ערך השולחן אבן העזר ד

ספר ערך השלחן

על שלחן ערוך אבן העזר

סימן

א'

(א) דין ג' הגה ואפי' בנשא אשה וכו' כ' הב"ש | דאם רצה לגרש אחר ששהה י"ש נר' דלא גזר ר"ג והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ת"ש הוכיח דכ"מ שאמ' כופין לישא אשה אחרת אין שם תקנת ר"ג ולא אמ' שיגרש את הא' אלא כופין אותו לישא אשה אחרת וכו' ואם יש לו בן א' חי הוי פלוגתא ומסתב"ל כדעת הרא"ש כיון שעדיין לא קיים מצות פו"ר ואם י"ל בני' הרבה כולם זכרים או כולם נקבו' אין כופין וחייל עליה חר"ג וטעמא כיון שהזכרים או הנקבו' ראוים להוליד זכר ונקבה. ילדה קרי' בה ואומ' אני שגם בחלוקה זו חולק הרא"ש שאע"פ שיולידו זכר ונקבה עדיין לא קיים מצות פו"ר כיון דתרוייהו אתו מכח זכר או מכח נקבה ומ"מ ראוי היה להחמיר משום חומרת החרם וכו' עש"ב

(ב) דין ה' כיון שי"ל לאדם זו"ן קיים מצות פו"ר מי שיש לו ב' בנים ולאחד מהם בתכ' הכנה"ג הגב"י אות ב' בשם רבו שקיים מצות פו"ר ונר' דה"ה למי שי"ל ב' בנות לא' מהן בן אבל בתשו' מהראד"כ מצאתי שצריך שיוליד תחילה זכר ונקבה ואף על פי שמתו ונשארו להם ב' בנות אחת מזה וא' מזה קיים מצות פו"ר ואי לא לא והוא בתשו' לח"ר סי' י"ז ע"ש וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' קכ"ו דאין בני בנים כבנים לקיום מצות פו"ר אלא בזמן שבאים מכח זכר ונקבה אבל אם באים מכח זכר או מכח נקבה אפילו יהיו אלף בנים ובנות לא קיים מצות פו"ר ופשוט הוא ע"ש

(ג) דין ח' אסור לו לעמוד בלא אשה וכו' הרי"ף | והרמב"ם בפט"ו מה' אישות כ' דמצו' דרבנן היא וע"ש בהרז"ה והרמב"ן במלחמו' דלמאי נ"מ אי דאוריי' אי דרבנן ונר' דנ"מ אם נשבע שלא לישא אשה לעולם דאם לא קיים פו"ר אין השבו' חלה לבטל מצוה דאורייתא אבל אם קיים פו"ר שבועה חלה על מצוה דרבנן וזהו דוקא בנשבע בפי' שלא ישא אשה בת בני' אבל אם נשב' בסתם שלא לישא אשה אעפ"י שעדיין לא קיים מצות פו"ר כ' הריב"ש בתשו' דשבו' חלה דהוי כולל במה שלא ישא אפי' אילונית וזקינה שאינה ראויה לילד ועיי' במ"ש בי"ד סי' רל"ט סק"ו דבנשב' שלא לישא אשה הראויה לילד דליכא כולל לכ"ע אינה חלה. ואם נשבע שלא לישא אשה לזמן ידוע כ' מהרימ"ט חי"ד סי' מ"ז דהוי נשב' לבטל את המצוה דמושב' ועומד הוא לקיימה עכשיו וכ"כ מהר"ם מפדווא סי' מ"ה ע"ש ונ"ל ראיה ממ"ש התוס' בגיטין דף מ"א בד"ה לא וכו' בירוש' תנן אין נושאין נשי' במועד מפני ביטול פו"ר פי' שלא ימתין מלישא עד המועד שהוא זמן שמחה ופנוי בעון קמי ר"א העבד מהו שישא במועד א"ל אישמענא מן הדא יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר ואר"י כל שהוא מצווה על פו"ר אסו' לו לישא במועד פי' כל שהוא מצווה על פו"ר משו' לשבת יצרה וכו' ע"ש אלמא אפי' לזמן חשי' ביטול פו"ר ומוכיח דאפילו העבד אסו' משום לשבת יצרה וא"א אימא דמתני' דוקא בחציו עבד וחציו ב"ח דהוי ביטול לגמרי אבל עבד גמו' מותר לישא במועד דלא חיישי' לזמן ודוקא ישר' דמצוה על פו"ר חיישי' אבל משום לשבת יצרה לא חיישי' לזמן אבל הרשב"א בתשו' ח"ד סימן צ"א כ' וז"ל מי שנשב' שלא ישא עד זמן ידוע וכו' שבו' חלה שאין זה נשבע לבטל את המצוה דאפש' לקיים זה וזה ולא זו בלבד שאין זמנה בהול אלא אפי' מצוה שזמנה בהול כמילה ביום ח' אם נשבע שלא ימול בבקר עד ד' וה' שעו' או שנשב' שלא יאכל מצה שעה א' של לילה מקיים שבועתו וכו' ע"ש

