ערך השולחן אבן העזר נא

דבר מוכיח ונר' שיכול להעיד ונדון כאלו ראה גוף המעשה כדאמרי' וכו' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכו' ע"ש נר' דס"ל דאפי' ב' העדים לא ראו נתינת הטבעת כיון שראו דבר מוכיח ונראה הוי כאלו ראו גוף המעשה ואפשר דגם הרשב"א מודה בדאיכ' הוכחה אבל ראיתי לרמ"א בתשו' סי' ל' שכ' דהרשב"א ומהר"ם חולקי' וראוי לסמוך עליהם ואפילו, בדבר המוכיח ע"ש וכן ראיתי למהרימ"ט ח"ב סי' מ"ג שכ' וז"ל דאם הא' ראה הטבעת והב' לא ראה הו"ל מקדש בעד א' דאין חוששי' לקידושיו וצריך ששני העדים ידעו במה קדשה והביא תשו' הרשב"א ע"ש וכ"כ ה' פני משה ח"א סי' כ"ט ע"ש ונר' דהמרדכי לא אמר אלא בעד א' ראה דהוי הוכחה וכ"כ הר"א מזרחי ח"ב סי' ל' וז"ל ונר' דדוקא גבי עידי יחוד א"ל כיון דגייסי אהדדי מוכח' מילת' דלא נתייחדו אלא לשם ביאה וגבי ב' עדים ששמעו לא' שאמר לאשה הרי את מקודשת לי והאחד מהם לא ראה נתינת הטבעת מצי' למימר דמיירי כגון דאמר לה לפני שניהם הרי את מקודשת לי בטבעת זו והאחד מהם ראה נתינת הטבעת דמוכחא מילתא שהיה שם נתינת הטבעת אבל בנ"ד וכו' ע"ש. אבל כששני העדים לא ראו הנתינה לכ"ע אינם קידושי' וכ"כ המבי"ט ח"ב סימן קמ"ט ע"ש

(יוד) מי שקידש אשה דרך חור שבכותל וכו' ז"ל הרשב"א בתשו' סי' אלף קע"ט על אשה שהעידו שהכניסה ידה בחור שבכותל החוצץ בינה ובין מקו' שהמקדש והעדים עומדים שם וכו' ועוד שאפי' העיד ישמעאל זה בבירור שהיא היא נתקדשה כיון שהעד הב' אומר שהוא לא הכיר יד זו של מי היתה אם מאמירה אם מאחר אין כאן בקידו' אמירה אלא עד א' וכו' וקי"ל כרבא מיהו משה זה שאומר שאמירה זו נתקדשה לו הרי זה אסור בקרובותיה משום דשוי' אנפשי' חד' וכמ"ש קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו זה שנ"ל כשאינה מודה בקבלת המעות כלל וכו' ע"ש משמע בהדיא דאם האשה מודה שהיא קבלה הקידו' הוו קידושי' גמורי' וכ' ה' דברי יוסף סי' י"ז אפשר דעיקר דין זה תלוי במחלוק' בעושה עדי' במנוי השליח דלדעת הרמב"ם והרשב"א אין צריך לעשותו בעדים רק שהשליח והמשלח מודי' בדבר וכיון שהשליח קדשה בפני עדים אע"פ שאין העדים יודעים בבירור מי הוא המקדש כ"א מפי השליח מ"מ אם הודה המשלח שעשאו שליח ה"ז מקודשת גמו' ה"נ כיון שהעד הא' ראה אות' עד א' שיודע מי הוא המקדש והמתקדש' הוא עד גמור והעד הב' שגם הוא ראה מעשה הקידושי' אלא שלא הכיר את האשה נגמר עדותו ע"י הודאת' שקבלה המעות דומיא דהעד הא' שעם השליח דע"י הודאת המשלח שעשאו שליח נגמר עדותו של זה העד הב' ע"ש ולא דק דבתשו' הרשב"א מבו' דאפי' ב' לא ראו האשה אם היא מודה בדבר מקודשת שכ' וז"ל הדעת נותנת כי מה שהעיד ישמעאל שכפף ראשו לסור התחתון וראה אמירה הנז' לא בשעת קבלת קידושי' ממש היה שא"א אחר שהחור שוה לקרקע וכו' אלא או קודם מעשה או לאחר מעשה היה וא"כ גם לדבריו אפשר שלא אמירה זאת היתה שהכניסה ידה אלא אחר ואם היא אינה מודה בכך אין בדבריו כלום שאין אוסרי' את האשה בעדות כזו וכו' ע"ש משמע דאם היא מודה בכך אפי' ב' העדים לא ראו אותה אלא ידה שהכניסה הוי מקודשת

