ערך השולחן אבן העזר מה

שאין אתה יכול לו' זה התנאי בעת כתי' הגט אלא צוה לכתו' לה גט כשר וכן עשה ואחר שנתן לה הגט חזרה לתבוע ממנו הקנס וראובן אומ' שהמודעא אינה בכיוצא בזה הואיל ולא איחזוק ישראל בפושעי וכו' תשו' אם ראובן זה שהפחיד בפשעו' יש בו מהפריצות ומיעוט היותו אדוק בדת ישר' אין לך אונס גדול מזה והמודעא קיימת ויכולה האשה לתובעו הקנס אלא לפי שהגט נתנו ע"ת שתמחול לו הקנס הגט מתבטל בקיום המודעא ובתביעת הקנס וצריכה היא לבקש ממנו שיכתו' לה גט אחר בלא תנאי לפי שהתנאי הנז' אע"פ שלא היה תנאי כפול היה בל' שמשמעו ע"מ דאתי מכח מעכשיו כמ"ש כל האו' ע"מ כאו' מעכשיו דמי וכו' ע"ש. הרי דס"ל דאומ' על תנאי כאו' ע"מ דהוי מעכשיו. מיהו מ"ש דאם אינו מאנשי פעולה זו אלא שאו' כן על דרך הגוזמא ואיום והפחד' נתקיימא מחי' הקנס וכו' לכאו' נראה דס"ל כדעת רשב"ם דאפילו מסר מודעא אם נתברר שאינו אונס אינה מודעא כלום וא"כ ה"נ זו שמסרה מודעא שהפחידה שיצא מהדת ויניחנה עגונה אם אינו מאנשי פעולה זו אלא שאומ' כן ע"ד הגוזמא וכו' כיון שאין זה אונס המודע' אינה כלו' ואף שכ' הריב"ש סי' רל"ב וקצת אונס סגי לבטל המתנה אם מסר מודעא וראיה מדאמרי' בפ' ח"ה דההוא גברא דאזל לקידושי אתתא וכו' והדבר מבו' שאונס זה לאו אונס גמור הוא שאם ירצה לא ישאנה ולא יתן לה נכסיו ואם לא היתה מתנת הבן שקדמה לה היתה מתנת האשה מתנה גמו' ואעפ"כ מבטל אותה מתנת הבן שקדמה והו"ל מודעא מחמת אונס גרוע כזה אע"ג דבעלמא בלא אונס כלל אמרי' דלא הוי מודעא לחברתה וכו' ע"ש וזה הוא כפי' מהר"י ן' מיגש שם הביאו הטור בח"מ סי' רמ"ב ע"ש מ"מ אפש' דזה הגיזום לא חשי' אונס כלל כיון שידוע שאין זה מאנשי פעולה זו וכו'

(ב) דין כ"ד ע"מ שי"ל שפחה וכו' הרשב"א בחי' כ' דמסתברא דאינה מקו' קידושי ודאי קאמ' אבל חיישי' שמא י"ל ע"ש

(ג) דין לא ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמו' ה"ז מקו' מס' וכו' נראה דלפמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן בפ' האומ' אמתני' דהרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז וכו' דאם אמ' הבעל קיימתי התנאי והיא אינה יודעת נאמ' ה"נ בע"מ שאני צדיק באו' עשיתי תשו' שמקו' ודאי דנאמ' מיהו צ"ל דמיירי כאו' לא עשיתי תשו' ואפ"ה מקו' מס' דשמא הוא רוצה לקלקלה כמ"ש הרמב"ם בפ"ז באומ' ע"מ שיש לי ר' זוז כ' מהרא"י בס' כסא אליהו ע"ש וליתא דא"כ ה"נ באומ' על מנת שי"ל ר' זוז וכו' אם אומ' שי"ל והתנאי קיים נאמן ומקו' והרמב"ם והטו' ומרן סי"ד כ' אם ידוע בעדי' שי"ל מקו' בודאי שאם אין ידוע מקו' מס' אפי' אומ' אין בידי משמע בהדיא דה"נ באומ' יש בידי מקוד' מס' שמא אין לו ודוקא ידוע בעדי' שי"ל מקו' בודאי וכ"כ הב"ש סק"ל באו' ע"מ שי"ל מנה ביד פ' וכו' דאם אין ידוע בעדים שי"ל אצלו ופ' אמ' שי"ל אצלו אינו אלא ס' קידושי' ואם היא ג"כ אומ' שיש אצלו הוי כאלו ב' אומ' שנתקיו' התנאי ע"ש הרי דאפי' הוא ואותו פ' אומרים שיש אצלו הוי ס' קידושי' אלא א"כ האשה ג"כ אומ' שי"ל שניהם מודי' שנתקיים התנאי. מיהו הר"ן שם כ' אבל האחרונים חלקו על הרמב"ן דכל תנאי שהוא בקו"ע אפי' הוא תנאי שלו בלבד ואין מכחישתו צריך להביא ראיה שקיימו דהו"ל באומ' איני יודע אם הלויתני ונראי' דבריהם ע"ש ומהריב"ל ח"ד סימן קנ"ג תפס סברא זו וכן דעת הטור שכ' הרי את מקו' לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון אם יש עדים שעשה מקו' בודאי וכו' ואם אין עדי' מקו' מס' דס"ל כאחרונים ע"ש וא"כ אפש' דה"נ באומ' ע"מ שי"ל מנה וכו' אם יש עדים שי"ל מקו' בודאי ואם אין עדי' אפילו הוא אומר שי"ל מקו' מס' משום דקי"ל כהאחרונים דאפי' בתנאי שלו לבדו אינו נאמ'. אבל זה אינו דדוקא בתנאי דקו"ע אינו נאמ' שקיימו אבל בתנאי דלשעבר ע"מ שי"ל ק' וכו' שהיה בשעת הקידושי' אמאי אינו נאמ' א"ו בזה לכ"ע נאמ' וה"נ