(ד) דין ט' נושא אדם כמה נשים וכו' הנושא אשה על אשתו יכו' להשהות ב' עמו בבית א' ואין הא' יכולה לעכב כ"כ הריטב"א בכתו' דף כ' ע"ב הביאו ה' יד אהרן הגה"ט אות ט' ע"ש והרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקס"ד הוכיח כן מההיא דכתו' וכ' שכן העלה הריטב"א אבל הרמב"ם כ' בפי"ד מה' אישות ואינו יכול לכוף אותה לשכו' בחצר אחת אלא כל א' וא' לעצמה ואתריה דמר הוא ע"ש. וכבר הר"ב בס' צ"ז בכתו' שם כ' על דברי הריטב"א דלפי' הרי"ף ותרי' לא שמעי' האי דינא כלל ע"ש. מיהו כ' הרדב"ז שם דאם יש תנאי בכתו' שלא ישא אשה אחרת עליה לכ"ע יכולה לעכב ואפילו שנתנה לו רשו' לישא אם לא שנתנה רשות בפי' שיוכל להכניסה תוך הבית ע"ש

(ה) דין יו"ד ר"ג החרים על הנושא על אשתו וכו' וכן החרים שלא לגרש את אשתו שלא מדעתה כמ"ש רמ"א לקמן בסי' קי"ט ואם נשבע לגרש את אשתר שבו' חלה על תקנת ר"ג לכ"ע ויגרשה שלא מדעתה הרדב"ז בתשובה ח"ב סימן תשל"ד ע"ש

(ו) אחד חכם והוא ממקומות שקיבלו עליהם חר'גמה והוא הולך בשליחות מצוה מעיר לעיר וע"א העיד שמתה אשתו אי מהימן כדי שישא אשה אחרת הנה הב"ש בסי' קנ"ח כ' לכאו' נרא' דבזה"ז דיש חר'גמה שלא ישא אשה על אשתו אין ע"א נאמן שמתה אשתו דהא דבר שנתחזק באיסו' הוא ואין ע"א נאמן כמ"ש בי"ד סי' קכ"ז ע"ש ובן היה נר' לכאו' דאין נאמ' ע"א לומר שמתה אשתו לישא אשה אחרת דאע"ג דקי"ל ע"א נאמן לומר שמת בעלה וכן נאמן לומ' שמת יבמה להתירה לשוק אף ע"ג דליכא כרת אלא לאו וכ' הרמב"ם בפ"ג מהלכות יבום דין י"א אעפ"י שהאשה נאמנ' לומ' מת בעלי ותנשא ותתייבם אין היבמה נאמן לומ' מת יבמי שתנשא לזר הואיל והוא איסו' לאו קל בעיניה הרי כ' שם דין ג' נאמן ע"א לומר שמת יבמה להתירה לזר אפילו עבד או