ערך השולחן אבן העזר מא

מהרשד"ם יראה דלא סמך ע"ז ע"ש ונדון ה' שם היה של בעל הבתולה והיו שותים בביתו ואפ"ה ס"ל דבו וביין שבתוכו קאמר. והרשב"ש שם נסתפק בדעת הר"ם אם היה ביין שו"פ אם מקודשת או יכולה לומר לא נתקדשתי אלא בשנים והביאו ה' יד אהרן ולא דק דבמים הוא דס"ל להר"ם בו ובמה שבתוכו ושייך לספק אם היה במים שו"פ אבל גבי יין ס"ל דבו ולא במה שבתוכו ודעת מהר"ש גבי בכוס זה של יין דבו וביין שבתוכו קאמר אפי' היה ביין שו"פ אינה מקודשת אם הכוס אינו שלו מיהו כבר כתבתי דאם היו שותים ואמר בכוס זה של יין דעת הרשב"ש והרדב"ז וה' משפט צדק ומהרח"ש דביין לבד קאמ' ולא בכוס ומה שנסתפק ה' כנה"ג בסי' כ"ה אות ס"ח אם הד' כשמקדש לאשה אחרת אבל אם קדש לבת בעל הסעודה אם היא מקו' ע"ש כבר כ' הרדב"ז בתשו' שם וז"ל ואם רוצ' להקל מפני שהיין היה של ראובן הא לאו מלתא דהא אין זה גזל דמדעת ראובן נוטל שמעון כל כוס וכוס והרי הוא שלו ממש וממונו לקדש בו את האשה וכו' ע"ש ונדון שלו שקדש בת בעל הסעוד' וכן דעת מהראד"ב בס' לחם רב סי' כ"א ע"ש

סימן

ל'

(א) דין ה' או שהיו ס' קרוב לה וכו' כ' הח"מ משמע מל' זה אם היו העדים מסופקים מי קרו' יותר זה מיקרי ספק אבל במרדכי כ' בשם מהר"ם דוקא בשתי כתי עדים המחולקי' אבל כת א' המסופק' אין כאן בית מיחוש דאוקי אשה אחזקת פנויה דמעיקר' ע"ש

(ב) דין ז' נטלתו וזרקתו וכו' דוקא זרקתו תכף תכ"ד אבל אם לא זרקתו עד אחכ"ד אמרינן כבר נתרצית ועכשיו מהדר קא הדרה בה ואינה יכולה לחזור מהר"ץ אשכנזי סי' קט"ו עש"ב

(ג) דין ח' אבל אם אמרה שיקבלום לי וכו' כתב התוספו' רי"ד וז"ל לא מטעם שעשאה שליח לקבלה דאין שליח לקבלה אלא מפי האשה ולא שתאמ' לאחר אמור לפ' ויקבל קידושי' כדפי' בגטין דשליחו' לקבלה מילי היא ומילי לא מימסרן לשליח וכי היכי דלא מצי למימר גבי גט אמרו לסופר ויכתוב ולפ' ופ' ויחתמו עד שישמעו מפי הבעל ה"ה נמי בשליחות לקבלה דאשה דכל שליחות לקבלה מילי נינהו אלא ה' ט דכיון דא"ל תנם לאבא ואביך כאלו נתנם בידיה דמי עכ"ל אבל רש"י שם כתב וז"ל סמכה עליו דעביד שליחות' וכי מקבל להו הוה שלוחה ומקדשה נראה דס"ל דעשאה שליח לקבלה וכ' הטור סי' קי"א וגם מ"ש שאפילו נתנה רשות לשליח קבלה לעשות אחר שאינו יכול לעשותו משום דמילי לא מימסרן לשליח לא נהירא דלא אמרי' מילי לא מימסרן לשליח אלא כשמוסר לו דבר לעשותו אינו יכול למוסרו לאחר כגון מי שעשה שליח לחתום גט שאינו יכול לומר לאחר לחותמו אבל כשיאמר לו בהדיא אמור לאחר לחותמו יכול לעשותו וכו' ע"ש וא"כ נראה דרש"י ס"ל הכי אבל ר' ישעיה ס"ל כהרמ"ה שם דאפילו א"ל לעשות שליח קבלה הוו מילי ולא מימסרן לשליח ע"ש: וכן סתם מר"ן בש"ע שם בסעי' מ"ג ע"ש

