ערך השולחן אבן העזר מט

פרעתיך אח"כ לא אמרי' סמך שיאמינוהו במגו שיכול לומד חזרתי ופרעתי דמתירא הוא שמא יתבענו לאלתר לב"ד שלא יזוז יד העדים מתחת ידו ויוציא ממנו או יאמר אל תפרעני אלא בעדים. ליתא דא"כ אפי' בהודאה בפני ע"א לימא השטתי בו וסמך שיאמינוהו במגו שהיה יכול להכחישו אלא ודאי אין זו סמיכה וכו' א"נ דהוי העזה להכחיש את העד ושמא יפסלוהו לעדות ולשבועה עש"ב: הרי שכ' דבהודאה או בהמחאה בפני ע"א אינו נאמן בטענת השטאה או טעות ולא אמרי' שסמך שיאמינהו דמ"ל לשקר דיכול להכחיש את העד מיהו כבר כתבתי דאמרינן מגו בהעזה שהיה יכול להכחיש את העד ולא אמרי' שירא שיפסלוהו לעדות ולשבועה ובהודאה בפני ע"א למאי דקי"ל דחייב שבועה על כפירתו אם הודה וטען משטה הייתי אינו נאמן משום דלא אמרי' מגו שהיה יכול להכחיש את העד שמחייבו שבועה אבל אם היה נאמן בלא שבועה אמרי' מיגו שיכו' להעיז פניו להכחיש את העד בלא שבועה. אבל ה' כנה"ג ח"מ סי' ל"ב הגב"י אות כ"כ כ' נ"ל כיון שטענת השטאה גרועה היא לפי שהיא דרך הודאה אינו נאמן דהוי כמגו במקום עדים וכה"ג כ' הרא"ם ח"א סימן ס' דאפי' אם יכול לטעון פרעתי אינו נאמן בטענת השטאה במגו דפרעתי ע"ש. וא"כ אפי' אם יכול להכחיש את העד בלא שבועה כגון בקידושי' אינו נאמ' לומר משטה הייתי במגו ומתשו' הרא"ם אין ראיה דא"ל דוקא במגו דפרעתי אינו נאמן כדברי מהרימ"ט דלא סמך שיאמינוהו במגו שיכול לומר חזרתי ופרעתי דמתירא הוא שמא יתבענו לאלתר לב"ד שלא יזוז יד העדים מתחת ידו ויוציא ממנו או יאמר אל תפרעני אלא בעדים אבל בע"א ס"ד שיאמינוהו דמ"ל לשקר כיון שיכול להכחיש את העד ועוד דדוקא מיגו דפרעתי לא אמרי' אבל מיגו דלהד"מ דאלים אמרי' אפי' בטענה גרועה וכה"ג כ' התוס' בפ' האשה שנתארמלה במתני' בהעדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסי' היינו וכו' וז"ל וא"ת ולמה נאמני' והא מיגו במקום עדים דאנן סהדי שלא היו אנוסים וכו' וי"ל כיון דהצריכו חכמים קיום הכא לא חשיב כלל קיום מ"ש כת"י הוא זה כיון דאינהו גופייהו אמרי תכ"ד קטני' או אנוסי' היינו אבל לקמן חשבי' להו כשני עדים כיון דכבר מקויים הוא וכו' ובד"ה אין נאמני' כ' הכא ל"ל דליהמנו במגו דאב"א פרוע הוא דכיון דמקויי' הוא הוי מיגו במקום עדים ע"ש הרי דאין נאמני' במגו דפרוע דהוי כמגו במקום עדים אבל כשאינו מקויים לא חשיב כמגו במקום עדים ונא מני' בטענה גרועה במגו דלהד"מ והפה שאסר וכו' וה"נ א"ל דאינו נאמ' בטענת השטאה במגו דפרוע דהוי כמגו במקום עדים אבל במגו דלהד"מ נאמן ועיין בתשו' פנים מאירות ח"א סי' נ"ג ובתשו' שב יעקב סי' ך'