(יא) כל עדות שלא נחקר וכו' כ' מרן הב"י וז"ל כ' הרשב"א בתשו' אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה בין בגירושי' בין בקידושי' דקי"ל כת"ק דר"ע ור"ט וכו' ע"ש ובסי' י"א הביא תשו' זו ומבואר שם דאפי' למ"ד דעידי מיתה צריך דו"ח לפי שהיא אסורה לכל והבא עליה במיתה אבל בקידו' אע"ג דאפשר דאתי לידי נפשות השתא מיהא לאו אנפשות קא מסהדי וכו' ע"ש וכן כ' בתשו' ח"ג סימן קי"א ע"ש ומשמע ד אפי' היא מכחישת' א"צ חו"ד אבל המרדכי כ' דעדים שבאו לאוסרה צריכים חו"ד הואיל והיא מכחישת' וכ"ז שלא נחקר' עדות' יכולים לומר אנוסי' היינו וכו' ע"ש וכ' מרן הב"י בח"מ סימן כ"ט ונ"ל שמ"ש הואיל והיא מכחישת' לאו למימרא דבדיני נפשות הודאת בע"ד מילתא היא אלא לומר דאלו לא הכחישת' הוי שוייא אנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא גט ע"ש וא"כ הרשב"א ס"ל אפי' היא מכחישת' א"צ חו"ד דאי כשאי' מכחשת הא שויא אנפשה ח"ד דשתיק' כהודאה והא דמוכח בפרק האומר דף ס"ו גבי זינתה בע"א והלא שותק דלא אמרי' שתיק' כהודאה שנתקדשה בפני עדים ואם כן הרשב"א מיירי אפילו במכחשת העדי' א"צ חקירה ודרישה וכן משמ' מדכ' הרשב"א שם וההיא דפרק היו בודקי' לא ידענא מאי קא דייק מינה מר דההיא לאו בעידי קידושי' אלא במי שקדשה כבר ובאו עדי' ואמרו נערה מאורסה זו זינתה ועדות זו ודאי צריכה חקירה ודריש' דבנפשו' קא מסהדי ע"ש והתם מסתמא מכחשת העדי' ודכוות' בעידי קידושי' א"צ חקירה ודרישה וכ"כ מרן בתשו' סי' ה' כהרשב"א והמרדכי פליגי ומי יקל ראשו בערוה חמורה ע"ש וכ' ה' כנה"ג הגב"י אות ן' ולי נר' דאם מה שבאנו להצריך בעידי קידושי' וגיטי' דריש' וחקירה הוא חומרא להחזיק' בספק מקודשת חיישינן לדברי האומר שצריכי' דו"ח ואם הוא קולא שבשביל שלא חקרו ודרשו העדים אין לחוש לקידושי' חיישי' לדברי האומרי' שאין צריכי' חו"ד וכו' ע"ש וא"כ אם נתקבלה העדות בלא דרישה וחקירה ואח"כ חזרו העדי' חיישי' למ"ד דעידי גיטין וקידושין א"צ חו"ד ואין יכולים לחזור דכל שהגיד אע"פ שלא נחקר' עדות' שוב אינו חוזר ומגיד כמבו' בב"י ח"מ סי' כ"ט ע"ש ואע"פ שנתקבלה העדות בב"ד הדיוטות דלא גמירי למ"ד שאין צריכי' דו"ח קבלת' קבלה כמ"ש הרא"ם בתשוב' ומהריב"ל בתשו' והסכי' עמהם מהריק"ש בתשובה בס' אהלי יעקב סי' כ"ז דאפי' לא ידעי הלכו' עדות סגי עש"ב אבל ראיתי למהראר"ב בס' לח"ר סי' כ"א שכ' דאין צריך חקירה ודרישה אבל משום דנתקבלה העדות בחד גמיר וב' לא גמירי צריכה גט עש"ב. מבו' דס"ל דאפי' דאין צריך חו"ד בעי' דייני' דגמירי וא"כ אם ג' דלא גמירי אין קבלת' קבלה וכ"כ בהדייא בסי' כ"ג והביא מתשו' הרא"ם ע"ש. מיהו אם כבר נשאת נר' דלכ"ע בעי' דריש' וחקיר' וצריך לקבל העדות בפני האשה ובפני בעלה כמ"ש הרא"ש הביאו מרן הב"י סי' י"א וז"ל תחלה אני כותב שלא כהוגן עשו שקבלו העדו' שלא בפני האש' ושלא בפני בעלה שכבר נשאה וכו' ועוד היה ראוי שעדות זו תתקבל בפני גדולי יש' הבקאי' בדרישה וחקירה וכו' כדי שלא לאסו'