ערך השולחן אבן העזר מח

לכתובות דף כ"ג גבי אמר ר"פ תרגמא בע"א וכו' כ' הרא"ה וז"ל ק"ל בלא"ה נמי אטו עד א' בקידושי' כלום הוא ורבי' תי' דר"פ לטעמי' דאמר התם בקידו' דהמקדש בע"א קידושיו קידושי' ומיהו אכתי ק"ל ה"ד אי דלא מכחשי אהדדי הא אמרת דר"פ סבר דקידושיו קידושי' ואי דמכחשי אהדדי הא פשיטא דהו"ל ע"א בהכחשה ודכ"ע לאו כלום הוא וכו' ואפש' לומר דר"פ היינו דקמ"ל לטעמי' דסבר דמקדש בע"א קידושיו קידושי' מ"ד כיון דהכי הוא דאמרי' נמי דתהוי המלוה גביה ואלו היכא דקא אתי בקמייתא להמניה כתרי וכי אתי אידך הו"ל גבי האי חד במקום ב' דומיא דעד אומר מת ועד אומר לא מת דהמנוה רבנן לקמא כתרי ותו לא מהימן אידך ותתסר אפומיה קמ"ל דכי קי"ל דעד א' נאמן בקידושי' לומר שהוא כשאר איסורי' דקי"ל בהו דע"א נאמן וכל דאיכא אחרינא דמכחיש ליה לא מהימן כלל דעד א' בהכחשה לאו כלום הוא הילכך ה"נ לא מפקי' לה בהכי ואפ"ה לכתחלה מיהת לא תנשא ולא דמיא לההיא דלעיל דעד א' אומר מת דאמרינן דהמנוה רבנן כבי תרי וחשבי' אידך גביה חד במקום תרי דהתם הוא דאלו מדינא תרי בעי' וכיון דהמנוה רבנן ודאי במקום תרי קאי ובשנים חשבי' ליה אבל הכח אליבא דר"פ הרי הוא כשאר איסורי' ומדינא נמי ע"א נאמן וכיון דאיכא אחרינא דמכחיש ליה בכי הא ודאי חד בהכחשה לאו כלום הוא וכ"ד רבי' עכ"ל הרי דס"ל דע"א לר"פ נאמן וקידושיו קידושי' כמו בשאר איסורי' דע"א נאמן מדאוריית' ולכך אם עד א' הכחישו אפי' בא זה אחר זה הו"ל ע"א בהכחשה דאינו כלום. וכבר כ' הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' פ"ט גבי עד אחד בהכחשה באיסורי' וז"ל שאם בא המתיר א' היה נר' שאין דברי האוסר הבא אחרון כלום והבהמה מותרת שהרי כשהאמינה תורה ע"א באיסורי' להתיר האמנתו וכו' וכיון שכן הרי ה"א המתיר הוי כ"ב והאחרון האוסר הוי ע"א ואין דבריו של א' במקום שנים ודומה ממ"ש לע"א אומר נטמאת וכו' אבל נר' ודאי שאין זו דומה לזו שלענין טומאה לא האמינה תורה אלא האומ' נטמאת וכן לענין עגלה ערופה לא האמינה אלא האומר ראיתי ההורג מ"ה אם בא הוא ראשון הוי כ"ב והמכחישו הוי א' במקו' שנים ואם בא אחרון או בב"א אינו נאמן אבל לענין איסורי' בין לאסור בין להתיר ע"א נאמן וכו' וא"כ אפי' בא האוסר תחלה והמתיר אחרון הוי כבת א' או כב' כתי עדים וכו' ע"ש הרי דס"ל דכיון דע"א באיסורי' נאמן בין לאסו' בין להתיר אפי' בא זאח"ז לא אמרינן דכל אחד מהם הבא א' חשיב כשנים והבא אחרון אין הכחשתו כלום ואף שהרשב"ץ בתשו' ח"א סי' ס"ו כ' עד הנאמן בין לאסור בין להתיר אם באו זאח"ז העד הבא א' הוי כב' ואין דבריו של אחרון כלום העיקר כמ"ש בתשו' ח"ב דבענין איסור והתיר לעולם הוי ע"א בהכחשה דאינו כלום וכ"כ בס' יבין שמועה דף י"ד ע"ד והביאו מהראד"ב בס' לח"ר סי' רכ"ט ופי' כן דברי הריטב"א עש"ב וכבר כתבתי דברי הרא"ה ורבו דס"ל הכי ולמ"ד ע"א בקידושי' נאמן כשאר איסורי' לעולם לא חשבי' עד הבא א' כב' אלא הוי ע"א בהכחשה דאינו כלום. ומ"מ מבו' דר"פ ס"ל המקדש בע"א מקודשת מדאורייתא ואפי' נשאת תצא ודוקא ע"א בהכחשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואי מדאוריית' בעי' ב' עדים ורבנן האמינו ע"א א"כ הוי כע"א אומר מת וכו' דבא א' הוי כשנים ובתשו' מהר"י ן' הרא"ש סימן פ"א כ' החכמים על החולק וז"ל כ' על ר"מ מקוצי לית דחש לקמחי' ע"ז לבד היה ראוי לנדות וכו' ויותר גדולים ממנו ומכל רבותיו עושי' ונוהגי' כמו ר"מ מקוצי וכל רבותינו הצרפתים והאשכנזים וכל ישראל שותים מימיו וגם הר"י בנו של רבי' הגדול הרא"ש הסכי' לבעל הסמ"ג לזה שהמקדש בע"א חוששין לקידושי' ועוד כי ראייתו חזקה ובריאה מדקאמ' מאי הוי עלה וכו' שהרי רב אסי שהוא בתרא הק' לרב כהנא דאמר אין חוששי' אע"פ שהשיב לו התם לא מחייב לאחריני הכא קא מחייב לאחריני מ"מ באיסו' דאורייתא יש לנו להחמיר וצריכה גט וכן אנו מורים בכאן שבע"א צריכה גט וכו' עכ"ל (מבואר דס"ל דהמקדש בעד א' מקודשת מדאורייתא)

