ערך השולחן אבן העזר נד

שלא אמרו אין מקבלי' וכו' אלא לתועלת המתחייב בעדות אבל בעדות לזכות מקבלי' שלא בפניו דלא גרע משטר הכותבי' ללוה אף ע"פ שאין מלוה עמו וכו' וכת' כיון דמתחלת העדות היה לחובה אף ע"פ שעתה נהפך לזכות בתר מעיקר' אזלי' לאו מילת' היא דלגבי גיטי' וקידושי' הוה הכי דודאי המקדש אשה לשם חבירו וכשידע חבירו רצה ובריר לן הדבר דלא עשאו שליח אין שם קידושי' אבל לגבי ממונא וכו' ע"ש הרי דס"ל דאם העדות נתקבל לזכות הבע"ד שלא היה בפניו הוי עדות אבל אם הוה לחובתו ונתרצה כששמע בד"מ מהני ובגיטי' וקידושי' לא מהני ונראה לכאורה בנ"ד דחוב הוא לאשה שהיא רוצה בקיום הקידושי' ונתקבל העדות שלא בפניה לחובת' ואפי' נתרצת' כששמעה אינו כלום דבגיטי' וקידושי' בתר מעיקר' אזלי' דודאי המקדש אשה לחבירו שלא מדעתו אפי' נתרצה אח"כ אין שם קידושי' וכן מוכח בהדיא מדברי הר"ן בפרק האומר גבי נתרצה האב וז"ל וכת' רצוי בתר קידושי' מאי מהני א"ל דה"ט לפי שכל אדם רוצה להשיא את בתו נמצאת דרמיא עליה היא וזכין לאדם שלא בפניו וכו' ע"ש: משמע דאם הוא חוב לא מהני רצוי דאחר הקידושי' אבל הר"ן בפ' אלמנה ניזונת כ' דלא שייך אין מקבלי' עדים שלא בפני בע"ד אלא בתובע שמביא עדים על תביעתו אבל המביא עדים לפטור את עצמו מקבלי' ופסקו מרן בח"מ סי' כ"ח ס' י"ח ע"ש ואם כן ה"נ אפי' קבלו עדות שלא בפני האשה מהני כיון דזכות הוא לבעל לפטור את עצמו ועוד דכבר הסכים מהרח"ש שם דבעדות קידושי' לא בעי' בפניו ע"ש

(יד) מצאו כתוב בשטר וכו' שני שטרות יצאו על אשה א' שנתקדשה לראובן ושמעון ביום אחד וכו' אם הם ב' כתי עדים אין חי' בין כתי' יוצא ממ"א או לא אלא הוי ספק מקודשת לשניהם ואם העדים לפנינו שואלי' אותם אם אומרי' לראובן נתקדש' בבקר והכת הב' אומרי' לשמעון נתקדשה בערב הדבר ברור שהיא מקודשת לראובן ודאי דאף ע"פ שלא נתברר מתוך השטר מי קדם נאמני' לומר ע"פ השעות וכו' אבל אם העדים עצמם חתומי' בב' השטרות הוו רשעי' ואפי' אין כתי' יוצא ממ"א אין נאמני' הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תרכ"ה ע"ש

