ערך השולחן אבן העזר מז

בעל דבר חזר בו בסי' ל"ז ע"ש ומהר"ץ אשכנזי סי' קט"ו כ' דלא חזר בו אלא שהקיל בצרוף טעם אחר וכבר כ' בתשו' נודע ביהודה סי' ס' דבתשו' מהר"ם מפדווה סי' ל"ו נר' שדבר פשוט הוא אצלו דע"א בהכחשת בע"ד לאו כלום הוא עש"ב

(ד) כתב הרשב"ש בתשו' סי' שצ"ה דאם האשה מכחשת נראה דאין חוששי' לעד א' דעד א בהכחשה אינו כלום וכו' ע"ש וה' נודע ביהודה סימן ס' הכריח דהא דפרכי' ותסברא עד א' בהכחשה מי מהימן היינו הכחשה דאשה ולא הכחשת עד את חבירו דמנ"ל דמיירי במכחשי' זא"ז דהא. משכחת לה שלא יהיו מכחשי' ושניהם אומרי' אמת שנתקד' בשעה א' לפ' ובשעה אחרת לפ' וכו' ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סי' תקמ"ה ע"ש וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ב סימן רצ"ז ואם מכחישי' אין בדבריהם כלום שכל א' מכחישאת חבירו ואפי' במקום שעד א' נאמן אם יש אחר מכחישו אינו נאמן וכדאמרי' בקידושי' עד א' בהכחשה לאו כלום הוא ע"ש וכן פירש"י בפ' האומר עד א' כהכחשה דאיכא חד סהדא דמכחיש ליה מי מהימן וכו' ונראה דס"ל דהתם מיירי בהכחשת עד את חבירו דאפי' אם מקדש בעד א' צריכה גט אם עד א' מכחישו אינו כלום וביבמות דף ל"א דאמרי' מתני' בבת א' פירש"י עד אומר קרוב לו ועד אומר קרוב לה וכו' וכ' הרשב"א בחי' שם דאינו מחוור דא"כ הו"ל חד בהכחשה ולאו כלום הוא לכן נר' בבת א' ומספקא להו אם קרוב לו או קרוב לה ע"ש הרי דעד א' מכחישו עד א' אין עדותו כלום ואף שה' ב"ש בסי' טו"ב ס"ק כ"ה כת' דשני עדים המכחישי' זא"ז הוי כעד א' כיון דעד א' מעיד שאינו חי אפי' מכחישים זא"ז בחקירות עדותן עדות כיון שאין צריך ב' עדים ע"ש הרי מבואר בתשו' הרשב"א דאפי' במקום שעד א' נאמן אם יש אחר מכחישו אינו נאמן וכ"כ ה' שבות יעקוב ח"ג סימן קי"ט שכן פסקו האחרוני' ואין לזוז מדבריהם ע"ש מיהו מהרש"ל הגיה שם פרש"י ואפי' מכחשה ליה ר"ל ותסברא עד א' דאיכא עד א' המכחיש ליה מי מהימן ואפי' ליכא עד אחר דמכחיש ליה אלא היא מכחשת לעד לא דאין האחד קם אלא לשבו' וכן מצאתי להרשב"א במיוחסות סי' קל"ג שכ' וז"ל ועוד מסתבר לי דלא אמרי' אי מהימן לך אלא באינה מכחישתו אלא שותקת הא מכחישתו לא דעד א' בהכחשה אפילו בעלמא לאו כלום הוא וכ"ש בדבר שבערוה וכדאמרי' בפ' האומר גבי מעשה דחבילה ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן משמע דלא מהימן כלל ולא אמרי' מי מהימן כבי תרי דעד אחר אומר נתקדשה אין זו מקודשת כלל וכו' וסעד מצאתי בדברי רש"י שפי' אי מהימן לך כבי תרי זיל אפק' הואיל ולא מכחישתו ע"כ ובדקתי אחר כל פירש"י ובכל מצאתי הואיל ולא הכחישתו וכו' והכריח שכן עיקר הגי' עש"ב הרי דרש"י והרשב"א ס"ל דעד א' בהכחשת האשה אינו כלום. וה' פני יהושע כ' דפירש"י מוכרח דמדאמרי' לעי' דר"י אמר רב המקדש בעד א' אין חוששי' לקידושי' איהו גופיה מספק' לי בשניה' מודים ורפיא בידי' אלמא רב מיירי בהכחשת א' מהם ואפי' הכי אצטריך לאשמועו' דלא נימא דמצטרף עדות הבעל דבר לעדות א' לאוסרא לעלמא דהא איכא ב' עדים שאינה פנויה דפלגי' דיבורי' קמ"ל דאין עדות בע"ד כלום וה"נ רב הונא בשם רב מיירי בהכחשת א' מהם ורב אדחבוי פריך מבריי' דס"ל דמצטרפי' עדות המקדש עם העד א' וא"כ מאי קאמ' ותסברא וכו' הא על זה אנו דנין דלרב עד א' בהכחשה אינו כלום אף לענין קידושי' ולרב אדחבוי מהימן דמצטרפי' עדות בע"ד עם העד אלא ע"כ הוצרך רש"י לפרש דותסברא לאו אהכחשת בע"ד קאי אלא אהכחשה דעד א' וכו' ע"ש

