ערך השולחן אבן העזר נו

יש לנו לומר שמא עשו תשו' כדאמרינן בפ"ב דקידושי' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשו' בלבו ואין לחלק בין תשו' שהיא בלבו לתשו' שצריכה מעשה כגון מי שנפסל מחמת פיסול שבועה שצריך להוצי' אבידה מתחת ידו או לומר חשוד אני במקום שאין מכירים אותו מ"מ משום חומרא דא"א צריכה גט כמו שהשיגו עליו ת"ח שבשנוביא ואל תשיבני מהרמב"ם ומר"מ מקוצי שכ' שהמקדש בפסולי עדות דאורייתא שאינה צריכה גט ומשמע שאין לחוש שמא עשו תשו' לזה נאמר כי היו צריכי' להעיד עליהם שבאותו יום היו פסלי' פי' בענין שיודעי' שלא עשו תשו' קודם הקדושי' וכו' עכ"ל הרי שהמקדש בפסולי עדות דאורייתא חוששי' לקידושי' שמא הרהרו תשו' אא"כ נודע שלא עשו תשו' קודם הקידושי' וכ"כ בס' הישר לר"ת והביאו ה' עדות ביעקב סי' מ"ג וז"ל ואם חושש לפוסלם משו' גזלנותא או משאר פסול לבד מפיסול קורבא שהוא ידוע יעמידם בפני ג' שהן בד' ועדים לא כ"כ למפסל דייני ויאמרו העדים אנו מזומני' לכל השואל אותנו להוציא הרבית מתחת ידינו ולהשיב הגזילה כאשר תראו ברין תורה ואם שאר העבירות הפוסלות באו לידינו דאמרי' מ' בכתפיה וכשר הרי אנו בתשו' לפניכם ולא נוסיף עוד כדאמרי' ע"מ שאני צדיק אפילו הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשו' בדעתו ולרווחא בעלמא הצרכתי תשו' בפני רבי' פן יאמרו כשאומר צדיק הוא יש לתלות שמא עשה תשו' אבל כשלא אמר לא נתלה מ"מ למדת בכ"מ שאומר הן אני שב מכל העבירות שוב אין לפוסלו דקידושי אשה כרת וסקי' שייך בהו ואין קידושין תופסין באחו' ואמרי' מקו' כיון שאמר ע"מ שאני צדיק כ"ש שאומר שהוא שב מדעתו ואפי' לא תחזיר אותו המקדש גזילו וחמסו קידושיו קידושין שמא הרהר תשו' בלבו ודעתו ואעפ"י ששנינו מאמתי תשובתן להכשירן מששברו את פספסיהן גבי מלוה ולוה משיקרעו שטריהן היינו במלוין ברבית בפהרסייא ומחתימי' עדים ועוברים בל"ת המלוה והלוה והערב והעדים וכו' אבל בגזלן חזרתו אם מקבל להחזיר היא תשובתו דכי קתני תקנתא להנהו דרבית וקובייא ומפריחי יונים וסוחרי שביעי' ומלוין ברבית דלא בדילי אינשי מינייהו דמלוין ברבי' ומגדלי חזירי' הנאתן מרובה אבל גזלני' וחמסני' דאוריי' או דרבנן וכו' וא"צ אלא לקבל להחזיר גזילו ואם הוא גזלן מפורסם וגזילו בידו דהוי חזרתן חומרא דרבנן דלגבי קידושי' אמרי' שמא הרהר תשובה ומקודשת ומתוך הדברים אם קבלו המלוין ברבית לקרוע שטרות ושלא להלוות לגוי נ"ל שא"צ יותר וכו' עכ"ל (אמר ה"נ עמ"ש מז' בספרי עה"ש ח"מ סימן ל"ד ס"ק מ"ב)