סימן

ל"א

(א) דין א' ומיהו אם קידשה בחפץ סתם וכו' כ' ה' עצמות יוסף ונר' דבסתם נמי פליגי ונתנה חמשים ושוו חמשים להודיעך כחו דר"י דאפ"ה צריך שומא וכו' ע"ש ולא ראה מ"ש הטור ומרן מיהו אם קידשה בחפץ סתם וכו' ואפי' א"ל התקדשי לי בחפץ זה ששוה חמשים זוז וכו' מקודשת אלמא א"ל שוה חמשים גרע מסתם מיהו א"ל דפליגי נמי בסתם ונתנה ששוה חמשים לרב ותא דרבה דאפ"ה א"צ שומא אבל כבר כ' מרן הב"י דמבואר בדברי הר"ן דבכל דהו דאמרי' היינו לומר שקידשה סתם וכ"כ הרשב"ץ בתשו' והיא בח"א סי' ק"ל ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' וז"ל ל"ד בדא"ל בפי' בכל דהו אלא נתן לה סתם היינו בכל דהו והכי מוכח לקמן מדאמ' ר"י מא"ל דתניא עגל זה לפדיון בני וכו' והתם לא קאמר לה בכל דהו בפי' אלא עגל זה סתם ואי הכא בדא"ל בכל דהו דוקא מאי קו' התם בדלא וכו' ע"ש ונר' דס"ל דר"י דמייתי מדתניא עגל וכו' ללישנא בתרא קאמר דאפי' א"ל בכל דהו בעי' דקיינן דלא כהתוס' שכ' דהוי ללישנא קמא ע"ש וס"ל דללישנא בתרא לא פליגי אלא כדא"ל כל דהו אבל בא"ל חמשי' ושוה חמשים לכ"ע אינה מקודשת כנר' מדברי התוס' דף ט' בד"ה והילכתא וכו' וכמ"ש מהרש"א שם וא"כ א"א דנתן לה סתם לאו היינו כל דהו אלא הוי כא"ל חמשים ושוה ן' א"כ ללישנא בתרא לכ"ע אינה מקודשת ומאי מייתי ר"י מההיא דעגל וכו' התם לא א"ל בכל דהו אלא עגל זה סתם אלא ודאי דסתם נמי הוי כא"ל בכל דהו וללי' קמא לכ"ע מקודשת וללישנא בתרא פליגי בה ומ"מ לא נ"מ מידי דהא קי"ל כרבה דאפילו בחמשים ושוו חמשים מקודשת וא"כ אפי' אי א"ל סתם הוי כחמשים ושוה חמשים דמקודשת וה' ע"י שצדד דלכ"ע אינה מקודשת לא ראה דברי הטור ומרן

(ב) אם נמצא אח"כ ששוה חמשים זוז מקודשת ה' קרית מלך רב ח"א דף ס"ו לס' אם אינו שוה עתה והעדים שנתקדשה בפניהם אין יודעי' אם היה שוה באותה שעה אבל יש עדים אחרים שיודעי' שהיה שוה באותה שעה אם מצטרפי' מי הוי כחצי דבר שכ' הרמב"ם ומרן בח"מ סס"י ל' אם העידו על חצי דבר אינו כלום כיצד באו להעיד על אחד שהוא גדול וכו' אפי' העידו ב' בשטר א' וב' בשני אינו כלום שהרי כל כת וכת לא העידו אלא על חצי דבר והביא מה שהק' הא' מ"ש גבי חזקה דאם היו שנים מעידים על שנה א' וב' על שנה שנייה וב' על שנה ג' דמצטרפים ותי' חזקה שאני דמהניא עדותם לענין פירות שאכל בשנה א' ועוד תי' דחזקה שאני שראו כל מה שהיה יכולים לראות באותה שעה והובא בב"י שם וא"כ לתי' א' ה"נ דמצטרפי' ולתי' ב' אין מצטרפי' עש"ב ונראה דהכא לכ"ע מצטרפי' כפ"ק דקידושי' גבי ההוא גבר' דמקדיש באבנא דכוחלא וכו' וכ"כ הטור בסי' זה בשם הרמ"ה וז"ל אי קדיש במידי דלא ידעי' השתא אי הוה שו"פ בעידן קידושי' או לא וכו' ואם אפשר להתברר ע"י עדים שיודעי' שהיה שו"פ חיישי' להו וכו' אבל לא אסרי' לה ע"פ אשה או ע"פ קרוב שאומ' שהיו יודעי' שהיה שו"פ באותה שעה ע"ש משמע בהדיא דע"י עדים כשרים שמערים שהיה שו"פ באותה שעה אסרי' לה אע"ג דעידי הקידושי' אינם יודעים. ובס' א"ז