(ו) אחד שקידש אשה בעדים ועד א' העיד שראה שנתן לה מטבע וא"ל הרי את מקודשת לו והעד הב' אמר שראה שלוה מא' מטבע ונתן. לאשה ולא שמע כלום מהקידושי' והאשה מכחשת ואומרת שלא שמעה הקידושי' אלא א"ל קח נראה דאין לחוש לקידושי' אלו כמ"ש מהרימ"ט ח"ב סימן מ"ג וז"ל ונר' דאף לאותם שחשו במקדש בעד א' הכא ליכא למיחש ליה כלל הואיל והאשה מכחשת וכו' ושמא תאמר הכא לא מקרי הכחשה מה שהיא אומרת להד"ם דבהא יש שני עדים מכחישי' אותה דהיא אומרת שלא יצתה ולא זזה ממקומה לעולם וגם שלא דברו לה על עסק הקידושי' מעולם ושני העדים אומרי' שיצתה וקבלה הקידושי' אלא שזה ראה מה שנתן וזה לא ראה מ"מ לדברי שניהם שקרנית היא ואין הכחשת' כלום הא ליתא דאין אנו צריכי' להכחשה של אשה לבטל דברי העד אלא כל שאין בעל הדבר שותק ומודה אין העדאתו של ע"א כלום דאפי בשאר איסורי' שעד א' נאמן בהם לא הימניה רחמנא אלא בשתיק' דבעל דבר דהוי כהודאה שאם שתק בדבר שלא היה שם שאין לו לידע אין שתיקתו כהודאה ולא מהימן העד כמ"ש התוס' שם כ"ש בדבר שבערוה דחמיר טפי הילכך אפי' תימא דלא מקרי זו הכחשה גם הודאה לא מיקרי שיהא עד א' נאמן עליה עכ"ל א"כ ה"נ שעד א' שמע הקידושין ועד א' לא שמע הקידושי' אלא ראה הנתינה בלבד והיא מכחשת אע"ג דאין הכחשת כלום דב' העדים ראו הנתינה מ"מ כיון דליכא הודאת' (אין עד א' נאמן עליה): מיהו אם העד הב' העיד שנתן לה מטבע אלא שלא שמע רק בטבעת זו ולא הרי את מקודשת לי והוא כפרה שלהד"מ הרי הוחזק' כפרנית נגד ב' עדים וא"כ אף ע"פ שהעד שלא שמע הקידושי' אין עדותו כלום כיון דעד א' ראה ושמע הקידושי' חוששי' לקידושי' וכה"ג כ' מהר"ם מפדווה סי' ל"ב וז"ל ועוד נ"ל שאף אם נחליט כדברי ת"ה שר"ל אפי' בהכחשת האשה לבד מ"מ נראה שבנ"ד מודו כולהו שהכחשת האשה לא נחשבת למאומה אע"פ שנאמר שעדות אבשלום לא יועיל לעיקר הקידושי' מטעם שכ' רשב"א מאחר שהיה טמון ממנה מ"מ במה שהיא מכחשת העד הא' הנשאר ואמרה להרא"ם לאו כ"כ הואיל ואבשלום מסייע ליצחק שהעיד שקבלה הקידושי' וכו' והביאו ה' כנה"ג הגב"י אות ח' ע"ש וה"נ כיון שיש עדים שהיו כולם במעמד אחד ואחד מהם ראה שנתן לה המטבע אלא שלא שמע ל' הקידושי' רק בטבעת זו והיא מכחשת כל העדים שלהד"מ כלל אם כן אין הכחשת' כלום וחוששי' לעד אחד שראה ושמע הקידו'

(ז) והאחד מהם קרוב וכו' עדים שראו הקי' ואחד מהם קרוב בח"מ סי' ל"ו עדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה אם נתכוונו כולם להעיד אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד תתקיים העדות בשאר דהיינו שאומרי' להם ב"ד אם כשראית' דבר זה באתם כדי להעיד או כדי לראות בלבד וכו' אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול עדות' בטלה וכו' הסמ"ע והש"ך שם אפי' לא העיד כלל וכו' ע"ש: והרדב"ז בתשו' ח"ה סי' ש"א קנ"א כ' דאם בתחלה אמרו להעיד באנו ועדיין לא העידו אע"פ שיש לפסו' כדעת רש"י והרמב"ם ונפסל כל העדות ואין כאן קידושי' ה"מ להלכה אבל למעשה יש להחמי' ולהצריכה גט משום חומרת א"א ואין העדות נפסל עד שיעידו יחד הפסולי' והכשרי' בתכ"ד ע"ש וכבר כתבתי בס' עה"ש ח"מ סי' ל"ו אות ו' תשוב' מהר"י ן' הרא"ש שכ' דאפי' למי שמפרש שבשעת ההגדה תליא מילתא אפשר שיודה בקידושי' שתלוי בראיה לפי שאז הוא בשעת עדות בב"ד עכ"ל וכ"כ הריטב"א בחי' לגיטין דף י"ח וז"ל ואומר רבי' נר"ו דה"ד בדבר שתלוי במעשה וכו' אבל בקידושי' שאין הדבר תלוי