ערך השולחן אבן העזר לח

דאי ידעי' דלא משום כיסופא קאמ' וה"ד כגון שלא ידע בע"ה שלקח ובא וא"ל טול מאלו היפו' מקו' וק' דהא קי"ל דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש אלא נר' דס"ל דכל דליכא למיחש לכסופא גילוי דעת מהני ויאוש שאני משום דמה שנתייאש אח"ך אינו מרצון ע"ש א"כ ה"נ שהוסיף ומחל לו דלאו משום כיסו' קאמ' למפרע נמי ניחא ליה ועוד א"ל דס"ל להרמב"ם והטו' דמצוה דרמי עליה חיובא כגון להפריש תרומה בג"ד סגי אבל במצוה דלא רמי עליה כגון קידושין אמרי' דילמ' משום כיסו' קאמ' אבל אי ידעי' בודאי דלאו משום כיסו' קאמ' לענין זה אין חי' בין מצוה למצוה דכיון דהשתא ניחא ליה למעבד מצוה בממוניה אמרי' מעיק' נמי ניחא ליה ובפ' א"מ דאמרי' השואל ס"ת מחבי' לא ישאלנו לאחר דלא אמרי' ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה כ' המרדכי והגמי"י דמיירי שלא מדעתו דהא ודאי לא ניחא ליה אבל לקייומי מצוה בממוניה מדעתיה נ"ל ע"ש א"כ אם גילה דעתו דאינו מקפיד אמרי' מעיק' נמי נ"ל למעבד מצוה בממוניה אפילו שלא מדעתו. אבל הריטב"א בחי' בפ' הא"מ כ' דאלו הוה אמרי' דכלך אצל יפו' הוי ג"ד דנ"ל בהכי סגי לה כיון דהשתא איתנהו לקידושין ביד האשה בעין שלא נתאכלו וזכו אידך בו השתא דמכאן ולהבא הוא זוכה ע"ש והב"ש ס"ק מ"ד הביא דברי הריטב"א וכ' וכ"מ דמיירי הסוגיא לענין קידושין אם הם חלים מהשתא ולא איירי בקידושין חלים למפרע דהא קי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש א"כ ל"ל טעמא משום כיסו' ת"ל למפרע לא הוו קידושין דלא אמרי' מדמחל השתא מחל למפרע כמו דלא אמרי' ביאוש שלא מדעת וכו' ע"ש ולא דק דרבא הוא דאמ' ה"ט הוא ס"ל דיאוש שלא מדעת הוי יאוש דלא חלו הקידושין אפי' עכשיו מה"ט ועיין להשע"ה בה' גירושין דף ס"ט ע"א שתי' כן ולא זכר דברי הב"ש. ומה שדקדק שם מדברי רש"י שכת' אבל לענין וכו' שלא יכסוף אבל למפרע לא ניחא ליה משמע דאפי' משום כיסופא קאמ' מחילה אלא דלא חשיב מחי' למפרע ואפ"ה אינה מקו' כלל דהא ודאי דוחק לומ' דה"ד לענין שלא תהיה מקו' למפרע אבל מודה דמקו' מכאן ולהבא ע"ש כבר דחה זה הב"ש דבפ' הא"מ מוכח דלא מהניא מחי' אפי' למכאן דלהבא מה"ט דמחמת כיסו' הוא דקאמ' אלא דס"ל המיירי בסרסור שי"ל חלק דהשתא יכו' לקדש וכ"כ וב"ח ע"ש אבל הרמב"ם והטור דמיירי אפי' באחר א"כ אפי מכאן ולהבא לא חיילי הקידושין אבל למפרע בלא"ה לא זכה דמחי' דהשתא לא מהניא למפרע

