ערך השולחן אבן העזר מג

לי בבגדים אלו שהם שוים חמשים דינרים וכו' ואם אינם שוים אינה מקודשת וא"א היל"ל שהיא מקודשת מס' שמא שוים ק' דינרים במ"א אלא דכל שפירש ואמר שוה ק' או שו"פ אין דעתה אלא על מה ששוה באותו מקום ע"ש ואינו מוכרח דהתם דכל שהוא יותר משו"פ אין דעתה אלא על מה ששוה באותו מקו' אבל בשו"פ דאינה מקודשת בפחות אפי' אמר לה בהדיא שהוא שו"פ אימא דעל שיעור קידושי' דאוריי' קאמר ובשו"פ אפי' במקום אחר סגי

(ו) דין ד' צריכה גט להתירה וכו' אם מת בלא בנים לדעת הפוסקי' דהוי ס' דאורייתא נראה דצריך חליצה או יבום שצריך גט להתירה לשו' כדאמרי' בר"פ האשה בתרא מכדי הא דאורייתא והא דאוריי' מ"ל איסור כרת ומ"ל איסור לאו ע"ש אבל לדעת ר"י והרא"ש דאינו ס' דאורייתא אלא חומרא דרבנן משו' גזירה יש להסתפ' דלא חששו רק לאיסור א"א כמ"ש רש"י שם וז"ל מ"ל איסור לאו מי לא בעי' למיחש לס' איסור לאו כי היכי דחיישי' לס' איסור כרת הא מידי דספי' לאו הרחקה דרבנן היא דנימא לכרת עביד הרחקה ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר וכו' ע"ש אלמא בהרחקה מחלקי' בין כרת ללאו וה"נ דהוי הרחק' א"ל דלא חששו ללאו דיבום ועיין בס' דברי אמת בתשו' ס"י דף ט"ו

(ז) צריכה קידושי' אחרי' כ' הכנה"ג סימן כ"ח הגה"ט אות ס"ג דכל קידושי ס' אין צריך לחזור ולברך כשמקדשה קידושי' אחרי' קידושי' גמורי' משום ס' ברכה לבטלה דכל שקידש תחלה וברך על אותם הקידושי' ואח"כ צריך לחזור ולקדש כדי לצאת ידי חובת מי שחולק באותם הקידושי' א"צ לחזור ולברך וכן מצאתי למהר"י ווי"ל בתשו' סימן ז' שכתב שהמקדש בפסולי עדות או בפחות משו"פ צרי' לקדש' פעם אחרת וא"צ לחזור ולברך לא ברכת אירוסים ולא נישואי' וכ"כ מהראד"ב בתשו' סי' ס' ע"ש ונראה דדעת מהר"י וייל דאפי' מקדש בפסולי עדו' דאוריית' דאינם קידושי' כשחוזר ומקדשה בעדים כשרים א"צ לחזור ולברך וכן מקדש בפחות משו"פ משמע אפילו ודאי אינו שו"פ בשום מקום דודאי אינה מקוד' כשחוזר ומקדשה בפרוטה א"צ לחזור ולברך וכן מצאתי להרדב"ז בתשו' ח"ב סי' שע"ב שכ"כ דכל שכבר ברכו ז' ברכות אלא שנמצא קידושי טעות כשחוזר ומקדש א"צ לברך ע"ש אבל מרן בססי' ק"ן כ' מי שגירש את אשתו בגט שיש בו פסול מדברי' או שהית' ס' מגורש' ורצה להחזיר' צריך לקדשה אבל אין צריך לברך ז' ברכות והם דברי הרמב"ם בפי' מה' גירו' וכ' המ"מ שם משו' דאין מברכי' על הס' ע"ש ול"ל דה"ד בס' הגירושין משום דבחזקה נשואה היא אבל בס' קידושי' כיון שהיתה בחזקת פנויה כשחוזר ומקדשה צריך לברך ומהריק"ו סובר דמהאי טעמא אין לחזור ולקדשה הביאו מרן הב"י שם וא"כ אף לדידן דצריך לחזור ולקדשה מ"מ לענין הברכות יש לחלק כן דדוקא בס' גירושי' כשחוז' ומקדש' צריך לברך דלא חשיב ס' לפי שהיא בחזקת פנויה אבל דעת כל האחרונים דגם בס' קידושי' א"צ לחזו' ולברך אבל מקדש בפסולי עדות דאורייתא או מקדש בפחו' משו"פ ובכל קידושי טעות דאורייתא נראה דכשחזר ומקדשה צריך לברך

