ערך השולחן אבן העזר נז

וכו' עש"ב הרי דס"ל דהלכה כר"נ דחשוד על הערוה כשר לעדות משום דיצרו תקפו ור"ל דאפילו בא על הערוה ממש כשר מה"ט דיצרו תקפו לעריות ומשמע דה"ה לרובע ונרבע דכל עבירה דניאוף יצרו תקפו ולא לעבירה אחרת והר"ן בחי' בפ' ז"ב הסכי' לפי' הרי"ף דבא על הערוה ממש לר"נ כשר לעדו' משום שיצרו תקפו אלא דהלכה כרב ששת דפוסל דשמעי' ליה לרבא דקאי כוותיה בשמעת' דפ' רבעני לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד הרי שפוסלו לעדות עי' שהוא רשע לעבירה של עריות ע"ש הרי דס"ל דאין חי' בין ערוה לרובע ונרבע דלרב נחמן כשר לעדות משום דיצרו תקפו וכן דחה הרא"ש שם תי' התוספות דדוחק לחלק בעריות ולומר דבמשכב זכור אין יצרו תקפו כ"כ ופסול וכו' וא"כ אף ע"פ שהרא"ש והר"ן הסכימו דבא על הערוה פסול מ"מ נראה דעת ראב"ן והסמ"ג ובעל העיטור דהלכה כרב נחמן דבא על הערוה כשר וה"נ רובע ונרבע יצרו תקפו ככל עריות וכשר לכל עדיות ודוקא לעדות רביעה פסול לפי שחשוד על הדבר לא מעידו ואע"ג דאמרי' דמודה רב נחמן לענין עדות אשה שפסול בין לאפוקה בין לעיולה וא"כ אפי' נאמר דה"נ נימא הרובע פסול לעדות אשה אפי' לקי' החשוד הוא על הערוה פיסול זה מדרבנן הוא ויש חשש לקידושי' וכ"ש דרש"י ובעל העיטור ס"ל דבא על הערוה כשר אפילו לעדות אשה לענין קידושי' ע"ש(אמר אמר ה"נ עמ"ש מ"ז בספרו עה"ש ח"מ סי' ל"ד ס"ק ל"ו)

סימן

מ"ג

(א) דין א' קטן שקידש וכו' אם קדש לו אביו מרן בתשו' סי' ז' פסק דלאו כלום הוא ותשו' ר"י בן יהודה לאו דסמכא היא ואיזה תלמיד טועה כתבה ותלה עצמו באילן גדול וכו' ועוד אפשר דלאו מדינא קאמר אלא במקום שהיו ע"ה הורה כן עש"ב:

