ערך השולחן אבן העזר מב

לבתרא דף ע' ע"ב כ' הרשב"א וז"ל וא"ל שהרי שנינו בפ' התקבל האשה שאמ' תתקבל לי גיטי דצריכה ב' כיתי עדים א' שאומ' בפנינו א"ל וא' שאו' בפנינו קיבל וקרע וכו' וי"ל דעדות בפנינו א"ל עדו' גמור' היא דשוויתי' שליח אבל לא מסהדי כלום בגירושים והילכך א"צ להצטרפו עם אחרים וכו' ע"ש. וה"נ דכוותה עדות שהיה שו"פ באותה שעה עדות גמור' היא דאין מעידי' כלום בקידושי' אבל התו' בר' פרק התקבל בד"ה אפי' וכו' כ' וא"ת לר"מ דאמר דבר ולא חצי דבר היכי מכשרי' הכא ב' כתי עדים וי"ל דלמ"ד וכו' ע"ש. ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"ב סימן י"ג ע"ש

(ג) דין ב' הגה או בסתם טבעת ונמצא של נחושת וכו' כ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תס"ז על המקדש בטבעת של כסף מזוהב וכו' זה תלמוד ערוך הוא דתניא בפ' האמ' אמר לה התקדשי במנה זה ונמצא מנה חסר דינר או של נחושת אינה מקודשת וכו' ה"ד אי דידעה ביה הא סברא וקבלה לא צריכא דיהביה ניהלה בליליא וכו' ה"נ אם אמר לה שהוא של כסף סברא וקבלה והרי היא מקודשת ואם נתן לה סתם קידושי טעות הם דהיא סבר' של זהב הוא ולא סמכא דעתא להתקדש אלא בשל זהב וכו' ע"ש ולכאורה נ"ל ראייה ממ"ש מהר"ם בתשו' הקצרות סי' רנ"ח וז"ל ראובן טען על שמעון מכרת לי חפץ בתורת זהב ועתה שברתי החפץ ומצאתי בו אבר וכו' תשו' אע"ג דמכר לו החפץ בסתם ולא אמר של זהב מ"מ כיון דמבחוץ נראה שהוא של זהב וגם הדמים מודעי אם בתורת זהב קנאה ולכך מקח טעות הוא דאף על גב דדברי' שבלב אינם דברים וזה לא הוציא בפיו לשם של זהב הכא הוי כאלו הוציא בפיו בתורת זהב דאנן סהדי דבתורת זהב קנאו וכו' ע"ש אלמא לא אמרינן דברים שבלב אינם דברים דכיון דנראה מבחוץ שהוא של זהב הו"ל כגלי בפי' אבל לא ראה הרדב"ז מ"ש רשב"א בתשו' המיימו' דשייכי לה' אישות סי' י"ט על המקדש בטבעת וסבור החתן שהיא של זהב והיתה נחושת אם יש בה שו"פ מקודשת כגון שקבלה סתם ולא אמר של זהב ואע"ג דסתם העולם נהגו לקדש בשל זהב לא נחשב בכך כמפ' וכו' ומ"ש למקדש אשה בטבעת סתם ונמצא של נחושת למנה זה ונמצא חסר דינר אי של נחושת מה ענין זה אצל זה והלא המנה הוא מאה דינר של כסף והו"ל כמפ' אבל כשאומר התקדשי בטבעת זה מי קאמר בטבעת זהב בטבעת סתם קאמ' וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאפי' היה החתן סבור שהיא של זהב אם א"ל התקדשי לי בטבעת סתם מקודשת ול"ד למנה זה דהתם הוי כמפרש וכו' ומור"ם בתשו' שם סי' ך' כתב וז"ל כיון דהעדים ראוה בשעת קידושי' בפני האשה ואמרו של זהב אעדים קא סמכה וכו' עש"ב א"כ דעת הרשב"א ומהר"ם דאם לא פירש אלא א"ל התקדשי לי בטבעת סתם אפילו נהגו לקדש בשל זהב לא הוו קידושי טעות ומרן הב"י כ' בשם א"ח דמקדש בטבעת של כסף מוזהב או של נחשת אומר הר"ם שהקידושי' פסולים וכו' ולכך נהגו העולם לומר לעדי הקידושי' בשעת קידושי' טבעת זו שו"פ בפני האשה שאם יהיה אף מנחושת אין זה טעו' משהודיעו לה וכ' הרשב"א בתשו' המקדש בטבעת מזוהב ולא אמר כלום שמא בכל דהו ניחא לה ועוד עכשיו נהגו בנות ישראל הצנועות שמכסות פניהם בשעת קידושי' ואין מדקדקין אם בפרוטה או בתרקב' ולפ"ז נרא' לי שאפי' קדשה בטבעת כסף ש אינו מצופה זהב תהא ס' מקודשת ע"כ קרוב בעיני שאם היא גדולה שמתקדש' ע"י עצמה והיא כסתם פניה ולא ראתה הטבע' שתהא ודאי מקודשת ומ"מ לצאת ידי ספק ראוי שיחזור ויקדשנה וכו' עכ"ל הרי דא"ח בשם הר"ם ס"ל דמקדש סתם בטבעת של כסף מוזהב הקידושים פסולים והרשב"א מסופק בזה שמא בכל דהו ניח' לה אבל אם פניה מכוסים ולא ראתה הטבעת קרוב בעיניו שיהא מקודשת בודאי ומ"מ לצאת ידי ס' ראוי שיחז' ויקדישנ' ואפשר דגם רשב"א ומהר"ם בתשו' המיי' מיירי שפניה מכוסות ולא ראתה הטבעת ולכך כשקדשה בטבעת סתם מקודשת ודאי

