ערך השולחן אבן העזר ה

אשה או עכו"ם מסל"ת מעיד במיתת היבם כמו שהאימינהו בא"א להתירה וכמ"ש בס"ה גירושי' ע"ש ופשיטא דעמ"ע נאמן להתי' יבמה לשוק כמ"ש בס"ה גירושי' ושם כ' הטעם משו' דאם הדבר שאפ' לעמוד על בריו שלא ע"פ עד הזה ואין יכול לישמט אם אין הדבר אמת כגון שהעיד שמת פ' לא הקפידה התו' עליו שדבר רחוק הוא שהעיד בו לשקר לפי' הקילו חכמים בדבר שלא תשאר עגונה ע"ש. ה"נ ע"א נאמ' לומר שמת יבמה להתי' ואפילו עמ"ע מה"ט הרי כ' הרמב"ם שם בהלכות יבום דין י"א אין האיש נאמן לומר שמתה אשתו שישא אחותה עד שיעידו ב' עדים שמתה אחותה ואח"כ תכנס לביתה שלא האמינו ע"א אלא משום התרת עיגונא כמ"ש וא"כ ה"נ אין ע"א נאמן לומ' שמתה אשתו כדי לישא אשה אחרת. והנה ביבמות דף צ"ד כי פרכי' בסיפא אין האיש נאמן לומ' מת אחי שייבם את אשתו ולא מתה אשתי שישא אחותה הוא דלא מהימן הא ע"א מהימ' בשלמא גבי אשה משום עיגונא הקילו בה רבנן אלא גבי איש מא"ל וכו' כ' הריטב"א בחי' וז"ל דלעולם לא האימנו ע"א בדבר שבערוה אלא משום טיגונא והכא ליכא עיגונא כי אפי' בחיי אשתו הוא יכול לישא אשה אחרת ואחות אשתו יכולה לינשא לאחרי' וכו' והתוס' שם כ' וא"ת מגופה ק' איך ע"א נאמן לומ' מתה אחותה שתכנס לביתה דמה עיגונא שייך התם דאי לא מינסבא להאי מינסבא לאחרים אר"י דה"מ לדחויי דגבי אשה שייך לומר עיגונא אפילו בכה"ג דשמא לא תמצא אדם שישאנה אבל מתה אשתו שישא אחותה התם לא חזינא דבעיא לאנסובי ליה דהא משו' גברא קאתי האי עד כדמשמע ל' וכו' ע"ש. ונר' דס"ל דבאיש ליכא עיגון דבקל ימצא אשה אחרת משא"כ אשה דלא תמצא איש שישאנה מיהו לפי האמת נראה דאפי' באשה לא שייך עיגון ואין ע"א נאמר על האשה לומר שמתה אחותה כמ"ש הרמב"ם שם ואין האשה נאמנת לומ' מתה אחותי שתכנס לביתה ואין האיש נאמן לומ' מתה אשתי שישא את אחותה עד שיעי' ב"ע שמתה אחותה ואח"כ תכנס לביתה שלא האמינו ע"א אלא משום התרת עגונות משמע בהדיא דאפילו לגבי האשה שאמ' מתה אחו' אין ע"א נאמן לו' כן להתי' מה"ט דליכא עיגון דיכו' לינשא לאחר כמו באיש א"כ אין ע"א נאמן לומר שמתה אשתו לישא את אחותה מטעם דליכא עיגון שיכו' לישא אחרת אבל בחר'גמה שלא לישא אשה על אשתו והוא במ"א שאינו יכול לישא אשה איכא יניגון לאיש שישאר בלא אשה נאמן ע"א שמתה אשתו ובפרט בנ"ד שזה כמה שני' מעיר לעיר פנוי וכ"ש שלא קיים פו"ר וכבר כ' הרא"ם בתשובה ח"א סימן י"ב במקום מצות פו"ר לא החרים וכ"כ מהר"ם אלשקר סי' צ"ה דבמקום מצוה ונידנוד עביר' לא ע"ש וא"כ בזה דאיכא הרהור ומצות פו"ר לא תי' ובתשו' נודע ביהודה חא"ה סי' ל"ג כ' דאין דברי הב"ש מוכרחי' ע"ש

