ערך השולחן אבן העזר נ

אלא בראיית העדים שאע"פ שקדשה וידוע הדבר כל שלא קדשה בעדים אינה מקודשת וראייתם של העדי' היא שעושה המעשה כ"ז שהיה קרוב או פסול אין הקידושי' כלום דעדות הכשרים בטלה דהכא עיקר עדותם היא עכשיו בראייה וכמו שבאו כולם להעיד דמי ולכך עדות כולם בטילה מיהו ש"ד לחומר' להצריכ' גט זו היא ס' רבי' והיא נכונה עכ"ל: הרי דהרא"ה והריטב"א ס"ל דקידושי' תלוי בראייה ואם נתכוונו לעדות בשעת ראיה עדות כולם בטילה

(ח) אחד שקידש אשה בפני ב' עדים וא' מהעדים אשתו קרובה עם המקדש שני בשני שהם בני שני אחיות ובעל כאשתו לכאורה נר' דא"צ גט דקרובי האם וקרובי אישות נמי פסולים מדאורייתא וכבר הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' קנ"א כ' דגם הרמב"ם מודה דהוו דאוריית' והמקדש בפניהם אינה מקודש' ולמנין המצות הוא דמקרו דרבנן ומבו' שם דאפי' בדאיכ' תרתי קורבת האם ובעל באשתו פסול מדאוריי' וכ"כ מהרב"א בתשו' סי' י"ט ע"ש וה"נ בנ"ד דעד אחד קרוב למקדש מצד אשתו בקורבת האם פסול הוא מדאוריית' וליכא אלא עד א' כשר ואין חוששי' לקידושיו ואפי' למי שחושש לקידושי עד א' אם היו ב' עדים וא' מהם פסול בטלה עדות' כמ"ש מרן בתשובה ושאר אחרונים הביאם ה' כנה"ג הגב"י אות י"ג ע"ש וכן הסכים ה' פני משה ח"א סי' כ"ט כנ"ד להקל כדעת מהרב"א ומהרשד"ם ומהרי"א ומהרח"ש ודלא כהר' תומת ישרים סי' פ"א ע"ש:

וכן ראיתי למהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' פ"א וה' זקן אהרן סימן ב' ומהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' ד' שפסקו כן ע"ש וה' שמחת י"ט סי' ע"ה כ' אע"ג דהרשב"ץ כ' דגם הרמב"ם ס"ל דפסולים מדאוריית' אלא משו' דאתו מדרשא קרי לזו מד"ס כ' ה' לח"מ וה' תומת ישרים סי' פ"ג דחו אותו ועוד דהמ"מ סובר בעד הרמב"ם דהוו דרבנן וא"א להתיר כס' הרשב"ץ בהיות שהמ"מ חולק דמי לנו גדול ובקי בדברי הרמב"ם כהמ"מ וכן מבואר מתשו' מהר"י ן' הרא"ש שהביא מרן הב"י בסוף הסי' דס"ל בעד הרמב"ם דקרובי' מצד אישות הם מדרבנן וצריכה גט ע"ש. ואיברא שראיתי בתשובה החכמי' על החולק בשו"ת מהר"י ן' הרא"ש סימן פ"א שכ' וז"ל וא"ל לדעת הרמב"ם דמה שקראם לקרובי האם או לקרובי האישות פסולי' מדרבנן לפי שבאו ע"י יתור וכו' וכמו שסו' קידושי כסף הם מד"ס ואע"פ דאתו מג"ש דקיח' קיחה וכו' ולא עוד אלא קרוב בעיני לומר שלא הצריך אלא לפסולי עדות דרבנן לפי שאינן אלא מדרבנן בלי שום דרשה מן הכתוב אבל לא יאמר כן בקרובי' דפסולי' מדרבנן לדעתו וזה שלא הזכיר במקומו אלא הפסולים מדרבנן ולא הזכיר קרובי' וכו' וגם ס' המצות לא כ' אלא ל' הרמב"ם שהוא פסולי עדות דרבנן וכו ובקשתי לי רב ומצאתי לרבי' מאיר האשכנזי בתשו' שכ' אפי' למאן דמצריך גט בפסולי עדות זהו משו' דא"ל כי אחר שהא' כשר והב' גזלן או מלוה ברבית יחשוב שעשה כבר תשו' וע"ז מצטר' עמו הכשר אבל כשה"א קרוב כי הא לית דין ולית דיין דליכא טעם דאין כאן בית מיחוש עכ"ל הרי שכ' דגם הרמב"ם ס"ל דא"צ גט דפסולי' הם מדאוריית' כדברי הרשב"ץ או מטעם דדוקא בפסולי עדות דרבנן הוא דצריכה גט ולא בפסולי דרבנן מצד קורבא וכ"כ ר"מ אשכנזי וגם מהר"ש צרור בס' חוט המשולש סימן ד' נמשך אחר הרשב"ץ ע"ש אבל בפ"ד מה' אישות שכתב הרמב"ם דהמקדש בפסולי עדות של ד"ס צריכא גט וכ' המ"מ שקצת מן הגאוני' סוברי' שכל אותם שהן נלמדי' מן המדרש בקרובי האם הם מד"ס וכ"כ רבי' פי"ג מה' עדות וכו' ע"ש משמע בהדיא דסובר בעד הרמב"ם דמקדש בפסולי דרבנן מצד קורבא דאם או אישות צריכה גט וכן מבו' מדברי הרשב"א בתשובה ח"ב סי' ר"ל והריב"ש סי' י"ד והרשב"ש סי' ת"ק עש"ב ומי יקל ראש נגד הרשב"א והריב"ש והרשב"ש דס"ל בעד הרמב"ם דפסול קורב' דמצד האם או אישות מדרבנן וצריכה גט וראיתי לה' קרית ספר פי"ג מה' עדות שכת' וז"ל ונר' דהא דילפי' קרובי האם היינו כגון בני ראובן לבני דינה שהם קרובי' להם מצד האם שהיא דינה דכיון דתחילת הקורבא היא מצד האב יעקוב אבי ראובן ודינה הוו קרובי' מן האב אבל אם הקורב' מן האם כגון ב' אחים מאם א' ולא מאב שאין תחלת קורבת' אלא מצד האם לא פסיל אלא מדרבנן דכיון דילפי' מאבות אבות תרי זימני משמע שתחילת הקורב' מן האב אע"ג דהשתא הוו שנים מצד האם ואפי' שני בני אחיות שהם אחיות מצד האב הם בכלל זה כיון דאביהם א' וכדאמ' עכ"ל וא"כ בנ"ד אע"ג דקרובי' הם שני בשני מצד האם כיון דאב א' לשני אחיות בניהם פסולי' מדאוריית' לכ"ע אבל מסתמיות דברי הרשב"א והמ"מ משמע דאין חי' דלעולם הקורב' הרמב"ם ס"ל דהוו פסולי' דרבנן ונדון הריב"ש סימן י"ד והרשב"ץ סימן קנ"א דב' העדים קרובי' זה לזה שהא' הוא חתן אחי אמו של האחר