סימן

ט"ל

(א) דין ד' ויותר עליהם בנשי' ריח רע וזיעה וכו' מרן הב"י הביא תשו' הרשב"ץ שכ' על אשה שהיא משתנת במטה בשעת השינה דאין זה במומי' שפוסלי' בנשי' שלא נז' כלל ול"ד לריח רע וזיעה וכו' וחלק עליו דמום גדול הוא ע"ש ובס' בית יהודה חא"ה סי' א' שכ' בפשיטו' דהוי וכן הסכי' ר' בית דוד סי' כ"ח כיון שהעיד הרשב"ץ שהיו אחרי' דנין כן שהוא מום וגם הרשב"ץ נר' שלא סמך לגמרי שאינו מום מדחזר לקיים דינו אפי' לאותם שדני' שהוא מום ע"ש ובתשו' הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ד מבו' שסמך לגמרי שאינו מום עש"ב מיהו הסכמת האחרונים דהוי מום כמ"ש הב"ד וה' קול יעקב בחי' דנ"ח ע"ד ע"ש ומ"ש עוד הב"ד שיש הפסד בזה שהמצעות מתרכבות בשתן ובכביסה שמכבסת בכל עת ע"ש נר' דלא חשי' מום מה"ט וכבר הרשב"ץ נס' בזה וז"ל ואפש' שאם הבעל טוען לא נציע להמטה כבודה שלא תפסיד לי כלי אלא מחצלת ומפץ אפש' שטענתו טענה ואפשר נמי דלא לפי שזה חולי הוא והבעל חייב ברפואתה אבל שיהא זה ממומי' הפוסלי' זו לא שמענו וכו' ע"ש

(ב) אם נפלה לה שן יש להסתפק אם הוי מום דעבד יוציא בו לחירות והתו' רפ"ו דבכו' ד"ה מה הפרט וכו' כ' וז"ל וא"ת מ"ט לא הוי הכא מום כשנפלה שינו וכו' דלקמן בפ' מומי' אלו לא פסלי' נטלו שיניו גבי אדם אלא משום מראית העין וכו' י"ל דשאני גבי עבד דגלי קרא אבל הכא שכן דרך שהשנים נופלות מחמת זקנה לא הוי כמין פסח ועור מיהו צריך טעם אחר דה"נ עיניו מחמת זקנה וכו' ע"ש ולא פי' התוס' מהו טעם אחר וכבר הרשב"א בחי' לקידושי' כ' הטעם משום דשן דאינה גלויה כ"כ כמו עין והתם בגמ' הול"ל דאי כתי' עין ולא כ' שן ה"א בעי' גלוי ממש כמו העין כמ"ש השיט' שם ועי' בס' הי"ט דקנ"ח וא"כ כיון דשן לא הוי מום לגבי אדם ובכור נר' דבקידושי' לא הוי מקח טעות אבל בשידוכי' נר' דחשי' מום דכבר כ' בתשו' בשמי' ראש סי' שנ"ז דכל מום שהדעת נוטה בו אף על פי שאם קידשה כבר ולא היה מום זה מבטל הקידושי' אין כופי' אותו לקיים תנאי השידוכי' ע"ש

(ג) אם נתחדשה מחמת חולי אפי' אינה חרשת לגמרי אלא כבדה אזנה משמוע ואינה שומעת