ערך השולחן אבן העזר נה

מפיהם ולא מפי כתבם אבל מד"ס שחותכי' דיני ממונות בעדים שבשטר אע"פ שאין העדים קיימים בדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות ואצ"ל במכות ובטלות אלא מפיהם ולא מכתב ידם עכ"ל הרי דס"ל דבדיני ממונו' דוקא דנין בעדות שבשטר מדרבנן כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אבל בעדות אחר בעי' מפיהם וה"ה עדות קידושי' וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשיך סימן מ' והביא דברי המרדכי שכ' תשו' הר' אביגדור דס"ל דעדות קידושי' בעי' מפיהם וכ"כ מהרש"ל ביש"ש בפ' ד' אחין סי' י"ג שכן נר' עיקר כרש"י והרמב"ם שאין בעדות שבשטר רק בד"מ אבל בדיני קנסות או בעדות קידושי' או בעדות אשה שזינתה או לפסול עדות אין דנין ע"פ השטר ע"ש והלח"מ שם כתב דהרמב"ם ס"ל כר"ת דכל הראוי להעיד בע"פ עדותו בשטר כשרה מדאוריית' ומ"ש דמד"ס הוא שחותכי' ר"מ בעדים שבשטר אע"פ שאין העדי' קיימי' וכו' ר"ל שאינם ראוי' להעיד שכבר מתו דאז מן התורה אין עדות' בשטר כלום וכו' ע"ש וליתא דל' הרמב"ם שכ' אע"פ שאין העדים קיימי' וכו' נר' שעיקר דבריו בראוי' להעיד וכעין זה דקדק הריב"ש סימן שצ"ב מדכ' בעה"ע אפי' מלוה בשטר וכו' נר' שעיק' דבריו במלוה ע"פ אלא דאפי' במלוה בשטר הדין כך וא"כ כשכתב אח"ך והאידנא תקנת' דרבוות' וכו' בכל ענין היא דאל"כ הו"ל לפרש וכו' ע"ש

(טוב) עוד כ' הב"ש אם הוציא א' שטר קידושי' ועדים אומרי' שביקש מהם לזייף שטר קידושי' פ"א מחזיקים גם את כתב זה שמזוייף ובחשן משפט סימן ס"ג כתב המוציא שטר חוב על חבירו ובאו שנים ואמרו ממנו שאל לזייף לו שטר זה וכו' וכ' הסמ"ע כ"ה לשון הרמב"ם ס"ה עדות ול"ד קאמר זה אלא שטר כזה דהיינו שביקש מהם שיכתבו ויחתמו לו שטר על ראובן שחייב לו מנה וכו' ע"ש בהש"ך וה"נ דוקא אם העידו עדים שביקש מהם לזייף לו שטר שקדש אשה פ' והוציא כן שטר קידושי' על אותה אשה עצמה

