ערך השולחן אבן העזר מו

אלא בשאגת קול גדול נראה דחשיב מום באשה ובשידוכי' דלא שייך נסתחפה שדהו ודאי שזה מום גדול אבל אם יכולה לשמוע בקול קטן שלא ישמע מהחצר לחוץ אין זה מום שו"ת נודע ביהודה סי' נ"ג ע"ש

סימן

מ'

(א) דין ח' הבת מקוד' וכו' כ' הב"ש לכאו' משמ' קידו' ודאי הם וכו' מיהו ק' דבח"מ סי' ר"ט פ' אם אמ' מה שתלד פרתי מכור לך אפי' אם הפרה מעוברת לא קנה ודוחק לומ' דשם מיירי בשלא הוכר העובר וכו' וה' שבות יעקב ח"ג סי' קי"ח כ' דלק"מ דאע"ג דדשבל"ע לא קנה ולא יוכל להתנות מ"מ יכול לקדש דשבל"ע כמבו' במתני' דתמורה וכ"פ הרמב"ם בפט"ו מה' מעה"ק דהמקדש עובר במעי אמו הוי הקדש וה"נ לענין קידושי' יכול לקדש עובר כדאמרי' בפ"ק דקידושי' מאי לשון קידושי' דאסורי' לכ"ע כהקדש ע"ש גליתא דבהקדש גופיה קי"ל דאין יכול להקדיש דשבל"ע כמבו' בפ' אעפ"י

סימן

מ"ב

(א) דין ב' ואפי' בע"א אינם קידושי' וכו' לכאו' נראה דאפילו שלח לה סבלונות אח"כ אין חוששי' ששלח אותם לשם קידושין כדקי"ל במקדש בפחו' משו"פ וקטן שקידש דאין חוששי' לסבלונות כמבו' בסי' ל"א וסי' מ"ג ע"ש אבל יש להסתפק קצת שהרי כ' הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' ע"ז הטעם דע"א פסלתו תורה לאו משום דודאי משקר או קרוב לודאי אלא משום חששא רחוקה שמעיד שקר ששכור הוא עש"ב וא"כ א"ל דבאיסור ערוה חיישי' שמא העיד שקר ולא קדשה וחיישי' לסבלונו' ואע"ג דקי"ל דע"א נאמן באיסורין ולא חיישי' שמא משקר אפש' דבאיסו' ערוה חיישי' וכה"ג כ' הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' מ"ב גבי הא דמב"ל ע"א במלחמה וכו' אם סומכין על ע"א באיסו' ערוה ואף ע"ג דאפשיטא דע"א נאמן במלחמה דלא משקר כמ"ש הרשב"ץ שם ה"ד התם משו' מילתא דעבידא לאגלויי הוא אבל הכא חיישי' מיהו א"ל התם דכבר היא א"א לא שרי' לה בע"א אבל הכא דבחזקת פנויה היא לא אמרי' דע"א משקר לאוסרה. ושו"ר להרשב"ש סי' שצ"ה שכ' דמחזיקי' דברי העד אמת ולא חיישי' לסבלונו' ע"ש

(ב) הגה ויש מחמירין אם מקדש לפני ע"א וכו' על א' שקידש אשה בפני ב' עדים וא' מהם סומא מב' עיניו נראה דחוששי' לקידושיו דאף ע"ג דסומא פסו' לעדות מדאורייתא אפי' הוא מכיר בקול ומכוונת דעתו כמבו' בח"מ סיל"ז ע"ש מ"מ נשאר ע"א כשר והסמ"ג בשם הר"א ממיץ כ' דהמקדש בע"א חוששי' לו והביאו הטור ומהריק"ו שרש ק"א כ' ועל ענין הסבלונות שנס' מר אם יש לחוש להם אני לא ראיתי בהם בית מיחו' מאחר שלא היה שם כ"א ע"א וכו' ואע"ג שכ' הסמ"ג וכן המרדכי בשם רא"ם דיש להחמיר מ"מ חזי' דהסמ"ק דהוא בתרא טפי פוסק דאין חוששי' לקידו' אפי' ב' מודי' בדברי הג' ורב אלפס וא"כ לענין הסבלונות מיהא יש לסמוך עליהם שהרי אפי' כשנעשו לפני ב' וערים כשרי' אין לחוש לדברי רוב הפוסקי' וכו' ע"ש נר' דדוק' לענין סבלונות סומכי' עליהם אבל בקידושי' גמורי' בעד א' חוששי' להם וכדברי הסמ"ג והר"א ממיץ וכן מצאתי בתשו' מהר"י ן' הרא"ש סי' פ"ב שכ' החכמי' בתשו' וז"ל כ' על ר"מ מקוצי לית דחש לקמחיה על זה לבד היה ראוי לנדות וכו' וגם הר' יעקב בנו של רבי' הגדול הרא"ש הסכים לבעל הסמ"ג לזה שהמקדש בעד א' חוששי' לקדושיו ועוד כי ראייתו ראיה חזקה ובריאה מדקאמר מאי הוי עלה וכו' וכן אנו מורים בכאן שבעד א' צריכה גט עכ"ל ועיין בתשו' הרשב"ש סי' י"ד שכ' דלית לחש לסמ"ג וכבר הרשב"א דחה דבריו וגוער במי שרוצה להחמיר וא"א הרשב"ץ בתשו' הביא ראיה לסמוך עליהם שלא להצריכה גט ע"ש וכ"כ בסי' שצ"ה ע"ש:

ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"א סי' ל"ז וסי' ק"ל וכ"כ הר"א הלוי בשו"ת בשמים ראש סי' קנ"ז דאפי' שניהם מודי' עד א' לא מהני ע"ש וכן דעת רוב האחרוני' כמ"ש ה' כנה"ג הגב"י אות י"א אבל קצת אחרונים חששו להחמיר וכ"כ מהר"ם מפדוואה סי' ל"ב ומהר"י סי' י"א ע"ש וכבר כתבתי תשו' החכמים שהסכימו כן ומהריק"ו שכן נר' מדבריו והגמ"י בפ"ד מה' אישות כ' דרא"ם פסק כן ושכן שמע גם מאדם גדול וכן בב"ה כ' שראוי להחמיר וכו' ע"ש גם המרדכי בפ' האומר כ' בשם ס' החכמה סי' שפ"ד כ' הרא"ם בתשו' דהיכא דא' מן העדים לא ראה נתינת הטבעת אין לבטל בכך הקידושי' חדא דחוששי' לדברי ר"פ דאמר חוששי' לקידושי' ואף ע"ג דבסמ"ג פסק כמ"ד אין חוששי' מ"מ ראיתי מעשה ולא היה כח ביד המתירי' להוציאה בלא גט וכו' ע"ש והכנה"ג הגה"ט אות י"ז כ' בשם מהר"י הלוי בתשו' כ"י דהסמ"ג בשמיה דרא"ם קאמר וליה לא ס"ל ומי שיאמר שהסמ"ג סברא דנפשיה להחמיר טועה וכ' ה' ושרי לי מריה דנהי דהסמ"ג שכ' וראוי להחמיר הם דברי הרא"ם מ"מ מדכ' דברי רא"ם באחרונה ולא חלק עליהם ודאי דהכי ס"ל וכו' והמרדכי שכ' אע"ג דבסמ"ג פסק דאין חוששין וכו' נר' דס"ל בהסמ"ג בשם רא"ם קאמר וליה לא ס"ל כדברי מהר"י הלוי אבל בתשו' החכמים ובהגמ"יי מבו' דהסמ"ג ס"ל הכי דחוששי' לקידושי' כרא"ם. ומ"מ מי יקיל ראש נגד הני רבוותא באיסור ערוה וכבר ב' הלכות שמחת י"ט סי' ע"ה דכלל מסור מפי סופרים ומפי ספרים דלענין איסור ערוה יש לחוש לכל הסברות וגם אנו שקבלנו הוראת מרן הב"י לענין איסו' ממון באיסור ערוה מחמירי' בכל הסברות לכתחי' כשאין עיגון בדבר ע"ש וכ"כ ה' כנה"ג בתשו' בספ' עדות ביעקוב סי' י"ז ובתשו' בס' בעי חיי סי' י"ג וסימן ט"ו דאין להקל בעד א' אם לא יש ריעותה אחרת ע"ש. מיהו נר' דאע"ג דחוששי' לקידושין עד א' מ"מ כיון שנצטרף עד אחד פסול עמו קי"ל בעדות שנמצא א' מהם קרוב או פסול בטלה כמ"ש מרן בתשו' ושאר אחרונים הביאם ה' כנה"ג הגב"י אות י"ג ע"ש ובתשו' בשמים ראש סי' ל"ז כת' דהך דנמצא א' קרוב או פסול לא נאמר לענין קידושין וגיטי' כלל וכבר האריך ה' המגיה שם אבל רוב הפוסקי' ס"ל. דדין דנמצא א' מהם קרוב או פסול אתמר אף בדבר שבערוה ועיין בה' ש"ך ח"מ סימן ל"ו סק"ו וא"כ ה"נ דע"א מהם סומא דפסול לכ"ע"אין חוששי'

(ג) אבל אם א' מכחיש העד וכו' כ' ה' ח"מ דגם מהר"ם מפדווה סי' ל"ב שחכך להחמי' בהכחשת