ואפשר שזה תלוי במחלוקת דהראב"ד ס"ל והביאו הרב בעה"ת שער מ"ב חלק י"א דהודאה בפני ע"א אינה כלום דהואיל וגם כפר לא מחייב ממון אפומיה משטה הוא בו אבל רוב הפוסקים ס"ל דהודאה בפני ע"א הוי הודאה בין לישבע ע"פ אם כפר בין לפרוע אם הודה שהודה בפניו וכ' הגד"ת דף ק"פ דאם טען משטה הייתי ז"ל דנאמן במגו דלהד"מ דהכא לא שייך ה"ט שכ' המפ' לבט' המגו גבי נסכא דר"א ע"ש וז"ל התוס' בפ' ח"ה דל"ד בד"ה הוי וכו' וא"ת וליהמניה בשבו' במאי דאמ' דידי חטפי במגו דאב"א לא חטפאי וכו' ול"ל נמי דהאי לא חשי' מיגו דלא הוי חציף למי' לא חטפי להכחי' את העד או משו' שירא שלא יפסלוהו לעדו' העד ובעל הנסכא וכו' דהא משמע דאי לאו דעד מחייבו שבועה היה פטו' והיינו ע"כ במיגו דאי לא מיגו לאו כ"כ למימר דידי חטפי דהא אי איכא תרי סהדי משלם ואינו נאמן לומר דידי חטפי ואור"י דודאי אם לא היה העד מחייבו שבועה היה נאמן במיגו וכו' שיכו' להכחיש את העד בלא שבועה אבל השתא המחייבו שבועה לא מהימן בשבועה ע"י מיגו שהיה יכו' להעיז פניו ולישבע בדבר שהעד מכחישו וכו' ע"ש וה"נ בטענת השטאה כיון דאם היו שני עדים אינו נאמן ודאי דבע"א א אינו נאמן אלא במיגו ובהודאה בפני ע"א דאם כפר נשבע ע"פ אם הודה וטען משטה הייתי אינו נאמן בשבו' במיגו שהיה יכו' להעיז פניו להכחיש את העד ולישבע בדבר שהעד מכחישו אבל הכא גבי קידושי' דאם מכחי' העד א"צ שבו' אם טען משטה הייתי נאמן במיגו שהיה יכו' להכחי' את העד בלא שבועה וכן לפי' ריב"ם שכ' התוס' שם דאפי' היה חייב שבו' אמרי' מיגו אלא שכן הדין בע"א צריך שישבע להכחישו או ישלם אבל גבי קידושי' דלא שייך ה"ט נאמן בטענת השטאה במיגו: ועיין ב"ה ש"ך סימן פ"א ס"ק כ"ג

ושוב ראיתי למהרימ"ט ח"א סימן נ"ו שכ' בהמחהו בפני ע"א וטען טעיתי דלמ"ד בהודאה בפני ע"א אינה כלו' וא"צ לישבע ודאי דנאמן לומר טעיתי אבל למאי דקי"ל דהודאה בפני ע"א הוי הודאה לישבע נר' דאינו נאמן לומר טעיתי דודאי דקדק כשהודה ושמא תאמר כל שאין כאן אלא ע"א ס"ד שיאמינוהו שטעה דמ"ל לשקר הרי יכול להכחיש את העד מיהו בשני עדים אע"ג דיכול לומר