(ז) דין י"ב נשבע וכו' נשבע לאשתו שלא ישא | עליה אבל אם שהתה עשר שני' ולא ילדה יהא פטו' משבועתו כ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן קכ"ו דאם יש לו בן חי תלוי במחלוקת דתנן נשא אשה ושהה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ואיכא מ"ד דהאי לא ילדה ארישא דמתני' דמצות פו"ר זכר ונקב' וכל שלא ילדה זכר ונקבה לא ילדה מיקרי וכופי' אותו לישא אשה ומינה נמי אם נשבע לה וילדה ולד א' אפי' הוא חי לא ילדה קרי בזה כיון שלא קיים מצות פו"ר וזה נראה דעת הרא"ש והטור אבל הרשב"א כ' דאם ילדה ולד א' והוא חי אין כופין אותו וכו'. ומ"מ מסתב"ל לפסוק כדעת הרא"ש וכו' וכ"כ בסי' ת"ש עש"ב ובסימן קנ"ד סימן ב' מור"ם י"ח דאם הוליד זרע ש"ק אף עפ"י שלא קיים עדיין פו"ר אין כופין להוציא הריב"ש סימן ט"ו ע"ש ובתשו' הריב"ש שם נר' דעתו כמ"ד דאם לא קיים פו"ר זו"ן כופי' אותו שכת' דאפילו לדעת קצת המפ' דאם י"ל זרע אפי' לא קיים מצות פו"ר אין כופי' אותו א"ד בששהת' עשר שנים שעדיין לא הוחזקה בעקרה ואפש' שתלד לו עוד אבל בזקנה שאין לו תקנה אעפ"י שילדה לו כיון שלא קיים מצות פו"ר כופי' אותו ע"ש

סימן

ג'

(א) דין ב' ואפי' אביו נאמן עליו כ' ה' פנים מאירות ח"ב סי' ג' דכ"מ דע"א נאמ' היכא דלא איתחזק איסו' אפי' הוא קרוב דהא ילפי' מוספר' לה לעצמה ואין לך קרוב כמו אדם לגבי עצמו וכיון דאשה נאמנת על עצמו כ"ש קרוב עש"ב וכ"כ מהרי"ק בתשו' הלק"ט ח"א סי' ל' ע"ש אבל ה' שבות יעקב ח"א סי' ע"ד כ' דלאו בכ"מ אמרו דכל שע"א נאמן ה"ה קרוב דהא בפ"ב דכתו' פליגי אם מעלי' לכהונה ע"פ אביו אע"ג דמעלים ע"פ ע"א ומהר"י כולי בס' עזרת נשי' בתשו' סי' ב' דמ"ו ע"א כ' דאין זה ראיה דאין קי"ל כר' דאמ' מעלי' לכהונה ע"פ אביו כמ"ש הטור א"ה סי' נ' ור"ח דפליג התם אפש' דסבר כר"י דאין מעלי' לכהונה ע"פ ע"א ע"ש ולית' דהתם אמרי' ור"ח מ"ש בן דלא דקרוב הוא אצל אביו אח נמי קרוב הוא אצל אחיו במסל"ת וכו' ע"ש וכבר דחה זה הריטב"א בחי' שם וז"ל היאך א"ל ר"ח לרב אם אתה מאמי' להאכילו בתרומה האמי' להשיאו אשה וכי לא היה יודע ר"ח דלתרומ' סגי בחד וליוחסי' בעי תרי וכת' דר"ח כר"י ס"ל דמעלי' מתרו' ליוחסי' הא ליתא דהיכי שביק רבנן ועביד כר"י ועוד דאי בדר" ורבנן פליגי הו"ל לפרש ועוד דבסמוך מוכח דמשום קורבא הוא דפסי' ליה ר"ח דפרכי' ור"ח מ"ש בן דלא דקרוב הוא אצל אביו וכו' אלמא דע"א בעלמא מודה ר"ח דסגי לתרו' וי"מ דר"ח הכי א"ל כיון שאתה מאמי' אע"פ שהוא קרוב אין אתה בא מדין עדו' אלא משום דס"ל דרחמנא הימניה דכתי' יכיר יכירנו לאחרי' וכשם שנאמן לו' שהוא ממזר כך נאמן לומר שהוא כהן וא"כ אף להשיאו אשה י"ל להאמי' מטעם זה ומהדר ליה משו' מיגו הוא דמיהמ' וכו' ע"ש וק' דאכתי כיון דע"א נאמ' באיסורי' דילפי' מוספרה לה א"כ קרוב נמי כשר וה"נ ע"א נאמ' להאכי' בתרומ' ככל איסורי' דע"א נאמ' אפי' קרוב נאמ' ולא מקרא דיכיר יכירנו לאחרי' דבעי' ב' עדים בע"י שיהיו כשרים והריטב"א הסכים לתי' הרמב"ן דמיירי כשלא נודע לנו שהוא בנו כדקתני בני זה כהן הוא ואלו רצה היה שותק ואומ' כהן הוא ומעלי' אותו לתרומה הילכך כשאמ' בני זה כהן הוא יש להאמי' כי הפה שאסר וכו' וא"ל ר"ח אם אתה מאמי' להאכי' בתרומה לבדו למה אין אתה מאמי' ליוחסי' בצירוף וא"ל