר מעכשיו הערב לא נתחיי' מטעם אסמכת' וכן הסכים הב"ח והש"ך שם ע"ש