(ט) דין ד' הגה וצריכי' העדים לראות הנתינה ממש וכו' כ"כ הרשב"א בתשובה הביאו מרן הב"י ונר' דמיירי אפי' ידעה האשה בעדים שהרי כ' הרשב"א בתשו' והביאו מרן הב"י שם וז"ל אבל הכמין לה עדים אחורי הגדר והיא אינה מרגשת בהם לא דדילמא אי ארגיש' בהו לא מקבל' קידושי' אלא דהכא מיירי אפי' הרגישה בהם כיון שלא ראו הנתינה ממש אינם קידושי' ולעיל מיירי דאפי' ראו הנתינה מאחורי הגדר אם היא לא הרגישה בהם אינם קידושי' דבעי' תרתי שידעה בעדים והעדים ראו הנתינה ממש והתימ' על הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' פ"ד שכתב. וז"ל ואע"פ שהעד האחד אמר וכו' אלא שהוא לא ראה מסירת הטבעת בידה עדות זו אינה מבטלת הקידו' שכיון שנתקדשה באותו מעמד ואיש ואשתו מודים בדבר והעד האחד אמר שראה המסירה אף על פי שהעד הב' לא ראה המסירה מקודשת היא שכיון שאין צ"ל בקידושי' אתם עידי כדאיתא בפרק האיש מקדש כיון שהדבר אמת שקיבלה קידושי' באותו מעמד מקודשת ואע"פ שהרשב"א כ' שאם הכמי' לה עדים אינה מקודשת דיכולה לומר אלו ידעתי שהכמי' לי עדים לא קבלתי' דוקא כשהיא אינה יודעת שיש שם עדים אבל אם יודעת שיש שם עדים בהכמנה מקוד' היא כיון שהדברים ברורים שהיא קבלה קידושי' אע"פ שלא ראו המסירה וכ"ש שהאחד ראה וכו' ע"ש דמבו' דס"ל דאפי' הב' העדים לא ראו המסי' מקוד' והוא היפך תשו' הרשב"א ואברא דהמרדכי בפ' האומר כ' וז"ל בס' החכמה סי' שפ"ד כ' הרא"ש בתשו' דהיכא דאחד מן העדים לא ראה נתינת הטבעת אין לבטל בכך הקידושי' חדא דחוששי' וכו' ועוד אם עד רואה