ערך השולחן אבן העזר נג

לכתחלה והכריח דאי' חי' מדכ' מרן בב"ה סי' כ"ח וכ"נ מל' הרמב"ם שכ' גם בד"מ אין מקבלי' עדות אלא בפני בע"ד משמע שד"מ שוה לד"נ בכל גוונא וכשם שבד"נ אם קבלו שלא בפניו לא מהני ה"ה לעני' ד"מ עכ"ל וכיון דכ' הרמב"ם ששלחו לו ולא בא וכו' מקבלי' שלא בפניו מוכרח דגם בד"נ מקבלי' בזה שלא בפניו דהא כל הפסו' בד"נ גם בד"מ פסול וכ"ה בתשו' הרשב"א הביאו הב"י סי' שפ"ח וז"ל ואם נפשך לומר שלא אמרו כן אלא בד"מ אבל בד"נ אין מקבלי' אלא בפניו והראייה מדאמרי' בשלהי שור שנגח ד' וה' בפלוגת' דר"י אי מהדרת ליה נהלי' עד שלא נגמר דינו הוה מערקנא לתורא לאגמא וכו' לא היא דהתם מחמת גמר דין קאמר וכו' אבל בקבלת עדות לא איכפת לן כל שיש צורך בכך כגון שהיה חולה וכו' הרי בהדיא דגם בד"נ מקבלי' שלא בפניו בכה"ג ע"ש אבל הרשב"א בחי' פ' הגוזל בתרא הובא בס' א"ז כ' וז"ל ק"ל אשמעת' דהא אמרי' דטעמא דאין מקבלי' עדות שלא בפני בע"ד משום דאמר קרא והועד בבעליו וא"כ אם הוא חולה או עידיו וכו' היאך מקבלי' והתור' אמרה והועד בבעליו נ"ל דעיקר קרא גבי שור שהוא בד"נ כתיב ובד"מ אסמכת' בעלמא ומדרבנן עכ"ל:

הרי דס"ל דבד"מ משום דהוי דרבנן הקלו במקום אונס אבל בד"נ אין מקבלי' שלא בפניו כלל וכ"כ בתשו' בשמים ראש סי' רמ"ב דדוקא בממון עבוד רבנן תקנת' בחולה ועדים חולים או הולכים למ"ה שיקבלו שלא בפניהם ולא בהזמה או לפסול לעדות שלא בפניהם ואפשר דבעי' נמי דרישה וחקירה וכו' ע"ש וכ"כ בתשו' מהר"י ן' הרא"ש סימן פ"א בעדות קידושי' וז"ל מ"ש אין מקבלי' עדים שלא בפני בע"ד לא נאמר עיקר הדין אלא בדיני נפשות וכדאמ' התם וכו' יבא בעל השור ויעמוד על שורו וכ"כ הרשב"א ז"ל דעיקר טעמא דר"י מהאי קרא וכו' והנה מיתת השור כד"נ ורבותי' דנו גם כן זה בד"מ לאסמכתא בעלמא וה"ט דמקבלי' עדים שלא בפני בע"ד כשהוא חולה וכשרוצי' ללכת למ"ה ועוד דההיא דינאי מלכא לא נאמרי' להעיד דוקא בפניו אלא שיעמוד על ממונו בעת שידינוהו הסנהדרי' מטעם והועד בבעליו לא מטעם העדה כמ"ש החולק ואף על פי שממילא היה צריך להעיד בפניו מ"מ עיקר המעשה לא על העדה נאמר וכן פשט הסוגיא וכן פשט פירש"י וז"ל ויעדוך שעבדך הרג את הנפש דעבדו כחמורו והפסד ממון הוא לו לפיכך צריך לדונו לפניו ע"כ הרי מבו' בדברי וכו' ועוד כ' הריב"א בשם ר"א מטראני שאם לא היה בע"ד בעיר מקבלי' שלא בפניו ע"כ ובנדון זה שלא היה בעיר וכו' ע"ש והרשב"א בתשו' ח"ג סי' שכ"ז גבי אין מקבלי' עדות בלילה כמו שהקלו לקבל שלא בפני בע"ד כ' וז"ל קבלת עדות וכו' ואפשר דטעמא דמילתא משום דעדות בפני בע"ד בד"נ לבד כתיב וכו' והיינו דאמרי' גבי שור אי אהדרתי' ניהלי' מערקנא ליה לאגמא ואלו לגבי ממון אמרי' דאם שלחו לו ולא בא מקבלי' שלא בפניו וכו' ע"ש:

הרי שכ' דעדות בפני בע"ד בד"נ לבד כתי' ומה"ט אמרי' גבי שור הוה מערקנא ליה לאגמא משו' דאין מקבלי' עדות שלא בפניו משא"כ בד"מ הפך תשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' שפ"ח א"כ מה"ט מקבלי' עדות הקידו' אפי שלא בפני האשה ועוד שכ' הרדב"ז בתשוב' ח"ב סימן ע' מעשים בכל יום שמקבלי' עדות הקידושי' שלא בפני בע"ד וטעמא כיון דהוי לאפרושי מאיסורי כ"ע בעלי הדין נינהו למה"ד שבאו ואמרו הפירו' של פלוני ערלה הם וכו' וכן משמע מתשו' הרשב"א וכן נר' מתשו' הריב"ש בקידושי' מירונה סימן רס"ו וכ"כ המאירי וז"ל ומקבלי' עדות שלא בפני בע"ד לאפרושי מאיסורא כגון עדי' שנתקדשה וכו' עכ"ל:

וכבר מהרי"א בתשו' סי' ד' הביא דברי הרדב"ז והעיד שם שכן דעת הר"י בי רב ומהר"ש ן' סייד והם הפריזו על המדה לקבל עדות שלא בפני בע"ד לאסור אשה על בעלה והוא וחבירו חלקו עליהם בזה אבל בעדים שנתקדשה לפ' דהוי לאפרושי מאיסורא בזה לא חלק עליהם אדם מעולם ע"ש:

וכ"נ מהראנ"ח ח"א סימן ס"ח שכן מקובל אצלינו ובין להקל ובין להחמי' אתמר דזיל בתר טעמא ע"ש ומהרח"ש חא"ה סי' מ"ב דף קפ"א הביא דבריהם והסכים כן דכיון דהא דאין מקבלי' וכו' אינו אלא מדרבנן א"כ דוקא בד"מ א"ל שראו חכמים לעשות אבל בעידי קידושי' כיון דמדאו' הוי עדות גמור אפי שלא בפני בע"ד והיא א"א גמור' רחוק הדבר לומר שיאמרו דלא מהני עדות' ויתירו א"א לעלמא ע"ש ועוד שכת' מהרח"ש בתשובה שם יראה אם יכשר בעיני הגדולים בעלי הוראה דהא דאין מקבלי' עדי' שלא בפני בע"ד ה"ד כשבאו לחייבו דאין חבין לאדם וכדפירש"י גבי אין מזימי' את העדים אלא בפניהם שהרי הם באים לחייבם וכו' אבל בנ"ד זכות הוא לה ע"ש ומצאתי בתשובה מהר"י ן' הרא"ש סי' פ"א שכ' החולקים וז"ל ועוד אין מקבלי' עדים שלא בפני בע"ד ל"ש בד"מ ול"ש בד"נ וכו' כ"ש דנ"ד לא לד"מ דמי אלא לד"נ דהו"ל דבר שבערוה וכד"נ לא שלחו לו ולא בא כי מוכרח לבא לפני ב"ד וא"א לקבל ערים שלא בפניו וכו' ומהר"י ן' הרא"ש דחה דבריהם והביא ראיה מדאמרינן בפרק הגוזל תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי הוא אין אומרי' נמתין עד שיגדל אלא מוציאין אותה מידו וכו' וכן נמצאת שדה שאינה שלו דמשמע דמקבלי' שלא בפני בע"ד דקטני' כמי שאינם הם וכ' הראב"ד טעמ' דמילת' לפי שב"ד יודעי' כ"ז ולא תהא שמיעה גדולה מראיה וכשצריך לעדות הוא דקפיד רחמ' וכו' ע"ש וא"כ כיון שכבר העיד בפני ב"ד אין חזרתו כלום. ומהראד"ב בס' לח"ר סי' כ"ג כ' דנר' בהדיא מתשובה הרא"ם במעשה דעזיזה דאם נתקבל עדות שלא בפני בע"ד אינו כלום ואם כן יכולים לחזור ולהגיד וכו' מהריב"ל בפסקיו ח"ב סימן ח' וכו' ע"ש

(יג) ואם נתקבל העדות שלא נתקדשה שלא בפני האשה ראיתי למהרח"ש בתשו' סימן מ"ב דף קפ"א שכ' וז"ל יראה אם יכשר בעיני הגדולים בעלי הוראה דהא דאין מקבלי' שלא בפני בע"ד ה"ד כשבאו לחייבו דאין חבין לאדם שלא בפניו וכדפירש"י בכ"ב דכתו' גבי אין מזימי' את העדים אלא בפניהם שהרי הם באים לחייבם וכו' אבל בנ"ד זכות הוא לה ע"ש ולא זכר שכ"כ מהריב"ל ח"ב סי' י"ב וז"ל ועוד יראה לי וקרוב לומר דע"כ וכו' אלא דוקא היכא שנתחייב בע"ד שלא נתקבל העדות בפניו אבל אם נזדכה הבע"ד שלא היה בפניו זכין לאדם שלא בפניו דהא בפ' הגוזל בתרא וכו' ע"ש וכן ראיתי למהראנ"ח ח"א סי' ק"ג שכ' וז"ל אבל אם אמר אע"פ שלא נמצאתי שם אותו עדות מקובל עלי נלע"ד שהעדות הא' עדות