(ה) כתב הב"ח דה"נ אם א' אמר שהיו קידושי' רק כוונתי לשחוק נאמן במגו שהיה מכחיש את העד וכ"כ הט"ז דזה הוי במכחיש את העד וכן מבו' בתשו' הרשב"ץ שהביא הב"י ע"ש ותשו' הרשב"ץ היא בח"א סי' ע' על אשה שנתקדשה בפני נשים והיא מודה בדבר אלא שאומר'משטה הייתי בך כיון שהייתי יודעת שעדות נשים אינה כלום וכו' וז"ל ושמ' נסתפקת בזה משום דקי"ל בכל מקום שהאשה נאמנת מאה נשים כע"א וכו' והא ודאי ליתא חדא דלא קי"ל הכי אלא כמ"ד שאפי' שניהם מודים אין חוששי' לקידושי' וכו' ועוד דאפי' בעד א' לא חשש החושש אלא כששניה' מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם אין חוששי' לקידו' וכ"כ הרשב"א וכיון שהאשה טוענת שלא בתור' קידושי' לקחה אותם ומשטה היתה בו ליכא מ"ד דחוששי' לקידו' אפי' בע"א המכחיש וכ"ש בעדו' נשים עכ"ל. הרי דאם טען משטה הייתי נאמ' וכבר כ' מהר"ץ אשכנזי סי' קט"ו נ"ל עיקר כדברי הב"ח ול"ק מדאמרי' בפ' ח"ה גבי נסכא דר"א דמשא"למ דל"מ לתי' ריב"ם בהתו' שם דהוי מגו טוב אלא מאחר שהתורה חייבתו שבו' הדין הוא כך שישבע להכחיש את העד או ישלם דלא שייך זה כאן אלא אפי' לתי' ר"י דלא הוי מגו מכח שצריך לישבע בכפירתו להכחיש העד הכא מגו טוב הוא לכ"ע דאין כאן עסק שבועה בענין הקידו' ואלו היה כופר נגד העד א"צ שבועה כלל וכ"כ רש"י בהדיא בפ' האומר לכך ודאי נאמן במיגו והב"ש טעה בזה ע"ש וכבר הוכחתי כן בספרי עה"ש ח"מ סי' פ"ב בדיני מיגו מדכ' הרמב"ם בפי"ח מה' א"ב דין כ"א וז"ל האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואפי' היה שם ע"א שמעיד שהיא שבויה אבל אם יש ב' עדי' שנשבית אינה נאמ' וכו' וכתב המ"מ דס"ל דדוקא קתני מתני' ב' עדים ופשוט הוא שהיתה יכולה להכחיש העד וכו' וכ"כ הטור ומרן בסי' ז' ע"ש וכן גבי א"א שאמרה א"א הייתי וגרושה אני דנאמ' אפי' אם יש ע"א דהיתה בחזקת א"א כדקתני מתני' ואם יש עדים וכו' וכ"כ הב"ש סי' קנ"ב סקי"א ע"ש אלמא אמרי' מיגו שהיתה מכחשת לע"א ואפי' בחזקת א"א אלא שאומר' גרושה אני נאמנת אלמא אמרי' מגו להכחיש העד בלא שבועה. מיהו דעת התו' בפ' הכותב והר"ן בפרק כל הנשבעי' והמרדכי בפ' ח"ה דלא אמרי' מיגו שהיה מכחיש את העד אפי' לא היה צריך לישבע וכן דעת הרמב"ן ן והריטב"א וכ' מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סי' קכ"ט דהכי קי"ל ע"ש וה' דברי יוסף סימן ט"ו וי"ז כ' דל"ק דקידושי' עד א' מדאורייתא לכ"ע לא חיישינן דאין דבר שבערוה פחות משנים ולמ"ד דחוששין לקי' ע"א היינו מדרבנן כדכ' הב"ח סס"י זה וכ"כ רב א' בתשו' מהרי"ק א"ה דף כ"א וכל שהוא תקנת חכמים אמרי' מיגו דהעזה דבמיגו כל דהו אוקמיה אדיניה כמ"ש מהריב"ל בשם הרא"ש הביאו ה' כנה"ג בדיני מיגו אות קכ"ז ע"ש ואין נר' כן דבא"ז