(כ) אבל בפסולי עדות דרבנן או בעדים שהם ספק פסולי תורה וכו' מהריב"ל ח"ד סימן ט' כ דפשיט' פסולי' דאורייתא כגון שנשבע שבועת בטוי וחרם שגזרו הקהל דכי משתבע בקושטא משתבע והויא פלוגתא דרבוותא אם נפסלו לעדות אם לאו ודאי אם נתקדשה אשה בפניהם דהויא ספק מקודשת אע"ג דלא הוה עלייהו הכרזה ולא אמרו דבעי הכרזה אלא בפסולי דרבנן וכו' ע"ש ולכאורה נראה שזה תלוי במחלוקת דלמ"ד בכל ספק דאורייתא אינו אסור רק מדרבנן ה"נ ספק פסולי עדות דאורייתא דפסולי' מספק הוא מדרבנן ובעו הכרזה אבל למ"ד דכלן ספק אסור מדאורייתא לא בעו הכרזה וה' ב"ש פ"ק י"ט כ' אם העדים עברו על שבועת בטוי כ' הב"י בשם מצאתי כ' אפי' לר"ת דפסול לערות מ"מ אינו פסול אלא מדרבנן ע"ש וכבר כתבתי בס' עה"ש ח"מ סי' ל"ד ס"ק ז' תשו' החכמי' בשו"ת מהר"י ן' הרא"ש סי' פ"ז וז"ל מ"מ עדיין צריכה גט והיא מקודשת מן התורה אם השבועה שעברו אלו העדים היא שבועת בטוי כגון שנשבע לפרוע מעות ולא פרע או שלא לשחוק ושחק או שלא יאכל ואכל וכו' ואפי' לר"ת וכו' מודה הוא שמקודשת וצריכה גט מן התורה ואינו פסול אלא מי שעבר עבירה ששייך בה מלקות אבל שבועת בטוי שנשבע לפרוע ולא פרע אין שייך בה מלקות כלל דהתראת ספק היא וכו' הרי דס"ל דגם לר"ת אינו פסול אלא בעבר בקום עשה כגון שנשבע שלא אוכל ואכל אבל אם נשבע שאו' ולא אכללא לא משו' דלא שייך ביה מלקות

נבא הגה החשוד על העריות וכו' כ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' שי"ב על ב' עדים פריצים שהעידו על בתו של ראובן שנתקדש לשמעון וכו וכו'ואחר כך הביא ראיבן עדים איך ראו את שני העדים הפריצי' האלו רובעי' זה את זה אבל לא ראו אותם העדים ביחד וכו' דנפסלו מן התורה ואע"פ שלא ראו אותם בבת א' דבשלמא אם היינו באים להורגם ע"פ עדות זו ודאי בעי' שיראו המעשה ב' העדים ביחד אבל כיון שאינ' באים אלא לפוסלן לעדות אפי' לא היו רואים אותם ביחד נפסלו וכו' הילכך נפסלו העדים הפריצי' הללו לכל עדיות שבתורה ופסולן מה"ת ואין האשה צריכה גט ע"ש ונר' דלדעת הסמ"ג לאוין רי"ד ובעל העיטור בדיני קבלת עדות סוף דף ל"ו שפסקו כר"נ דבא על הערוה כשר לעדו'דיצרו תקפו לעבירה ולא להעי' שקר ע"ש אפשר דמודו ברובע ונרבע דפסולי' לעדות כמ"ש התו' בסנהדרי' סוף דף כ"ו בד"ה החשוד וכו' וז"ל א"נ הכא משום דיצרו תקפו ולא דמי לנבילה ולא לרביעה דליכא יצרו תקפו כ"כ כמו בערוה ע"ש וגם הרא"ש שם שכ' דדוחק לחלק בעריות ולומר דבמשכב זכור אין יצרו תקפו כ"כ ופסול הרי הוא הסכים שם דר"נ לא הכשיר אלא בחשוד אבל בא על הערוה וה"ה רובע ונרבע לכ"ע פסולים מיהו התו' שם דף ט' בד"ה לרצונו וכו' כ' תי' אחר דה"נ ברביעה יצרו תקפו וכשר לעדות אחרת ולא ארביעה דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ע"ש וכן בס' ראב"ן סי' קי"ג דף מ' כ' וז"ל ואי משו'דהוא חשוד על השפחה וכו' אי משום הא ליכא למפסליה דלא דמי לאוכל נבילות דהתם ודאי אוכל והכל רואים ויש עדים שרואי' ועוד דלא תקיף ליה יצריה וקא אכיל וא"ל כי היכי דאכיל נבילה ה"נ יעיד שקר וישבע לשקר ופסול אבל הכא חשוד הוא ולא ודאי וכו' וכיון דחשוד הוא ולא ודאי כשר לעדות ולשבועה דאמר רב נחמן החשוד על העריות וכו' וטעמא משו' דיצרו קפו כלומר אי נמי בא על הערוה אמרי'יצר דעבירה תקפו ואע"ג דתקפו יצרו לכך לא יתקפנו להעיד שקר ולישבע לשקר דלא תקיף ליה יצריה להכי ומנ"ל דלגבר עבירת ניאוף אמרי' יצרו תקפו ולא בשאר עבירות דתנן הנושא נשים בעבירה פסיל לעבודה עד שידור הנאה והמטמא למתים עד שיקבל עליו שלא יטמא ואמ' מ"ש הכא דסגי ליה בקבלה ומ"ש התם דמדרי' ליה ומשני התם אימור יצרו תקפו ול"ד לאוכל נבילה וכו'