(טו) כ' הגמ"ר תשוב' ר' אביגדור הכהן בהא דקיום שטרות דרבנן היינו היכא דליכא הכחשה וההיא דריש גיטי' בדין הוא דבשאר שטרות לא ליבעי תרי היכא דליכא הכחשה כדר"ל דאמר עדים החתומי' וכו' ורבנן הוא דאצריך קיום בשאר שטרות היכא שאין מכחישו וכו' אבל היכא דבע"ד לפנינו ואמר מזויף אפי' מדאורייתא בעי קיום וכו' ונראה דס"ל דהא דאמרי' בגיטי' האי קולא חומרא הוא וכו' חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה וכו פסיל ליה ממש מדאורייתא דכל דאיכא הכחשה צריך קיום מדאוריית' ומשני כיון דאמר מר וכו' מעיקרא דייק השליח ויודע בו שברצון מגרשה ולא יבא ויערער ואפי' יבא ויערער אינו נאמן דאע"ג דקיום שטרות מדאוריית' אם יערער הכא כיון שהשליח דייק אין הבעל נאמן ובפ' הגוזל בתרא אמר רבא מקיימי השטר אפי' שלא בפני בע"ד ואפי' עומד וצווח מזויף הוא וכו' וכ' בתשו' בשמים ראש סימן יו"ד דה"פ לא מיבעיא כשלא צווח הלוה דמקיימי' ואין חוששי' למה שיבא אח"כ ויטעון מזויף ונ"מ ליתמי וכו' אלא אפי' צווח וכו' אפי' כבר אמר מזויף ועתה הלך לו מקיימי עכ"ל ולדברי הר"א הכהן דאם בא בע"ד לפנינו ואמר מזויף הוא צריך קיום מדאוריית' היינו דאמר רבא מקיימי' השטר שלא בפני בע"ד ול"מ שלא בפניו או מיתומי' דא"צ קיום רק מדרבנן אלא אפי' צווח כבר דצריך קיום מדאוריי' מקיימי' וא"כ צ"ל כמ"ש הרשב"א בתשו' הטעם לפי שלא על מנה שבשטר הם מעידי' אלא על חתימת העדים וכן הרמ"ה בפר' הגוזל ס"ל הכי ולכך כ' מסתברא דוקא אם אפשר לקיימו שלא מפי עדים החתומי' אבל אם א"א לקיימו אלא מפי עידיו כמאן דמסהדי השתא ע"פ דמי בהא קי"ל על מנה שבשטר הם מעידים וכו' ע"ש וכבר כתבתי בס' עה"ש ח"מ סי' מ"ו סק"ח דהרמ"ה בתשו' סימן רצ"ג כ' כדברי הר"א הכהן דאם בא בע"ד לפנינו ואמר מזויף הוא צריך קיום מדאוריי' וכ"כ מהר"ם מטראני ח"ג סי' ק"ל ודחה דברי מהריק"ו וכן הוכיח ה' ב"ש בסי' קמ"א סק"ע שכן דעת הרמב"ם והטור ומרן עש"ב וא"כ הא דמקיימי' השטר שלא בפני בע"ד ואפי' צווח שהוא מזויף ה"ט משום דלא על מנה שבשטר הם מעידים אלא על חתימת העדים אבל התו' והרא"ש שם כ' הטעם משום דקיו' שטרות דרבנן וכ"כ מרן הכ"מ פ"ג מהל' עדות דין י"א דהרמב"ם ס"ל כהתוס' והרא"ש דבכל ענין מקיימי' וה"ט דכיון דקיום שטרות דרבנן דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד לא החמירו חכמים בו כמו בקבלת עדות שהוא של תורה דבעי' בפני בע"ד ע"ש וכ"כ הסמ"ג עשין ת"ט טעם זה לפי שקיום שטרות דרבנן וכן פי' ר"י ור' משה ע"ש

(טז) כ' הב"ש אם הם מודים שנתקדשה הוי קידו' אלא איירי דא' מהם אומר מזויף הוא וכו' והרשב"א בתשו' סי' אלף ר"ט כ' אפי' אם הכת' מקוי' יש לחוש שמא כ' העדים בלא דעת שניהם דהוי כפנקס ולא כשטר ואין מקבלי' עדות' דהוי עדות מפי כתבם וכו' ואם נכתב בשטר שנכתב מדעתם לכ"ע מקבלי' עדות' כמו בשאר שטרות דקי"ל עדים החתומי' כמי שנחקרה עדותן בב"ד ולא כהג"מ בקידושי' דס"ל דוקא לענין ממון מהני עדות בשטר ולא בעדות קידושי' דהוי מפי כתבם ע"ש וכן כתב הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תשס"ה דאם כתבו בשטר פ' נתקדשה בפנינו מדעתה ואמר לנו כתבו הרי היא מקודשת גמורה שהרי שטר גמור הוא שנעשה לדעת שניהם ואם היא מכחשת יתקיים השטר כחותמיו ואם לא נתקיים צריכי' העדים לבא ולהעיר בפיהם ואם מתו נ"ל שצריכה ממנו גט דלא גרע מיצא עליה קול שהיא מקודשת ואם אין כתוב בשטר רק בפנינו נתקדשה פ' לפ' זהו שכ' הרשב"א שאין לו דין שטר כלל ויבאו ויעידו בפיהם ואם לא באו אם כתי' יוצא ממ"א חוששי' להם וצריכה גט דלא גרע מקול ואם אין כתי' יוצא ממ"א אין חוששי' דאיהו זייף וחתם עכ"ל: הרי דאם כתוב בשטר שנכתב מדעתם הוי כשטר גמור ואפי' לא נתקיים בחותמיו אם שניהם מודי' מקודשת גמורה ואם היא מכחשת יתקיי' השטר בחותמיו ואם לא נתקיים השטר והעדים מתו צריכה גט מס' דלא גרע מקול וז"ל הרמב"ם פ"ג מהלכות עדות דין תורה שאין מקבלי' עדות לא בד"מ ולא בד"נ אלא מפי העדים שנאמר ע"פ שנים עדים