(חי) שטר בעדים על א' שקידש אשה בפניהם והעדי' החתומי' אמרו שאין זה כתב ידם ומעולם לא ראו שקדשה ועדים אחרי' אומרים שזה כתי' נר' דאין לחוש לקידושי' אלו כלל וא"צ גט דא"ל כיון דעידי השטר אמרו שמעולם לא ראו הקידושי' ואין זה כתי' אף שעדים אחרים מכירי' חתימת' אמרי' דטרח וזייף בטוב עד שסבורי' העדי' שהיא חתימת' וכה"ג ב' התו' במציעא דף י"ג בד"ה הא וכו' וז"ל דשמואל ור' אסי מיירי שאין הלוה בפנינו ולכך יחזיר ואין לחוש שמא מזוייף וכו' אבל הכא במתני' מיירי שהלוה בפנינו בשעת מציאה וטוען מזוייף ולכך כיון דאיכא ריעותא דנפילה וגם טוען הלוה בודאי מזוייף לא יחזיר כי יש לחוש שמא יגבה מיתומי' ולקוחו' או שלא בפניו ע"י קיום והקיום אינו מועיל דשמא טרח לזייף השטר בטוב עד שסבורים העדי' שהיא חתימת' וכו' עכ"ל הרי דאם הלוה בפנינו וטען ודאי מזוייף אפי' נתקיים השטר לא יחזיר כיון דאיכא ריעותא דנפילה וכן קי"ל בח"מ סי' ס"ג בשטר שהעידו העדים ששאל מהם לזייפו דאפי' נתקיים השטר בחותמיו אין גובי' בו לעולם אא"כ עידי השטר מעידים שראו ההלואה או אחרים מעידים עליהם שראו שחתמו וכו' ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' הביאו הב"י בסי' זה וז"ל ואפי' יוצא זה שטר חתום בעדים ונתקיים השטר ע"פ שנים עדים דעלמ' מחזיקי' אותו במזוייף כיון שבאו אותם שנים ואמרו שלהם אמר לזייף אותו וכדג"ר בפ' א"נ וכו' ואע"ג דהתם לא אמרי' אלא דלא מגבי' ביה דמשמע הא מיקרע לא קרעי' ליה ודכוות' הכא לא שרי' לכתחלה לא היא דהכא בחזק' התיר לעלמא היא ואם אתה אוסרה לעלמ' הרי אתה מוציאה מחזק' ע"י שטר זה דריע וכו' עכ"ל הרי דשטר ריע אפילו נתקיים השטר ע"פ ב' עדים דעלמא מחזיקים אותו מזוייף ומתירים אותה לינשא לכתחלה וה"נ כיון דעידי השטר אמרו שלא חתמו ולא ראו הקידושי' מעולם אפשר דקיום עדים אחרי' שמכירי' חתימתם מחזיקי' אותו מזוייף בטוב עד שסברו העדי' שהיא חתימת' שלא להכחיש העדים עצמם שאמרו שלא חתמו ולא ראו הקידושי' מעולם אא"כ עדים אחרים מעידי' עליהם שראו שחתמו דהוי כב' אומרי' נתקדשה וב' אומרי'. לא נתקדשה דסימן מ"ז ע"ש אבל עדים שמכירי' חתימת' לבד לא הוי הכחשה דאפשר שזייף בטוב עד שסברו שהיא חתימת' ועוד כ' הרשב"א בתשובה שם דכל שלא באו העדים החתומים בשטר ממש נאמנת היא לומר שטר מזוייף הוא מיגו דאב"א גרשתני ומותרת לינשא על פיה כאומרת לבעלה גרשתני וכו' ואע"ג דמגו במקום עדים לא אמרינן אי אתו עדים גופייהו דחתימי בשטר אבל הכא ליכא עדים דאימור מזוייף הוא עכ"ל נר' דס"ל דאפילו נתקיים השטר ע"פ עדים דעלמא כל שלא באו עידי השטר ממש נאמנת היא לומר שטר מזוייף במגו דגרשתני

(יט) דין ה' המקדש בפסולי עדות דאוריית' אינה מקודשת וכו' משמע אינה מקודשת כלל וכבר כ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ק"מ בהא דלא אמרי' שמא הרהר תשובה ומקודשת מספק דכיון שיש עדים שעבר עבירה ונפסל אינו חוזר להכשירו עד שיבואו עדי' שעשה תשו' אבל האומר ע"מ שאני צדיק שהוא עצמו אומר כן רגלים לדבר שעשה תשו' ע"ש וכ"כ מהר"ם מפדווה סי' ל"ז דמהריק"ו סימן פ"ה שכתב במעשה שבא לפני רש"י באנוס שקידש וכו' היינו שקדשה בפני האנוסי' בעודם בגיות' ואח"כ חזרו לדת יהודי' דאמרי' מאחר שאנוסי' היו וסופם שחזרו לדתינו מוכח שגם בראשונה הרהרו תשו' והיה בלבם תמיד לשוב וגם ראיה שמביא מן המקדש אשה ואמר ע"מ שאני צדיק גמור אפי' היה רשע כל ימיו היא מקודשת מספק שמא הרהר תשו' גם שם טעמא רבה איכא מאחר שהוא אומר כך ורצה בקידושי' מסתמ' רצה לקיים תנאו ומביא רק ראיה שהרהור לבד יספיק שיחשב צדיק וכו' אבל לא שיהיה דבר כללי על כל בעל עבירה בלא טעם וסברא דאם כן לשוא טרחו הגאוני' לחלק לענין קידושי' בין פסולים בעבירה דאוריית' לפסולי' בעבירה דרבנן דבפסול דרבנן צריכה גט מספק אבל בעבירה דאוריית' לא ואפי' בעבירה דרבנן יש חולקי' שא"צ גט ואיך ימצא הדבר הזה אם נאמר תמיד שמא הרהר אלא ודאי לאו כללא הוא וכו' עש"ב: אבל ראיתי בתשו' מהר"י ן' הרא"ש סי' פ"ב שכת' וז"ל שאפי' שהעידו כדין עליהם העדים בפניהם והפיסול שהיה פיסול ממש מדאוריית' עדין צריכה גט שהרי משום חומרת א"א