וכן הסכמת האחרונים הביאם ה' כנה"ג אות י"א ע"ש ואני מצאתי לראב"ן בס' דף קמ"ט ע"ג שכ' וז"ל ועוד נשאלתי על קטן שקדש לו אביו אשה אם הם קידושי' אם לאו והשבתי שאינו קידושי' דתנן וכו' וכת' ה"מ קטן שקידש בעצמו אבל אביו שהוא שליח ומקדש הא אמרי' אין שליחות לקטן וכו' ומצאתי שאלה ששאל ר' נתן המכירי את ריב"ם גם הצרי' גט וכו' זכין לאדם שלא בפניו וזה גלוי הוא שזכות לו לאדם שמקדשי' לו אשה הוגנת וכו' ועוד מצינו בכל מקום שהחמירו חכמים בס' א"א ועוד דילמא ריצוי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וסבר וקבל וא"ת נתרצה האב אמרי' נתרצה הבן לא אמרי' י"ל ההוא בגדול שקדש אביו שלא מדעת מדפריך ודילמא שליח שוויה וכו' ועוד דזה א' מן הדברים המוטלים על האב לעשות לבנו להשיאו אשל וכו' וא"א לומר דבגדול מיירי דדומיא דלמולו וכו'. אע"פ שאין משיבי' את הארי לאחר מיתה אומר אני דצריך להשיב דלא ליגמרו מיניה ויסמכו על קידושי האב שאינן קידושי' ולא יצריכוהו לחזור ולקדש כשיגדל ונמצא זה עם אשתו בלא קידושי' האי דקאמר הגאון דמשום דזכין לאדם שלא בפניו וזכות הוא לקטן שמשיא לו אשה הוגנת אי משום זכות ניהוו קידושי' א"כ הוא עצמו שקדש ניהוו קידושי' דהא קטן זוכה לעצמו משנותני' צרור וזורקו אגוז ונוטלו ואנן תנן דאין חוששי' לקידושי' ועוד האיש מקדש את בתו וכו' ואפ"ה אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפ' אני רוצה ואע"ג דאיתת' בכ"ד ניחא לה וכ"ש בנו וכו' והא דתנן להשיאו אשה בזמנו קאמר דומיא דלמולו שהוא בזמנו וכו' אף להשיאו בזמנו קאמר כשהוא גדול והאי דקאמ' החמירו חכמים בספק א"א אין כאן ספק שהרי אמרו חכמים אין חוששי' לקידושיו וליכא ספק דהא דאמרי' דילמא ריצוי ארצי קמיה משגדל וסבר וקבל גדולה מזו אמרו דאע"פ ששלח סבלונות לאחר שהגדיל דודאי ארצי אין חוששי' לקידושיו דאמרי' מחמת קידושי' ה"א שלח ולאו כלום הוו וכו' ועוד הא אמרי' נתרצה הבן לא אמרי' והא דק אמר בגדול שקדשו אביו שלא מדעתו מיירי ולאו כ"ש הוא השתא גדול שקדשו אביו שלא מדעתו דא"ל שליח שוויה ונתרצה אמרי' לא נתרצה קטן דלא שוו יה שליח ולא מצי משויה לא כ"ש דלא אמרי' נתרצה משהגדיל ותו לא מידי עכ"ל הרי דראב"ן העיד על תשו' של הגאון וכן מצאתיה בס' הפרדס לרש"י דף כ"א ע"ד ודף כ"ב ע"א ע"ש ומה שהק' מהר"י ן' ציאח ומרן דא"כ כל מי שקרש אשה לחבירו תהיה מקודשת וכן ממ"ש דילמא שליח שוויה וכו' כבר כ' ר"י עצמו דהא דנתרצה הבן לא אמרי' ה"ד בגדול שקדש לו אביו שלא מדעת אבל הכא בקטן וכן חי' מהר"י באסן בתשו' סי' ל' עש"ב א"כ מוכח בהדיא דאפי' בעודו קטן ואין בו דעת אביו מקדש לו אשה מדינא דומיא דלמולו ועוד כ' בס' הפרדס שם וז"ל אבל רשב"ש פוטרה בלא גט וכו' ואף הרב רבי' קלונימוס מרומי פוטרה בלא גט ואין חששא באותן הקידושי' ומראה ראייה בשאלתות דרב אחא וכו' מעשה מי שהלך לקדש לבנו וכו' ואמר השליח נתן לי אביו של נער כסף א' ליקח בשר ולקחתי והולכתי את הבשר לבית הנערה וכו' ושאלו את הנערה אכלת מן הבשר אמרה כן אלא ששאלתי אחותי הגדולה הבשר הזה מהיכן הוא א"ל אחותי בהמה אחת היתה לנו וכו' והנערה יתומה ועומדת על פרקה אבל הנער לא הביא סימני' בן י"א שנה כך הוא המעשה תשבע הנערה במעמד אחותה הגדולה שלא ידעה שהבשר משל אביו של נער היה ושלא שלחו אביו של נער בדעת זו לשם קידושי' בס"ת ומותרת היא לינשא לכל שתרצה בלא גט ולכהן מותרת ומזה בקש לדקדק מה שמשבעי' אותה שלא קבלה לשם קידושי' לפי שהיא עומדת על פרקה ואינה יכולה למאן ואלו היתה קטנה כמו הנער הקטן אפי' קבלה לשם קידושי' ואח"כ ממאנת מציא למאן ואינה צריכה גט ותמהתי על זה דאלו היתה קטנה פחותה מבוגרת והשיאוה אביה ואמה ואפי' קדשה גדול מציא למאן לכשגדלה וכ"ש בשקדשה אביו של נער והנער היה קטן בן י"א שנה עכ"ל משמע דר"י ס"ל דאפילו קדש בבשר שאינו מתקיים לכשיגדל הוו קידושי' ואפי' בעודו קטן וגם בשאלתות דרב אחא משמע דס"ל הכי אע"ג דהנערה גדולה שאינה יכולה למאן כיון שהנער קטן בן י"א שנה אין קידושי אביו כלום ואמאי צריכה שבועה וא"כ אע"ג דר' קולונימוס והרשב"ש וראב"ן חלקו על הגאון אין להקל באיסור ערוה נגד הגאון וכ"ש דנר' דגם השאלתות הכי ס"ל כמ"ש וכבר כתב ה' שמחת יו"ט סי' ע"ה דכלל מסור מפי סופרים ומפי ספרים דלענין איסור ערוה יש לחוש לכל הסברו' ואף אנו שקבלנו הוראת מרן הב"י לענין איסו' וממון באיסו'