ושו"ר בס' גט מקושר למהר"י נבון בפי' להרא"ם הל' סוכה דף קי"ג וקי"ד שדחה דברי ה' משאת משה והסכים דלא יצא י"ח וצריך לקיים המצוה אח"ך אם אפשר אבל בלא ברכה עש"ב ושם דקי"ז ע"ג כ' עוד סתירה ממ"ש הרשב"א בחי' לסוכה וז"ל והא דאמרי' הכא דהחזירה יצא משום וכו' כאומ' מעכשיו דמי אבל כי ליכא מעכשיו לא יצא דהא לא זכה עד לאחר חזרה וכו' אלמא אפי' במתנה ואינו גזל לא יצא משום דלא זכה בו עד לאחר חזרה וכ"ש דלא יצא בגזל במחי' דבתר הכי ע"ש ולא היה צריך להקשות מדברי הרשב"א דכן מוכח בהדיא בפ' מי שאחזו דף ע"ד גבי ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי ר' זוז ה"ז מגו' ותתן וכו' ר"ה אמ' והיא תתן ור"י אמ' לכשתתן ומותבי' מבריי' דתנאה הוי ומשני א"ל ר"י הא מני ר' היא דאמ' כל האומר ע"מ כאומ' מעכשיו דמי ופליגי רבנן עלי' ואנא דאמ' כרבנן וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' אישות המקדש ע"ת כשיתקיים התנאי תהא מקו' משעה שנתקיים התנאי לא משעה שנתקדשה וכו' בד"א כשהיה שם תנאי ולא אמ' מעכשיו אבל אם א"ל הרי את מקו' לי מעכשיו וכו' ה"ז מקו' למפרע משעת הקידושין אע"פ שלא נעשה התנאי אלא לאחר זמן מרובה וכו' וכל האו' ע"מ כאו' מעכשיו וכו' הרי חצר זו נתונה ליך במתנה ע"מ שתתן לי ר' זוז הרי תנאו קיים וכו' כשיתקיים התנאי תזכה זו בחצר ותתקדש זו ותתגרש משעה א' וכו' וכ"כ הטור ומרן בסי' ל"ח ע"ש אלמא בלא מעכשיו לא חלו הקידושין והגט והמתנה למפרע דלא זכתה עד לאחר קיום התנאי וכן שם דף ע"ה מוקי ר"א בריי' דקתני ע"מ שתחזרי לי את הנייר מגו' כר' דאומ' ע"מ כאו' מעכשיו דמי ע"ש אלמא בלא מעכשיו אינה מגו' משו' דלא זכתה עד לאחר חזרה אבל ל"ד כלל דהתם בתנאי ודאי דלא חל הקנין למפרע אלא משעת קיום התנאי אבל הכא לענין ג"ד מהני למפרע דאמרי' כיון דמחל השתא מחל למפרע ושלו הוא נוטל ועיי' לה' קול אליהו ח"ב סי' ב' שהאריך בזה ע"ש

(ב) דין ב' אינה מקו' וכו' כ' הב"ש דוקא בגזל ממנה חפץ אבל מעות אם לא א"ל הא לך גזלך מקו' כמו בחוב מיהו א"ל דגזל שאני דחייב להחזיר אותו קודם כל דבר וכן משמע בהש"ס דמוקמי' הא דתניא או חטף סלע מידה בדשידך דאל"כ אינה מקו' דאע"ג דלא איירי באמ' הא לך גזילך ע"ש אבל הלח"מ בפ"ה מה' אישות הק' כן אימא דגבי חטף מקו' משו' דקידשה סתם ותי' דדוקא גבי חוב אמרי' הכי אבל בגזל כיון שהוא גזלן וגברא אלמא וחטף מידה ודאי לא קיבלה אלא לדעת חזרת הגזל ואפי' א"ל לא משום גזל אני נותנו לך לא מהני דאנן סהדי דלחזרת גזילה קיבלה ע"ש וא"כ נר' דאפי' קנה החפץ שגזל מה"ת דאינו חייב להחזי' לה רק דמי הגזילה אינה מקו' מה"ט דכיון שהוא גזלן אנן סהדי דקיבלה לחזרת גזילה. אבל מ"ש הלח"מ דאפי' א"ל לא משום גזל אני נותנו לך רק לשם קידושין לא מהני בחי' הרשב"א מוכח בהדיא דבגזל נמי דוקא בסתם אבל אם א"ל לשם קידושי' אני נותנו לך ושתקה מקו' שכ' וההיא נמי דחטף והרשב"א הכי משמע דהא א"ל אי יהיבנא לך וכו' עש"ב ועיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' שכ"ב

(ג) דין יו"ד וכן אם א"ל הרי את מקו' לי במה שאני מרויח לך הזמן מקו' הרשב"ש בתשו' סי' שמ"ג כ' דהרמ"ה כ' כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא שאם קידשה בהרווחת זמן מלוה דמעיקרא הוי ס' קידושין ולא שריא לעלמא בלא גט ואם קיבלה קידושין מאחר צריכה גט מב' וכ"כ המ"מ שראוי לחוש לדברי הרי"ף והנמשכים אחריו ע"ש

(ד) דין זב הי"ל משכו' וכו' זל הר' אביגדור בתשו' הרא"ש ריש כלל ל"ה וא"ת משכו' שמשכנו בשעת הלואתו דקנייה ליה רק לענין גניב' ואב' ולא לענין אונסי' ואם קידש בו את האשה מקו' מה בין זה לטבעת שאולה דשואל חייב באונסי' ולא מצי מקדש בה וי"ל דל"ד דשואל כי אוקמי' רחמנא ברשותי' לענין אונס אבל לענין למקניה ברשותי' דמרה קאי דלחובתו בלבד קאי ברשותו להתחייב באונסי' מ"ד אגזלן יכול לזכו' בו להיות שלו להקדישו וליתנו במתנה לא קנייה כלל דבמאי לקנייה אבל משכון אע"ג דלענין אונס לא