(ד) א' שאמר לאשה הרי את מקוד' לי בטבעת זו והוא מטבע הרשב"א בתשו' ח"א סימן אלף תפ"ו כ' וז"ל ראובן שקידש את לאה בכלי כגון כוס או בגד ואמר לה הרי את מקו' לי בטבעת זו כדמ"ו אם הוא מקו' אם לאו מי נימא כיון שאמר לה בטבעת וטבעת אין כאן אינה מקודשת או נימא כיון שהיה מדבר עמה על עסקי קידושין אף ע"פ שאמר לה בטבעת זו לא היתה הכוונה אלא לגמר ל' המורגל שנהגו לקדש בטבעת וכיון שהיא אינה מבחנת בין טבעת לכלי וגם הוא לא הבחין שאינו יודע ושניהם מודים שלשם קי' נתכוונו ה"ז מקו' והשיב אם היא לא ידעה בו כגון שפשטה ידה ופניה מכוסות ואמר לה הרי את מקו' לי בטבעת זו צורת הדין דאינה מקו' שטעות היא זו ואפי' הטעה לשבח וכו' אבל אם ראתה היא במה הוא מקדשה אף עפ"י שאמר בטבעת זו מסתברא לי שהיא מקו' לפי שהרי ידעה היא שאין זה טבעת ואפ"ה פשטה ידה וקבלתו וסברא וקיבלה לשם קי' וכו' ע"ש ונראה דדוקא בב' מודים שנתכוונו לשם ק' אמרי' דאפי' בטבעת זו כיון שידעה שאין זו טבעת ואפ"ה פשטה ידה ס' וקיבלה לשם קי' אבל אם אמרו דלאו לשם קידושי נתכוונו רק לשחוק נאמנים דזה שאמר בטבעת זו מוכיח דלשחוק נתכוון ולא הוו קידושי' כ"כ בתשו' שב יעקוב סי' ך' ע"ש ומ"מ בנ"ד שקי' במטבע וא"ל בטבעת זו נר' שדרך לטעו' בין מטבע לטבעת וליכא הוכחה שנתכוון לשחוק ועוד דהרי כ' מהר"ם בתשובת דשייכי להלכות אישות סימן א' וז"ל ואע"ג דאמר' בלבי לא היה אלא לשחוק וכו' דברים שבלב נינהו ודברים שבלב אי נם דברי' ואף ע"ג דא"ל דאנן סהדי שלא נתכוונה אלא להתלוצץ וכל כה"ג אזלי' שפיר בתר מחשבה כגון גבי מברחת וכו' דאזלי' בתר אומדן דעתא גבי קי' משום חומרא דא"א לא נסמוך על אומדן דעתא לומר לא היה בלבה כך ודאי וליכא אומדן דעתא דמוכת כיון דא"ל נמי איתתא בכל דהו ניחא לה וכו' עכ"ל

(ה) דין ג' ה"ז מקודשת מס' וכו' נת' ה' שע"ה אם ה"ד דקדשה סתם בדבר שאינו שו"פ אבל א"ל הרי את מקודשת לי בזה ששו"פ והוא אינו שו"פ באותו מקום אפי' שו"פ במקום אחר אינה מקודשת כלל וטעמא דבשלמא בנתן לה סתם הרי נתרצית להתקדש בפחות משו"פ אלא דמדאוריית' בעינן שיתן לה כסף ופחות משו"פ לא מיקרי כסף ואם שו"פ בשו' מקום סגי אבל בשא"ל בהדיא ששו"פ אפשר דאינה מקודשת כלל דדעתא ודאי ששו"פ במקומה והביא ראייה לזה ממ"ש הרמב"ם ומרן א"ל הרי את מקודשת