(ח) ואם קידשה אחר קידושי' גמורים וכו' אם הב' קידשה קידושי' ס' נחלקו האחרוני' וכ' ה' דברי אמת בתשו' סי' ה' דנקטינן דמגרש א' ונושא ב' אבל אם נשאת לא' לא תצא עש"ב

(ט) אבל לא יגרש ב' וישא א' שלא יאמרו וכו' ונ"ל דמה"ט אם א' ג"כ מת לא ייבם אותה אחיו הפרישה עיין בספר דברי אמת סי' ה' וסי'

ו'

(יוד) דין ט' הגה אבל במקום דאיכא למיטעי צריך קידושי' אחרים אבל הרשב"ץ בתשובה ח"ג סי' מ"ז על האנוסי' שהם נושאי' אנוסי' בחופה וקידושי' ב' וז"ל ודמיא למגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי וכו' וכיון שכן זה האנוס שקודם שנשא אשה זו קידשה בפני עדים אנוסים אני אומר שאם נתייחד עמה וידעו זה עדים ישראל כדאמרי' הן הן עידי ביאה וכאלו בעלה לפניהם לשם קידושי' ואינו עושה בעילתו זנות וחוששי' לו להצריכה גט ושמא תאמר זו שקדשה בעדים פסולים אעפ"י שבעל אח"כ על סמך קידושי' הא' הוא בועל ולא לשם קידושי' וכו' הא ליתא דדוקא בענין סבלונות שבאו אחר קידושי' בטלים הוא דאמרי' הכי וכו' אבל אם בעל אחר הקידושי' פסולים שטעה בהם שהם קידושי' כשריה גמר לעולם ובעל לשם קידו' והכי מוכח בפ' האומ' וכמ"ש המפ' שם והביאו ראיה מהתוספתא בתני התם המקדש בפחות משו"פ וכן שקידש וכו' בעלו קנו ואע"ג דר"ש פליג התם ואמר דלא קנו שמחמת הקידושי' הא' בעלו לא קי"ל כוותיה דיחידאה הוא אלא כת"ק דס"ל הכי ע"ש הרי דס"ל דאפי' כשסבור שהם קידו' כשרי' גמיר לעול' ובעל לשם קידושי' ותמהני עליו דבפ' המדיר דף ע"ג אמרינן טעמא דת"ק משום דאדם יודע שאין קידושי' תופסי' בפחות משו"פ וגמר ובעל לשם קידושי' ור"ש ס"ל דאין אדם יודע שאין קידושי' תופסי' בפחו' משו"פ וכי קבעל אדעתא דקידושי' בעל ע"ש א"כ הא דקי"ל התם בעלו קנו היינו משום דאדם יודע שאין קידושי' תופסי' וגמר ובעל לשם קידושין אבל כשסבו' שהם קידושי' כשרי' אמרי' דכי בעל אדעת' דקידושי הא' בעל ולא קנו וכן סבר ר' אמי שם דהמקדש במלוה ובעל ועל תנאי ובעל א"צ גט מה"ט ודוקא במקדש בפחות משו"פ ובעל צריכא גט דאדם יודע שאין קידושי' תופסי' בפחות משו"פ וגמר ובעל לשם קידושי' וכ"כ הריב"ש סי' ה' על האנוסי' ע"ש. ועיין בב"י סי' כ"ח והרא"ם בתשו' שכתב דאשת הצדוקים היא א"א גמור' דכל העולם הם עידי ביאה ולשם אישות הוא בועל ולא לשם זנות ותמה עליו מהר"י הלוי סי' ל' דעל דעת הקידוש' הא' בעל כבר ה' זקן אהרן סי' מ"א דהם יודעים ומודים שאינה אשה גמורה אלא בביאה א"כ ביאתה לשם קידושי' היא ע"ש א"כ ליכא מ"ד כשסבור שהם קי' כשרי' דאמרי' דבעל לשם קידושי' אלא הרשב"ץ והוא נגד הש"ס והפוסקי' ועיין בתשו' מהריק"ש בס' אהלי יעקב סי' ל"ג

סימן

ל"ה

(א) דין ג' אבל בשליחות האשה וכו' כ' הרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקל"ה על אשה שעשתה שליח לקבל לה קידושי' ואין עדים לקיים את עידי שטר השליחו' וז"ל כבר ידעת דקיום שטרות דרבנן דעדים החתומים על השטר כמי שנחלקה עדות' בב"ד וכו' הילכך אם האשה מכחשת שלא עשתה